לוחמי צה"ל חיים בשגרה לא קלה, משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות המאוחרות של הלילה, הם נמצאים באימונים, תרגילים ומבצעים. אך מה קורה ללוחם קרבי ביום כיפור? ביום בו כל הארץ עוצרת מלכת כדי לחשוב, לעשות חשבון נפש ולבקש סליחה. מפקד הפלוגה בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, סמל אוריאל פלאח, מספר בטור אישי מרגש על יום הכיפור שלו, כחייל קרבי.  

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• טקס הצטיינות: הפלוגה שעושה מעבר למצופה
• מילון צה"ל: חושבים שאתם שולטים בשפה הצבאית?
• רחוקים מהבית: איך מתמודדים עם הגעגועים הביתה

שגרה של לוחם זו שגרה מטורפת, אם אפשר בכלל לקרוא לה שגרה. מטירונות, לאימון, לתפיסת קו, מתרגיל לתרגיל, אתה לא עוצר לרגע. יש לך מטרה מול העיניים ואתה חי את הדבר הזה שנקרא צבא ההגנה לישראל בכל הכוח.

יום כיפור הראשון שעשיתי בצבא היה בין החוויות המשמעותיות בשירות שלי. אני לא מגדיר את עצמי כאדם דתי במיוחד, אבל יום כיפור, זה יום מיוחד. כולנו עצרנו פתאום מכל הטירוף. עצרנו באמת, כדי לחשוב על כל מה שלא יוצא לנו לחשוב עליו ביומיום.

סמל אוריאל פלאח © דובר צה"ל

יום כיפור שעבר, הסתכלתי על החיילים שהיו איתי והבנתי בפעם הראשונה איפה אני נמצא. פתאום השקט הזה, השקט שהייתי רגיל לחוות בתור ילד בזמן רכיבה על אופניים, וכשהייתי גדול יותר בצום בבית עם המשפחה שלי, האיר את המציאות שלי כאן בצורה קצת אחרת. הבנתי שכולנו בני נוער, ושכל אחד מאיתנו בא ממקום אחר. בדיוק לפני שנה, כל אחד מאיתנו עצר עם המחשבות של עצמו במקום אחר לגמרי, ופתאום כולנו כאן, כדי שיהיה טוב יותר במדינה שלנו. 

חטיבת גבעתי © דובר צה"ל

הבנתי שהרבה זמן לא אמרתי תודה. למפקד שלי שסובל את כל השטויות שלנו, לאמא שלי שבאדיקות מכינה לי כל שבת את האוכל שאני הכי אוהב, גם כשאני לא מספיק בבית בסוף השבוע, לחברים שלי לצוות - שלמרות כל התלונות שלנו, בסוף אנחנו באמת משפחה. הבנתי שהרבה זמן לא אמרתי סליחה. לכל האנשים האלה שנותנים בשבילי כל כך הרבה, ושלפעמים אני קצת כפוי טובה. אז שתהיה לכולנו שנה טובה, מלאה בהוקרת תודה.