החיילים הבודדים בארץ נדרשים להוכיח כוחות נפשיים עצומים כדי להצליח להתמודד עם השירות הצבאי, שלא תמיד קל, ועם הגעגועים למשפחתם שנמצאת ביבשת אחרת. רב טוראי ישראל אוחנה עבר שבוע שעבר (יום ה') מסע כומתה מאתגר בחטיבת גבעתי. בסופו, בטקס מרגש, הוא קיבל את הכומתה הסגולה וזכה לראות את אימו לאחר עשרה חודשים לא פשוטים. קשה היה שלא להתרגש ביחד איתו.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מנגינה מספרת: השירים בעקבות מלחמת יום הכיפורים
• יום המא"ה הגיע: איך להתכונן ולמה לצפות
• בדרכים: איך לנצל ביעילות את הנסיעות הארוכות

"עליתי באוגוסט 2016 לארץ מצרפת במיוחד כדי להתגייס לצה"ל דרך התכנית של גרעין צבר, שזו תכנית לחיילים בודדים. הלכתי אליה כדי להתגייס יותר מהר, במקום לחכות שנה התגייסתי תוך שלושה חודשים. היה לי מאוד חשוב להתגייס, זה בין הדברים שפשוט לא יכולתי שלא לעשות. חשוב לי לשמור על הארץ שלנו, על הגבולות ועל המקומות החשובים עבורנו" מספר לנו רב טוראי ישראל אוחנה, המשרת בחטיבת גבעתי. אוחנה גרם לכל המשפחה שלו להתאהב בצה"ל ובחטיבת גבעתי. הוא מספר כי אחיו בן העשר שר כל יום את המנון החטיבה!

מהו גרעין צבר דרכו עלית לארץ?

"זו תכנית שדרכה מכינים אותך לעלייה לארץ. אתה עובר סמינרים שונים, מכינים אותך לצבא ולכל מה שצריך. כשאתה מגיע לארץ, לוקחים אותך לקיבוץ כלשהו ואתה חי עם קבוצה של חיילים בודדים כמוך ממדינות שונות. דרך הגרעין יותר קל להתגייס ועוזרים לך בכל תהליך הגיוס, נמצאות איתך שתי חיילות המשרתות כמש"קיות ת"ש (תנאי שירות) שעוזרות בכל התהליך".

"בשבילי זו המצווה הכי גדולה", אוחנה ישר ענה כששאלנו למה היה לו חשוב להתגייס, "אני בן אדם דתי, מאמין, אין בשבילי מצווה יותר גדול מאשר לשמור על הארץ. כמו שהמכבים נלחמו כדי לשמור על המקדש, ככה נלחמים החיילים של היום. לדעתי, כל יהודי חייב להתגייס, לשרת בצבא ההגנה לישראל ולשמור על ארץ ישראל. אין לי לאן ללכת בעולם, לכן אני חייב לשמור על הארץ הזו".

איך הגיבה המשפחה להחלטה שלך לעלות לארץ ולהתגייס?

"המשפחה שלי מאוד תמכה בי. מבחינת אמא שלי אני גיבור ואבא שלי קיבל את זה טוב".

מה הקשיים כחייל בודד?  

"זה קשה לחזור מהבסיס ולהיות לפעמים לבד. רוב הזמן אני הולך לקיבוץ וזה יותר קל. בסופו של דבר, אני לא יכול לחיות כל החיים שלי עם ההורים ואני צריך לקחת את החיים שלי בידיים שלי". 

שבוע שעבר, חטיבת גבעתי יצא למסע כומתה, אוחנה שיתף אותנו כי "המסע קשה ומעייף אבל אתה מרגיש גאה. כמו בכל המסעות, כואבות לך הרגליים, הכתפיים, כולך זיעה ואתה רק רוצה לסיים את זה. אך זה לא נורא, אתה יודע שבסוף כשאתה תסיים את זה, כשתעמוד בזה, אתה תהיה גאה בכך שהצלחת כי מחכה לך הכומתה. אתה מסיים את המסע עם המחשבה על ההמשך".

בסוף המסע, נערך טקס הענקת כומתות. לטקס הגיעה אמא של אוחנה מצרפת. "ביקשתי ממנה לבוא, יומיים לפני הטקס לא היה בטוח אם היא תגיע לארץ, אך כשהיא הגיעה, זה היה הדבר הכי מרגש שחוויתי עד היום. מאוד רציתי שהיא תבוא, לא ראיתי אותה עשרה חודשים, ועכשיו היא ראתה אותי סוף סוף עם כומתה, זו גאווה עצומה".

לאן אתה שואף להגיע בהמשך שירותך הצבאי?

"כרגע, אני רוצה לצאת לקורס מפקדי כיתה, ואם יראו שזה מתאים לי אולי אני אצא לקורס קצונה. אם זה לא יסתדר אני אתגייס אחרי השירות שלי למשטרה כדי להמשיך לשרת".