ביום רביעי האחרון, נערך טקס הסיום של הקצינים הקרביים החדשים בצה"ל. בין המשתתפים בטקס המרגש נכחו אבידן הינס, רוי אסרף וגיא צרפין. שלושתם בעלי סיפור מיוחד - כל אחד מהם עלה לארץ בגיל שונה וממדינה שונה, חווה את העלייה והגיוס בדרך שונה והתמודד עם הקשיים בדרך שלו, אך שלושתם הגיעו לסיום קורס הקצינים הקרביים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• זוגיות צבאית: איך להתעודד כשבן או בת הזוג רחוקים
• גבעתי מתחדשת: הלוחמים החדשים בחטיבה הסגולה
• רוצים להציל חיים? כך תעשו זאת כבר בשירות הצבאי

"עליתי מתוך ציונות. אני מאמין באידאל הציוני שזורם אצלנו במשפחה. יש לי כמה אחים שעלו לארץ לפניי, זה היה ברור עבורי ולא הייתה לי דילמה אם לעלות. זה היה משהו שרציתי לעשות כבר הרבה זמן", מספר לנו אבידן הינס שעלה ארצה מצרפת בגיל 17 והתגייס לצנחנים.

רוי אסרף, שהתגייס לתותחנים, משתף כי "נולדתי ביפן. אמא שלי יפנית ואבא שלי מרוקאי. אמא שלי התגיירה ועלינו לארץ בגיל שנתיים. נולדנו כל האחים ביפן ועלינו לארץ בשביל האזרחות. בבית הכל חצי מרוקאי וחצי יפני, יש את המנהגים של שתי התרבויות, אוכל יפני ואוכל מרוקאי".

הסיפור של גיא צרפין, שמשרת בשריון, מרתק לא פחות, "נולדתי בארץ וכשהייתי בן כמה חודשים, המשפחה שלי עברה לגור בפוארטו ריקו, שם גדלתי עד גיל חמש. מגיל חמש ועד גיל 15 גרנו בקניה, וכשהייתי בן 15, ההורים שלי החליטו שאין סיכוי שהבן הבכור שלהם לא ידע עברית, לא יעשה תעודת בגרות בישראל ולא יתגייס לצבא, אז עלינו לארץ", הוא מספר.

איך חוויות העלייה והגיוס השפיעה עליכם?

הינס: "הם הפכו אותי למי שאני היום, למדתי שפה, הכרתי תרבות אחרת וזה השפיע על הכל. יש לי חברים שגרים בצרפת ולומדים שם ואין לנו את אותם החיים, אנחנו חיים בצורה שונה לחלוטין".

צרפין: "כשהגיע הזמן להתגייס הייתי מאוד מבולבל, לא ידעתי למה להתגייס ולא ידעתי מה אני עושה פה אפילו, כמו כל ילד מבולבל שהגיע לארץ אחרי שהוא אף פעם לא גר פה. חיפשתי תשובות והלכתי למכינה קדם צבאית גליל עליון במעיין ברוך, עשיתי שם שנה מדהימה. לאחר מכן, עשיתי שליחות מטעם הסוכנות היהודית במחנה קיץ יהודי בקנדה והדרכתי שם שלושה-ארבעה חודשים. אחר כך, חזרתי בחזרה לארץ ועשיתי שנה ב' של מכינות קדם צבאיות דרך פרויקט החלוץ. לבסוף, אני ועוד שמונה חברים החלטנו שאנחנו רוצים שירות משמעותי דרך גיוס משותף. הצבא הגדיר לנו שיש לו עדיפות לאנשים בשריון ולשם התגייסנו. אנחנו רוב השירות היינו יחד, וגם עכשיו אנחנו מסתובבים ופוגשים אחד את השני".

"לא ידעתי למה להתגייס ולא ידעתי מה אני עושה פה אפילו"

איך הגעתם לקורס קצינים קרביים?

צרפין: "עשיתי טירונות עם אימון מתקדם וישר יצאתי לקורס מפקדים, עשיתי מחזור פיקוד במבצעית ולאחר מכן, כמה חודשים של אימון ברמת הגולן ואז יצאתי לקו טנקים במצרים. לאחר מכן, הגעתי לבה"ד 1 ועכשיו אני מסיים את ההשלמה החיילית שנקראת קק"ש (קורס קציני שריון)".

אסרף: "הייתי לוחם ואז הגעתי לקורס מפקדי כיתה, הצטיינתי בקורס והקצין שלי רצה להוציא אותי לקצונה ישירה והסכמתי. אני רואה את זה כדבר טוב, שדרכו אפשר לבוא ולהשפיע על אנשים, אז למה לא לעשות את זה?"

הינס: "זה התחיל אחרי הטירונות, כשהקצין שלי בטירונות אמר לי שהוא רוצה שאני אהיה בפיקוד. הייתי ארבעה חודשים במחלקת פיקוד. החלטתי שזו חוויה שאני כן רוצה לחוות ולהכיר את העולם הזה, ומשם הגעתי לקורס מפקדי כיתה. החוויה של להיות מפקד על חיילים, כשאני רואה את עצמי בתור חייל בודד שצריך עזרה, זה מאוד מרגש. פתאום אני עובר לצד השני ולוקח אחריות על אנשים. זה לטפל לא רק בעצמך אלא בעוד 14 אנשים".

מה עברתם במסגרת הקורס? יש חוויה שזכורה לכם במיוחד?

צרפין: "מתחילים בשלושה שבועות של תרגילי מחלקה בסיסיים ומתקדמים, ואז יש תרגיל סוף, שהוא בסוף החודש הראשון, בסופו מוכשרים למצבי חירום. לומדים איך לנהל שטח, איך לבנות פקודה, איך להנחות את הלחימה מבחינת חירום ושגרה, לומדים לנהל מחלקה מבחינת צורת לחימה, שימוש בכוחות שכנים ואיך להילחם עם חילות אחרים. אחר כך, נכנסים יותר לתיאוריה ויש תרגילים עמוקים יותר בהם לומדים להילחם בשטחים שונים. התרגילים נהיים יותר מסובכים ויש עבודה רבה בשיתוף פעולה עם חילות אחרים. ולבסוף, יש את שבוע המלחמה שהוא אירוע בפני עצמו, שכל חייל מכיר אותו ככותרת המרכזית של הקורס הזה. אחר כך, יש פרק של חודש שכל חיל היבשה מתכנס ולומד להילחם יחד".

אסרף: "הרבה דברים, בעיקר פיזיים ומנטליים. לומדים איך לפקד על אנשים, איך להתנהל בזמן מלחמה וביום יום ואיך להיות מפקד במחלקה בכללי.

"הוציאו ממני דברים שלא ידעתי שאני יכול להוציא מעצמי"

יש חוויה שזכורה לכם במיוחד?

הינס: "הכרתי מלא אנשים, התחברתי לתרבות והבנתי מהו צבא ערכי. החוויה העיקרית שלי בקורס הייתה האנשים והחברים".

צרפין: "השבוע מלחמה. זה שבוע שלם שיש לך בו חוסר ודאות מההתחלה ועד סופו, יש מעט אם בכלל, שעות שינה. עוברים מתרגיל לתרגיל, לא יוצאים מהטנק ותלויים לגמרי בחברים שלך. בצוות שלי ידעתי שאני יכול לסמוך על החברים שלי, ידעתי שהם יתנו הכל בתרגילים שלי, וידעתי שיש לי על מי לסמוך ועל מי להישען, ברגעים הכי קשים זו פינה חמה בלב".

אסרף: "היו לנו מסעות שהם היו בין הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי. הלכנו 50 קילומטר עם תיקים כבדים על הגב, אבל סיימנו את זה ותמכו בי לאורך כל הדרך".

ביום רביעי האחרון (14.2), עם חגיגות יום האהבה, סיימו השלושה את קורס הקצינים הקרביים. "אני מתרגש לא מסיום הקורס אלא מההמשך, מלקבל מחלקה ולקבל את התפקיד שאליו כיוונתי כבר הרבה זמן. אני הולך לפקד על טירונים שמתגייסים בחודש מרץ הקרוב ולעשות מהם לוחמים", משתף אותנו הינס. אליו מצטרף אסרף ומספר "זה מאוד מרגש, זו הייתה חוויה מאתגרת, הוציאו ממני דברים שלא ידעתי שאני יכול להוציא מעצמי. אחרי הקורס אני הולך להיות מפקד מחלקה של הטירונים שיתגייסו בחודש מרץ הקרוב, אני הולך לקבל הרבה אחריות".

איך המשפחה שלכם הגיבה לבשורה המשמחת?

אסרף: "כולם ממש תמכו, אני בא ממשפחה שהיא דור שלישי לתותחנים. גם סבא שלי וגם אבא שלי שירתו שם וראו בי כאחד שמממש את הפוטנציאל שלו".

צרפין: "היא מאוד עודדה אותי, זה לא היה מובן מאליו. התגייסתי בגיל 20 והם קצת חששו שאני אשתחרר סבא, אבל הם הבינו את החשיבות ושזה למטרה טובה ומאוד תמכו בי".

הינס: "הם לא מכירים ויודעים במה מדובר, אבל כשאני מסביר להם וממה שהם שומעים על צה"ל, הם מאוד גאים ומחבקים אותי".

מה תרצו לאחל לעצמכם להמשך השירות?

הינס: "התמדה בכל מה שאני עושה, לשאוף כמה שיותר גבוה בלי לוותר על שום דבר, להתמיד בחיוביות ולהמשיך להיות מצוין".

אסרף: "שאוביל את החיילים שלי בצורה הטובה ביותר, ושאעשה את התפקיד שלי על הצד הטוב ביותר".

צרפין: "אני רוצה לאחל לי ולמחלקה שתהיה לי, שירות משמעותי ומאתגר, שניכנס ללחימה הכי מוכנים שאפשר ונבצע את מה שאנחנו יודעים לעשות טוב".