אני מתנדבת שנה ראשונה בשירות הלאומי, בעמותת שלומית ובתקן קליטת עלייה. מדהים, לא? זה תואר די גדול שיש בתוכו עולם שלם של מידע ואפשרויות. ולמרות שהמסע שלי אל השירות הלאומי והתקן שאני בו היה קצת ארוך ולעיתים מבלבל - המקום אליו הגעתי הוא הטוב ביותר עבורי. 

 

עמותת שלומית הוקמה בשנת 1993 ומאז הקמתה שירתו בשורותיה כ-35,000 מתנדבות ומתנדבים, יהודים וערבים, חילונים, מסורתיים ודתיים. כיום משרתים בעמותה כ-3,500 מתנדבים, הפרוסים בבכל רחבי הארץ. שלומית מציעה מגוון של פתרונות לצעירים ולצעירות, בוגרי תיכון בגילאי 18-23, שאינם מגויסים לצה"ל - יהודיים, חילונים ודתיים, צעירים מהחברה הערבית והדרוזית, צעירים עם מגבלה, נוער בסיכון ועוד. זה אומר שכולנו, כל בעלי הפטור מצה"ל המסוגלים ורוצים לתרום - יכולים. 

 

את הפטור שלי מצה״ל קיבלתי לאחר תקופה לא ארוכה כמלשב״ית (מועמדת לשירות הבטחון) והשאלה האם להתנדב לשירות הלאומי או לא אף פעם לא עמדה על הפרק. תמיד היה לי ברור שארצה לתרום, לשנות ולצאת על העולם כעבור שנה או שנתיים מוכנה יותר, עם כלים וידע והיכרות עם בני ובנות נוער בני גילי שבחרו כמוני לעשות שינוי. אבל כמובן שאנחנו חיות חברתיות והתגובות מהסביבה לא איחרו לבוא. יש כאלה שאמרו שעליי לצאת ולהתחיל ללמוד, ולמה בכלל להתנדב כשאין חובה? אחרים הרימו גבה ולא הבינו מה השירות כולל והאם שם נמצא ייעודי. אבל תחושת הליווי האישי, התמיכה, התקנים המגוונים והמרתקים והאופציות לעבודה ולימודים במקביל הבהירו לי שהשירות הלאומי הוא ייעודי - מסלול לכל אחד שרוצה להיות משמעותי. 

 

אחרי שההחלטה התקבלה הבנתי שהגיע הזמן לשבת למחקר אינטרנטי קצר. יש מספר לא קטן של עמותות וכל אחת מציעה מסלולים שונים ומותאמים לכל נער ונערה חדורי מטרה וכל מה שנותר לי זה להיכנס לאתרים השונים ולמצוא את המסלול שלי. עמותת שלומית מיד קפצה לעין. קראתי בעיון על כל תקן ויצרתי קשר עם העמותה לפגישה ראשונית. פגישה כזו קיימתי עם עמותה אחת נוספת.

 

התפקיד שלי בשירות הלאומי הוא ללוות עולים חדשים מרגע נחיתת המטוס בשדה התעופה בן גוריון, למשרד הקליטה בתוך השדה ולאחר סיום תהליך הקליטה עם צוות המשרד, אני מלווה אותם אל ההסעה שלהם אל הבית החדש בארץ ישראל. התקן קיים בכל משרדי הקליטה בארץ כששלי ממוקם בשדה התעופה והופך אותי לפנים הראשונות שרואים העולים במסע העלייה המרגש. 

 

 

החוויות פה מדהימות. הסיפורים האישיים של כל עולה, תחושת השליחות, היכולת לתרגל שפה זרה קיימת ולרכוש שפות חדשות (אני כבר יודעת קצת רוסית וצרפתית) והמפגש האקראי עם סלבריטאי שהחליט לנחות לביקור  - כל אלו הם רק תמצית מכל ההנאה והעניין שבתקן שלי. ובנות השירות כאן? לגמרי משפחה שנייה. התקן הזה הקנה לי בטחון בעצמי, יכולת לעבוד תחת לחץ ועם תחומי אחריות מגוונים ובעיקר תחושת סיפוק לא נורמלית.