כיום, לצאת לשנת שירות הפך לדבר שכיח בקרב בני הנוער בכיתה י"ב. האופציות של שנות השירות הן רבות ולא קל לבחור איזו שנת שירות מתאימה, מה יותר מושך אותנו ובאיזו מסגרת נוכל לתרום הכי הרבה ובדרך הטובה ביותר. בואו להכיר מסגרת של שנת שירות קצת שונה ומאוד מיוחד - שנת השירות של החברה להגנת הטבע.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• תתרמו ותיתרמו: האם כדאי לעשות שנת שירות?
• לא רק שמירות: צבא זה זמן גם ליהנות!
• לא מרוצים מהשיבוץ לצה"ל? כך תוכלו לשנות אותו

"הייתי בחוגי סיירות בשנתיים האחרונות של התיכון והבנתי שאני עושה שם משהו טוב. נהניתי מאוד וגם הרגשתי שאני תורמת למטרה גדולה יותר שאני מאמינה בה", מספרת לנו רותם מור, שעושה השנה שנת שירות בחוגי הסיירות של החברה להגנת הטבע בחיפה, "לאחר מכן, ההחלטה לצאת לשנת שירות הייתה פשוטה. זאת נשמעה לי כמו שנה שבה אני יכולה לגמרי להקדיש את עצמי לדבר שאני אוהבת וחשוב לי, להנות ולחוות חוויות שאני לא יכולה לחוות בזמן ובמקום אחר".

אילו תגובות קיבלתם על כך מצד המשפחה והחברים? הייתה התנגדות?

"לא קיבלתי תגובות רעות משום מקום כמעט. פה ושם היו אנשים שאמרו להורים שלי 'איך אתם נותנים לה לבזבז את השנה הזאת, מהר לצבא ולחיים האמיתיים'. הרוב הבינו שאני הולכת להנות ולתרום ושזה יפתח אותי אפילו יותר מ ''החיים האמיתיים''. חברים רבים שלי יצאו לשנת שירות גם כן אז לא הרגשתי חריגה מהבחינה הזאת".

איך הייתה הכניסה לקומונה?

"הייתה אווירה נרגשת, לחוצה וקצת זרה. לא הכרנו ונכנסנו ישר להרבה עבודה אינטנסיבית של תחילת שנה בחוגי סיירות. עכשיו יש הרבה יותר תחושה של שגרה, שיודעים מה עושים, שגם אם עמוס אנחנו יודעים להתמודד עם זה. אנחנו גם מכירים זה את זה יותר טוב ויודעים איך להתמודד אחד עם השני וזה מקל. לפחות עכשיו הוויכוחים הם אמיתיים ולא סתם כי אנחנו לא מכירים".

השגרה בשנת שירות בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע די שונה משנות שירות אחרות. יש לנו בראש ובראשונה פעולות - כל שינשין מדריך בין שתיים לארבע קבוצות לשעה וחצי פעם בשבוע. צריך כמובן גם לכתוב את הפעולות ולהגיע אליהן, לפעמים נוסעים גם שעה או יותר לפעולה", מספרת לנו מור על היומיום שלה בשנת שירות, "בנוסף, יש לנו טיולים פעם בחודש שאנחנו מארגנים ומדריכים. אנחנו גם מלווים מד''צים (ל.כ - מדריכים צעירים), מארגנים אירועים של החברה להגנת הטבע לקהילת חיפה, מתנדבים ארבע שעות בשבוע בהתנדבות שלא קשורה לחוגי סיירות ועוד".

מה מייחד את שנת השירות שלך משנות שירות אחרות?

"דבר ראשון, כל יום חמישי יש לנו השתלמות. בעצם השבוע שלנו נגמר ביום רביעי וכל יום חמישי אנחנו במקום אחר בארץ בהשתלמות. חוץ מזה, בסופי שבוע אנחנו בטיול או סמינר ואף פעם לא סוגרים בקומונה. בנוסף, אני חושבת  שהחופש. אין לנו מסגרות מובנות יותר מידי והכל תלוי בנו. אנחנו קובעים מתי ואיפה הפעולות, איפה מתנדבים ואיך יראה השבוע שלנו. כמובן שיש דברים שלא תלויים בנו, אבל על הרבה מאוד מהדברים אנחנו אחראים ואנחנו יכולים לבחור ולתכנן לבד. כמו כן, אין עוד הרבה שנות שירות שמטיילות כמונו - כל שבועיים בערך אני בטיול כלשהו! טיול הכנה לקראת טיול חניכים, סקר שטח, טיול חניכים, טיול שכב''ג (שכבה בוגרת), השתלמות בשטח... בתור חובבת טיולים מושבעת זה כיף בטירוף".

מה הדבר שאת הכי אוהבת בשנה הזו?

"קשה לבחור מה אני אוהבת יותר. החניכים, הקומונה, העצמאות, הטבע... נראה לי הייתי בוחרת בזה שאני יכולה להקדיש שנה שלמה לגמרי למשהו שאני אוהבת ומאמינה בו".

ומה היית משנה?

"הייתי משנה אולי את ההתחלה - היו לנו המון משימות כשעוד התאקלמנו בקומונה והכרנו אחד את השניה וזה היה ממש קשה".

 

מור, מספרת לנו גם על חייה בקומונה "לחיות עם קומונה זאת אכן משימה... זה מאוד כיף ולפעמים מאוד קשה. כיף לחיות עם עוד חבר'ה בני גילי, זה קונספט לא כזה טריוויאלי אם חושבים על זה. אנחנו שישה ומתקשים לפעמים עם ריבים. אני לא יכולה לדמיין איך זה לחיות בקומונה של 15 חבר'ה נניח. אנחנו בעיקר מנסים לבוא זה לקראת זה ולהבין שכולם חייבים להתפשר או שלא נתקדם לשום מקום".

איך את מתמודדת עם המרחק מהבית?

"המרחק מהבית לפעמים קצת קשה אבל בעיקר חדש ומעניין. אני אוהבת להיות עצמאית, אז מתאים לי קצת להתרחק, למרות שזה במחיר של געגוע למשפחה, לבית ולחברים".

מה לדעתך השתנה בך מאז שהתחלת?

"אני מרגישה שלמדתי להתפשר הרבה יותר. הייתי גם פשרנית קודם, אבל עכשיו הגעתי לרמה אחרת לגמרי. גם פתחתי את עצמי לאנשים חדשים".

למה שנת שירות ולא מכינה?

"לא באתי לשנת שירות רק כדי לדחות את השירות בשנה איכשהו, באתי כדי לתת ולתרום למשהו שאני מאמינה בו. מכינה זה מעניין ונחמד, לומדים הרבה ומכירים חבר'ה חדשים, אבל אני חושבת שבשנת שירות עושים את זה תוך כדי שגם עושים טוב למישהו אחר. החוויה של חניכים ולהשפיע הלאה מאוד חשובה ומרגשת בעיני. וכמובן שבמכינה אין את החוויה של קומונה שזה משהו מטורף לגמרי מכל הבחינות".

 איך באה לידי ביטוי התרומה שלך לקהילה? עד כמה את רואה בכך חשיבות?

"אני לא יודעת אם הייתי מגדירה את זה כתרומה קהילתית. אני מרגישה שאני משמחת, מלמדת ועוזרת לחניכים ולקבוצות, ותורמת הרבה למטרה הגדולה יותר של סביבתיות ושמירת טבע. אי אפשר לראות כמה אני תרמתי לשמירת הטבע על ידי ההדרכה בחוגי סיירות של שלוש קבוצות, אבל אין דרך אחרת - אי אפשר לחנך מאות אנשים בבת אחת. כל אחד משפיע על קצת וככה מתקדמים. אני כן רואה את ההשפעה שלי על חניכים וזה מאוד מרגש ואני חושבת שגם הקהילה מרוויחה מזה".

"אני לא יודעת עדיין מה התוכניות לעתיד", מגלה לנו מור, "אולי אהיה מורה חיילת ירוקה בבית ספר שדה".

לא קשה לך לפעמים עם כך שרוב החברים שלך כבר בצבא, בעוד שאת תתגייסי רק בעוד שנה?

"ממש לא קשה לי עם זה. עכשיו כשאני חושבת על זה רגע, רוב החברים שלי בשנות שירות או מכינות כרגע ולא בצבא, אז זה לא רלוונטי לי כל כך. אני גם לא מרגישה איזה לחץ ורצון להגיע כבר לצבא".

ולסיום, מה המסר שתרצי להעביר לבני הנוער שמתלבטים אם לצאת לשנת שירות?

"לכו על זה! כדאי לכם. החוויה של קומונה ושל שנה שמקדישים רק לדבר אחד היא מטורפת, בטח בגיל כזה צעיר. אני חושבת שאי אפשר לחוות דברים כאלה בשום זמן אחר. מעבר לזה שזאת שנה משמעותית שבה אתם יכולים באמת לשפר חיים של אנשים, אתם גם משפרים את עצמכם. גם למען החברה וגם פשוט בשבילכם - צאו לשנת שירות".