המירוץ למשמעות: טור אישי על מיונים לשנות שירות
"לא תמיד הכל הולך בקלות, כי עם התקווה להתקבל לשנת שירות אסור לשכוח שיש לא מעט מתמיינים שמתחרים על מספר מקומות מאוד מוגבל. הסיכויים להתקבל הם קטנים. המסע הוא לא פשוט, והתחרות היא לא קלה, אבל אסור לתת למוטיבציה לעוור אותנו מעצמנו" • טור אישי על משמעות שנת השירות
תלמידי כיתות י"ב שבינינו יודעים עד כמה השנה הזאת עמוסה. מבחנים, בגרויות, הגשות, ענייני סוף שנה ובקיצור - עומס אחד גדול. בנוסף לכל אלו, יש גם לחלק מתלמידי (ולרוב תלמידות) י"ב בתקופה זו גם מיונים לשנת שירות ומכינות שמתקיימים בחודשים אלה בקצב מטורף.
עוד בערוץ על מדים של פרוגי:
- תהיו קשובים: החיילים מספרים על יחידת ממר"ם
- שחקו וגלו: האם אתם בקיאים בשפה הצה"לית?
- חיילים כותבים: הכירו את חיל התותחנים ומקצועותיו
הפעם אספר את התהליך שלי לחיפוש שנת שירות שהתחלתי לפני לא מעט זמן. מאז כיתה י''א או פחות או יותר, רציתי לעשות שנה של תרומה לפני השירות הצבאי שלי. יש לכך חשיבות גדולה בעייני לעשות שנה של תרומה לחברה הישראלית לפני שאני נכנסת למסגרת חדשה ושונה מבית הספר.
את מרבית המיונים שלי עשיתי דרך התנועה הקיבוצית שמציעה מגוון מקומות שאפשר לעשות בהם שנת שירות. הייתי בלא מעט כנסים, שנסעתי אליהם מרחקים שונים, לפעמים ארוכים יותר ולפעמים פחות, מצפון לדרום ואפילו מרכז. כמעט כל סוף שבוע או יום חשיפה הייתי במקום אחר שחשף אותי לדברים חדשים ומעניינים. נחשפתי להתנדבויות השונות, לחיי הקומונה של קבוצות אנשים מגוונות, לאווירה המשתנה ממקום למקום ולצוותי ניהול בעלי גישות מעניינות וחשובות.
אבל לא תמיד הכל הולך בקלות, כי עם התקווה להתקבל לשנת שירות אסור לשכוח שיש לא מעט מתמיינים שמתחרים על מספר מקומות מאוד מוגבל בשנת שירות אחת וזה קשוח מאוד. הסיכויים להתקבל הם קטנים. צריך לחכות לשיחת הטלפון הגורלית במשך שבוע ואפילו יותר שתכריע על כף הגורל מה אני אעשה בשנה הבאה?
משיחה לשיחה מגיע ה"לא" הקשה. אומנם אני יודעת שיש מתחרים רבים אבל כל פעם מחדש זה מאכז "לשמוע "לא" כי הלב מקווה ש"כן". לוקח זמן לעכל את הבשורה ואז מגיע החשבון האישי, שאילו הייתי עושה כך וכך בסימולציה הזו אולי זה היה פועלת אחרת, אם הייתי אומרת אחרת בראיון האישי אולי היו לי סיכויים יותר גבוהים? למה קיבלתי את ה-לא הכואב הזה, אחרי שנתתי את כל כולי? זה חורה מאוד. כי מה כבר ביקשתי לבוא ולתת מעצמי?
המסע הוא לא פשוט, והתחרות היא לא קלה, אבל אסור לתת למוטיבציה לעוור אותנו מעצמנו. זה אומר שלפעמים אנחנו צריכים לעצור לרגע ולחשוב עלינו, לרגע להניח לרצון הרעב לאותה מטרה של שנה משמעותית. לעצור את הטירוף לכמה רגעים ולחשוב באמת - אם אני לא אעשה שנת שירות אני אהיה אזרח או אדם פחות משמעותי מאחרים?, אני לא אצליח לתרום מעצמי גם אחרי השירות, אם לא אבצע את השנה הזו לפני?'
יש בשאלות האלו סימן שאלה מאוד בולט. מצד אחד אנחנו מאמינים ששנת שירות או מכינה, יכולה להוציא מאיתנו דברים נפלאים ולפתח אותנו מצד שני אנחנו לא מצליחים להתקבל לאף מקום וזו הרגשה של כישלון, ויש חשש שנגיע לשירות הצבאי פחות מודעים ומנוסים.
אך ההפך הוא הנכון בעייני. אני מאמינה ששנה לפני שירות צבאי/לאומי היא חשובה, מפתחת, מאתגרת, נותנת כלים להתמודדות עם מגוון דברים, אבל לא צריך לעשות אותה בכל מחיר. היו מקומות שהגעתי אליהם והרגשתי חוסר חיבור לחלק מהדברים שהיו שם ואם הייתי מתקבלת לא הייתי הולכת, כי בעיני לעשות משהו רק כדי לקבל ושלא בצדק בעיני, את הטייטל של "עשיתי שנת שירות ותראו איזה אזרחית טובה ותורמת אני''. לא צריך את התואר הזה בכוח, אלא כי אני באמת רוצה בזה, כי זה חשוב לי באופן אישי, ואם המקום לא מתאים לי אז לא צריך, זה לא יפחית ממני בשום צורה מכל אדם אחר שעושה מכינה או שנת שירות.
אני אסכם את הטור שלי ואקדיש את הדברים הבאם למתמיינים שבנינו - זה קשה לקבל לא, דבר מבאס ונורא, בעיקר שאחרי שנסעתם מרחק לא קצר בשביל כנס, אבל אל תשכחו שזה לא פחות מוערך כי זה באמת מראה עליכם שאתם רוצים לתת מעצמכם. רק המאמץ על ההשקעה בזה ובהשתתפות בכנסים זה ראוי לערכה רבה ואפילו יותר. אל תשכחו את החוויות שצברתם, את האנשים שיצא לכם להכיר. תעריכו את הניסיונות מכנס לכנס, את הדברים שלמדתם על עצמכם, על מקומות, אנשים. פשוט תיקחו את הדברים הטובים שכן יצאו לכם מהכנסים למרות הקושי שלא התקבלתם לאף מקום.