פרננדו שוקרון עלה לישראל מארגנטינה בגיל 22 לאחר שבמשך שנים עיצב את זהותו היהודית והציונית בביתו, בקהילה היהודית בארגנטינה ובתונעת הנוער "הבונים דרור" שהיה בה לאורך השנים חבר, מדריך ורכז חינוך. 

שוקרון התגייס לקורס הו"ד - הקורס המובחר של חיל החינוך המכשיר לחמש מקצועות שונים לתפקידי פיקוד והוראה על אוכלוסיות ייחודיות שונות. שוקרון היה הבן היחידי בקורס מתוך 177 חניכים ואף החייל הבודד היחידי שזכה לאות מצטיין הקורס. 

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• מתגייסת לצה"ל: " תהליך ארוך, קשה ומייאש, אבל אל תוותרו"
• איתי סונטג: "חצי מהשירות שכנעתי אנשים שאני קוסם צבאי"
• "אין משהו רצינו להיות יותר מקצינים ולהשפיע על אנשים"

ספר לנו קצת על הקשר שלך לישראל.

"גדלתי במשפחה ציונית. סבא שלי מצד אמא הוא דמות מאוד משמעותית באמונה היהודית שלי, הוא תמיד ניהל את ליל הסדר בפסח וזו הייתה חוויה שממש גיבשה את הזהות היהודית שלי מהילדות ועד היום. בבית לא דיברנו בעברית אבל אמא ודודה שלי דיברו ביניהן בעברית כשהן לא רצו שנבין על מה הן מדברות. לקראת הבר מצווה התחלתי ללמוד עברית בשביל העלייה לתורה, התאהבתי בשפה והמשכתי ללמוד עם מורה פרטית. בגיל 14 הצטרפתי לתנועת הנוער "הבונים דרור", ושם פיתחתי יותר את הזהות הציונית שלי.

בשנת 2012 עשיתי שנת הכשרה כאן בארץ מטעם התנועה, שזה כמו מכינה בשביל מדריכים בתנועות נוער מחו"ל ובמסגרת השנה הזו הייתי חמישה חודשים באולפן בקיבוץ מאגן מיכאל, חודשיים בבאר שבע וארבעה חודשים במכון למדריכי חו"ל בירושלים שזה מכון שמלא בהרצאות וסיורים בכל רחבי הארץ כדי להכיר את החברה הישראלית ולהפנים את כל הדילמות שמתרחשות כאן בחברה".

מה גרם לך לעלות לארץ ולהתגייס?

"אחרי שנת ההכשרה הזו חזרתי לשנתיים לארגנטינה והמשכתי לפעול במסגרת התנועה, הייתי רכז חינוך. עוד כשהייתי בארץ במסגרת שנת ההכשרה עלתה השאלה של האם לעשות עלייה. התחלתי לשקול את זה, וכשחזרתי לארגנטינה המשכתי לחשוב על השאלה הזו. היו לי הרבה התלבטויות כי גם התחלתי ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה ושקלתי האם אני רוצה לסיים את התואר מכיוון שאורך התואר הוא שש שנים. שנה אחרי שחזרתי לארגנטינה משנת ההכשרה היה לנו סמינר עלייה בתנועה ונפגשנו עם חברים מהתנועה מברזיל, אורגוואי וארגנטינה ולבסוף החלטנו להקים גרעין עלייה. בשלב הזה עדיין הייתי בהתלבטות, אבל כשהבנתי שיש לי חברים מהתנועה לעלות איתם, החלטתי לעלות. עלינו לארץ שנה אחרי הסמינר הזה, באפריל 2015".

אך הגיבו המשפחה והחברים כשסיפרת להם?

"תמיד שיתפתי אותם בתהליך שלי, לא באתי ביום בהיר אחד ואמרתי להם "טוב, החלטתי שאני עולה" הם תמיד היו חלק מהשיח הזה. הם ידעו מה ההתלבטויות שלי ומה אני רוצה. בהתחלה ההורים ממש רצו שאסיים את התואר כדי שאהיה מבוסס כשאעלה לארץ, אבל גם אמרתי להם שאני עולה בגלל שידעתי שבאותו רגע היה לי גרעין עלייה, ואף אחד לא יכל להבטיח לי שיהיה לי גרעין עלייה בסוף התואר. הם הבינו שזה חשוב שאעלה עם אנשים ולא אהיה לבד, ושאעבור את התהליך הזה עם אנשים שנמצאים בדיוק במקום שלי, אז הם באמת תמכו. ברור שזה היה קשה, אבל הם מבינים ומאוד תומכים. הם מבינים שלמרות שזו החלטה קשה, אם זה מה שעושה לי טוב - הם תמיד יתמכו בי".

יום הגיוס הגיע, איך הרגשת באותו יום?

"התגייסתי שנה אחרי שעליתי לישראל, זה היה יום מרגש ומבלבל. ממש התרגשתי כי הרבה חברים מהארץ ליוו אותי, הרבה עולים מהתנועה שלי שגרים בארץ כבר כמה שנים, יש לי גם קצת קרובי משפחה בארץ - בני דודים של ההורים שלי שהגיעו. אז זה ממש ריגש שהיו הרבה אנשים שבאו להגיד לי שלום ולאחל לי גיוס קל. וכן, זה היה יום קשה, אבל למחרת כבר היה יותר טוב".

ספר לנו קצת על הקורס שהיית בו ועל התפקיד שלך

"לפני הקורס עשיתי טירונות במחנה 80. בסוף הטירונות היו קצת בעיות, עוד לפני שהתגייסתי הייתי מיועד לקורס הו"ד, עשיתי מיונים והתקבלתי אליו. אבל בכל זאת היו בעיות. הקורס שהייתי בו הוא בעצם קורס הוראה ופיקוד, הקורס מתייחס לאוכלוסיות המיוחדות שמתגייסות לצבא. יש כמה מגמות בתוך הקורס, המגמה שלי זו מגמת השכלה, שהמטרה שלה זה בעיקר השלמת 12 שנות לימוד לחיילים שנשרו מבית ספר. לקורס שאני מעביר קוראים קורס "תג"ת" - תעודת גמר תיכון. התפקיד שלי הוא ללמד את החיילים מקצועות שבסוף הקורס הם נבחנים עליהם, ובדרך כלל כמעט כולם עוברים את המבחנים ומקבלים את התעודה. הקורס הזה הוא בעצם מעין מתנה שניתנת לחיילים בסוף השירות, בחצי שנה האחרונה של השירות יש להם אפשרות לצאת לקורס הזה, שמתקיים בכמה בסיסים ברחבי הארץ".

למה בעצם בחרת בקורס הזה?

"הכרתי מישהו שהיה בתפקיד הזה לפני 7-8 שנים והוא סיפר לי על התפקיד ומה הוא עשה, ואני ממש התלהבתי כי חיפשתי משהו בתחום החינך כי זה תחום שהתעסקתי בו גם בתנועה וגם כשהייתי מורה במשך תקופה בבית ספר בקהילה היהודית בארגנטינה. אז ממש רציתי לתרום בתפקיד שאני יודע שאני טוב בו, ושיש לי מה לתת. ברגע ששמעתי על התפקיד הזה רציתי להגיע אליו, נלחמתי בשבילו".

איך זה הרגיש להיות הבן היחידי בקורס מתוך 177 חניכים?

"זה היה בסדר, כששואלים אותי את השאלה הזו אני תמיד אומר שיש דברים שיותר מבדילים מאשר מגדר. כמו העניין שאני עולה חדש ושלא גדלתי בארץ כמו כל הבנות בקורס. אבל באמת פחות הרגשתי את העניין של להיות בן בתוך חבורה גדולה של בנות. וגם התחברתי אליהן, הן היו מאוד איכותיות ומאוד טובות".

סיימת את הקורס בהצטיינות, מה נדרש ממך כדי להיות מצטיין?

"אני לא בטוח כל כך מה עשיתי, הקורס מאוד עניין אותי והעשיר את הידע שלי ובאמת ניסיתי להפיק ממנו כל מה שאפשר ולהבין כמה שיותר. לקחתי ממנו את כל מה שאני יכול, גם מהמפגש החברתי עם הבנות וגם מהתכנים של הקורס. ולא חיפשתי את זה, לא עשיתי את זה בשביל ההצטיינות. זו לא הייתה המטרה שלי. בעיקר נהניתי".

אתה רואה את עצמך יוצא לקצונה וחותם קבע?

"יכול להיות, אני לא רוצה לפסול את האפשרות הזו. אבל בגלל כל העיכובים שהיו לי בתחילת השירות, אני רוצה לחוות קודם את התפקיד. אני לא רוצה להיות רק חודשיים בתפקיד ואז לצאת לקצונה. אז אני קצת מתלבט ואני מקווה שיאפשרו לי לדחות קצת את ההחלטה הזו, אבל כן, יכול להיות שאצא".

כחייל בודד, יש גופים חוץ מהצבא שעוזרים לך כאן בארץ?

"עליתי לארץ מטעם התנועה שלי, אני גר עם קבוצה של עולים, חלק מאוסטרליה, חלק מארצות הברית וכולנו חלק מתנועת הבוגרים. אז בהחלט יש לי תמיכה מהתנועה, אני מרגיש את זה. גם המשפחה שיש לי כאן בארץ תומכת".

אתה מרגיש שזה שאתה חייל בצה"ל עוזר לך להתאלקם בארץ ובחברה הישרלית כעולה חדש?

"בהחלט, מהגיוס אני מרגיש שאני מבין הרבה יותר את השיח המדיני שמתרחש כאן. אני מרגיש שזה באמת נותן לי כלים להבין יותר את המנטליות הישראלית ואת החוויות המשותפות שיש לכל ישראלי. אפילו שבצבא לכל אחד יש את המסלול שלו, ושיש הבדלים בין כל שירות. אני גם מרגיש שאני קולט הרבה יותר מהשיח הציבורי בגלל שאני בצבא, בגלל שאני חווה דברים שכלל החברה חווה או חוותה, וזה נותן לי איזשהו היבט נוסף שאני חושב שהיה לי קשה לרכוש במסגרת אחרת".

יש לך תוכניות לאחרי השחרור?

"כן, קודם כל, אני רוצה לבנות את העתיד שלי כאן בארץ. לא באתי רק בשביל לשרת, השירות הוא כן חלק חשוב מהחוויה שלי כאן בארץ, אבל זו לא הייתה המטרה העיקרית של העלייה שלי. באתי כדי לבנות פה חיים ולפתח את הזהות היהודית והישראלית שלי. אני חושב על להמשיך ללמוד בתחום החינוך, אולי לעשות תואר. אני גם רוצה להמשיך בתנועה שלי ולקחת על עצמי משימות חינוכיות שקשורות לחברה הישראלית כדי לעזור לבנות חברה טובה יותר. כי זה באמת מה שהביא אותי לכאן, להיות פעיל בעשייה של החברה שלנו. אם זה עכשיו בתור חייל, ואם זה באזרחות אחרי שאשתחרר".

לסיום, יש לך משהו להגיד לנערים שמתלבטים אם להתגייס לקורס הו"ד?

"אני מאוד ממליץ, אני חושב שזה גם חשוב כדי לשבור את הסטיגמה שחיל החינוך זה רק לבנות. בנים גם יכולים להגיע, גם לנו יש מה לתרום. לא צריך להפוך את זה לעניין מגדרי. פשוט צריך להעיז קצת יותר, זה לא כזה מורכב ומסובך כמו שזה נשמע להיות בן בקורס שרובו בנות. אני באמת מאמין שזה לא משנה אם אתה בן או בת. מה שמשנה זה אם אתה קשור לנושא, אם אכפת לך ממנו ואם אתה רוצה להשפיע ולהתעסק עם אוכלוסיות מיוחדות בצבא כי חשוב לך שלכל אחד יהיה שיוויון הזדמנויות. וזו המטרה שלנו - לצמצם פערים שאולי נוצרו באזרחות. ואני בטוח שיש עוד בנים שיכולים להגיע, שיהיה להם מה לתרום ושיעשו עבודה מצוינת".