האם השירות הצבאי היה מובן מאליו, או שלא הייתה לכם כוונה להתגייס?
משה: "תמיד ידעתי שאתגייס, אבל לא חשבתי שאני אצליח ככה בצבא. חשבתי שאהיה ג'ובניק, אעשה יומיות ואעבוד תוך כדי. לתת רק את מה שאני צריך ולצאת לאזרחות. לא האמנתי שאני אקח את זה ממש ברצינות ואהיה מ"כ שזה אחד התפקידים הכי קשים בצבא ובכלל אצא לקצונה". 

אלמו: "כן, אני תמיד ידעתי שאתגייס, למרות שהאחים שלי לא התגייסו, הם שניהם עשו שירות לאומי".

"לא חשבתי שאצליח בצבא". משה © דובר צה"ל

איזה סיוע קיבלתם במסגרת הצבאית ובמסגרות אחרות?
אלמו: "מהצבא יש תוספת של 120 שקלים לחוגר לקניות. עוזרים גם עם תשלומים נוספים בחגים. זה אולי נשמע סכום קטן, אבל מבחינתי זה מאוד משמעותי. זה מעל ומעבר, אני לא מקבלת את זה כמובן מאליו".          

משה: "כחייל בודד יש לך כל מיני זכויות כלכליות, אבל זה הדבר האחרון שמעניין אותי. מהיום הראשון שהודיעו לי שאני חייל בודד עד היום לא יצאתי ל'מיוחדת' (חופשה בת חודש לצורכי עבודה ופרנוס) כי לא רציתי לפספס יום בצבא עם החיילים שלי. הגורמים המסייעים הם בסופו של דבר משקית ת"ש, אם אני צריך סיוע או לקנות משהו לדירה שלי. אבל אני חושב שלמפקדים שלי גם יש חלק גדול בדבר הזה, בסיוע הזה".

אתם מרגישים שההגדרה 'חייל בודד' הגבילה אתכם או מנעה מכם להשתלב?
משה: לא, בכלל לא. גם בבה"ד 1 עצמו אני לא מחפש את האפליה הזאת. אני חייל רגיל שלפעמים צריך לעזור לו אבל אני לא רוצה שיתייחסו אליי שונה בגלל שהרקע שלי קצת קשה. אני רוצה להתנהג ולהיות כמו כולם. אם הצוות שלי סוגר שבת וסוגר 28 אני אסגור איתו". 

אלמו: "מחבקים את החיילים הבודדים בצבא, אבל לא נותנים לי הרגשה שאני שונה או מועדפת. מכבדים אותי ומתחשבים בעובדה שאני חיילת בודדה אבל אין אפליה או יחס מועדף. בהתחלה חששתי שזה יגביל אותי, אבל ברגע הבנתי מהר מאוד שלא נותנים לך את ההרגשה שאתה שונה, להפך - אתה כמו כולם". 

"לא נותנים לי להרגיש שונה או מועדפת" © דובר צה"ל

יש אדם או ארגון שאתם יכולים לומר שהוא הכתף התומכת שלכם?
"תמיד אלה היו המפקדים שלי בכל מקום. זה מה שהחזיק אותי, הם נתנו לי את ההשראה כל הזמן. לא יוצא לי לעשות שיחות נפש של שעות על גבי שעות, אבל אם יש משהו שאני רוצה לומר, אני תמיד יכול ופונה למפקד שלי". גם אלמו מציינת את המפקדת שלה כמקור להשראה: "תמיד דיברתי איתה על הכל, וגם שלא - היא תמיד ידעה לקרוא אותי ולהבין מה עובר עליי. לכל פקודה או בקשה שלה תמיד היה הסבר, היא כיבדה אותנו ולא ניצלה את הסמכות שלה". 

איך הרגשתם ביום גיוס?
משה: "כשאתה מלש"ב (מועמד לשירות ביטחון - ד.ג) אתה לא באמת יודע מה זה צבא. חשבתי שאעשה את מה שאני צריך ואצא. אבל אחרי שנכנסתי לתפקיד ונכנסתי לקורס מ"כים, הבנתי מה אני רוצה לעשות בצבא. ראיתי איך מפקדים משפיעים על חיילים ואיך הצבא עובד. יש את המחוייבות הזאת שאני כן צריך לפקד ואני כן צריך לתרום מעצמי כמה שאני יכול ואני רואה את עצמי עכשיו במסלול שאני ממצה את עצמי בצורה המיטבית שלי".

אלמו: "יום הגיוס שלי היה אירוע משמעותי עבורי בגלל שאף אחד מהאחים שלי לא התגייס, הם עשו שירות לאומי. עד הרגע שעליתי לאוטובוס לא האמנתי שזה קורה, שאני מתגייסת".

הרבה אנשים טוענים שהצבא ביגר אותם ונתן להם השקפות אחרות, זה משהו שאתם מסכימים איתו?
אלמו:"כן. חד משמעית. אם הייתי חושבת שהשירות עושה לי טוב ותורם לי לא הייתי חותמת עוד שנה. זה מקום שנותן לך הזדמנות להסתכל על דברים בצורה אחרת, זה פותח אותך לעוד נקודות מבט על דברים ומקרים וזה בהחלט מבגר אותך"

משה: "אותי ספציפית הצבא לא ביגר כי אני חושב שהגעתי כבר בוגר לצבא. הייתי עצמאי מכיתה ח' - היו לי מדריכים בפנימייה אבל אני סידרתי את הדברים שלי ואני קמתי לבית ספר ואני למדתי כי אין מי שילמד אותי וידאג לי כל הזמן. הפנימייה ביגרה אותי והצבא יותר תרם לתפיסה שלי, לערכים". 

למה יצאתם לקצונה?

משה: "כדי לשנות את כל הסיטואציות הקשות שראיתי בתור מ"כ ולהוביל למשהו טוב. אני באמת רוצה לגרום לאנשים לשנות את הדעה שלהם על צה"ל. היום אחוזי המשתמטים מהצבא גבוהים מאוד ואפשר להגיד שלא הכל נובע מסיבות מוצדקות. אני חושב שעם הגישה הנכונה והכלים הנכונים האנשים האלו כן ישרתו בצבא. בסופו של דבר הגישה היא מה שקובעת". 

אלמו: "מאוד אהבתי את התפקיד שלי ואת מה שאני עושה ורציתי לנסות לעשות אותו במקום אחר, מזווית אחרת - של מפקדת עם פקודים מתחתיי. אני מאוד אוהבת את חיל התקשוב ורציתי לחוות וללמוד עוד. הרצון להדריך קיים בי עוד מגיל צעיר. הייתי מדריכה בחברה להגנת הטבע ארבע שנים. אני חושבת שזה גם נובע מהעיר בה גדלתי. צריך להעסיק ולעשות משהו עם הנוער. הם הדבר הכי חשוב שיש לנו. צריך להגדיל את אחוזי הגיוס שלהם לצבא".

משה: "מ"כ זה תפקיד מאוד קשה עם מחסור בשעות שינה, אבל התהליך שעושים עם החיילים, זה מה שמחזיק אותך וזה הדבר שאני הכי אוהב לעשות, זה הכי מספק בעולם. זה גורם לי להרגיש שאני פה בשביל משהו, אני פה כדי לחולל את השינוי הזה. לגרום לכל חייל להרגיש שהוא בורג משמעותי במערכת". 

"קצונה זה הדבר הכי מספק" © דובר צה"ל

יש לכם מסר למלש"בים? 

אלמו: "לבוא עם ראש פתוח, כי גם אני הייתי בגישה של 'לא רוצה ולא בא לי', והיום אני מאוד אוהבת את התפקיד שלי. צריך לבוא עם ראש פתוח ולזכור שהכל לטובה. כל חייל מקבל את התפקיד המתאים לו. לא לשלול דברים ולא עם סטיגמות מראש. תנסו דברים חדשים - אם יתאים לכם הרווחתם, ואם לא - לא קרה כלום, אבל לפחות ניסיתם"

משה: "אני לא ראיתי את הצבא כחשוב בהתחלה ולא התעסקתי בו יותר מדי. אני רוצה להסביר להם שמכל מקום אפשר להתקדם ולהתפתח. לא הייתי הילד הכי טוב שיש, אני חושב שמכיתה ח' עשיתי שינוי מדהים שהגעתי לבית ספר ותוך כדי הייתי בפנימייה וזה באמת שינה אותי". 

ולחיילים בודדים?

משה: "אני רוצה שאף פעם לא יאמינו לסטיגמות ושתמיד ישקיעו. כל צעד בצבא הוא משמעותי, גם הצו הראשון, והכי חשוב שתאמינו בעצמכם ותמשיכו הלאה, אל תמעיטו בערככם ותשאפו גבוה. אני חושב שתמיד צריך להציב מטרה ולדבוק בה, גם כשיש קשיים ולא תמיד דברים קלים. גם לי היה מאוד קשה בדרך ונפלתי הרבה פעמים והרמתי את עצמי וזה הדבר הכי מחשל שיש שאתה נופל אתה קם, אתה חייב לקום ולהמשיך הלאה. כי באמת גם בתור חייל בודד היו לי הרבה קשיים והיו לי הרבה החלטות קשות שקיבלתי בחיים שלי. בסופו של דבר צריך ללכת עם מה שרוצים, עם מה שבלב שלך, מה שאתה באמת רוצה לעשות. ואין משהו שאני רוצה יותר לעשות מלהיות קצין ולעזור ולהשפיע על אנשים".

אלמו: "אל תידבקו להגדרה. אין מה להתבייש בזה. תהיו מי שאתם ותעריכו את עצמכם, שלמרות הקשיים אתם משרתים בצה"ל ותורמים למדינה".