בגיל 14 עזב חיים הראל את הבית החרדי במגדל העמק ועבר לארצות הברית, שם התגורר עם אחיו עד שבגיל 19 עלה לארץ והתגייס לגדוד שחר של חטיבת החילוץ של פיקוד העורף: "יש לי בארצות הברית כמה אחים ואחיות שעזרו לי למצוא דירות ועבודות, אבל לא גרתי בבית שלהם, שכרתי דירה לבד כבר מגיל ארבע עשרה", סיפר לנו הראל על העבר הרחוק. 

עוד במדור על מדים:

• שוטי שוטי ספינתי: יום בחיי לוחם בחיל הים
• בדרך לגיוס: מילאתי את המנילה בחרדה גדולה
• הקשב המפקדת: "אנחנו שוות ויכולות כמו כולם"

"בילדותי הייתי בפנימיות שמעודדות גיוס ורציתי מאוד להתגייס, אבל כשהגעתי לארצות הברית נעלם לי החשק כי הסתדרתי שם והיה לי קשה לדמיין את עצמי עוזב את החיים שלי שם ומגיע לארץ לעשות צבא".

אז מתי קיבלת את ההחלטה?

"בגיל תשע עשרה עזבתי הכל, הגעתי לארץ והתגייסתי".

אתה משתף את המשפחה שלך בדברים מהצבא?

"למרות שאני היחיד במשפחה שהתגייס, אני משתף את האחים והאחיות שלי בחוויות מהצבא, ואפילו מדי פעם לפעמים הם באים לבקר, אבל אני לא בקשר עם ההורים שלי".

למה בחרת לשרת דווקא ביחידת חילוץ?

"רציתי תפקיד שהוא לא יתעסק רק בלוחמה כמו בשאר הגדודים אלא שיהיה לתפקיד גם ערך מוסף".

© באדיבות דובר צה"ל

קריסת חניון הברזל בן ארבע הקומות שנמצא בשכונת רמת החייל בתל אביב התרחש בחמישי לספטמבר 2016. כתוצאה מהקריסה נהרגו שישה פועלים ו-244 אנשים נפצעו. חיים הראל, בן ה-20, היה שם כחלק מחטיבת החילוץ של פיקוד העורף: "הקריסה של החניון בתל אביב הייתה אחד הדברים הכי משמעותיים בשירות שלי".

מה קרה שם מהזווית שלך?

"באותו היום הגדוד שלי ואני היינו בקו ערבה בפעילות שוטפת וראיתי בחדשות שקרס חניון. באותו הרגע קיבלנו הקפצת אמת לחילוץ, לא האמנו שזה קורה בגלל שאירוע אמת של חילוץ לא קורה כל יום, תוך כמה רגעים קפצנו לרכבים והגענו לשם הכי מהר שיכולנו, התארגנו לכניסה לאתר וישר התחלנו לעבוד".

מה עשית במהלך החילוץ?

"כשאנחנו הגענו כבר פונו כמה פצועים והרוגים אבל עדיין היו אנשים לכודים באתר. התחלקנו לצוותים והתפקיד שלנו היה לחפור, חפרנו בטירוף עד שהחליפו אותנו כי כבר לא היה לנו כוח, אני באופן איש חפרתי שש שעות ברצף ובמהלך השעות האלה לא נחנו בכלל. למרות שאמרו לנו שאנחנו יכולים לקחת הפסקה, אפילו הביאו לנו כריכים אבל אף אחד לא נגע בהם בגלל שאמרנו לעצמנו שיש מתחתנו אנשים שמחכים שיצילו אותם אז אין זמן לאכול".

בצבא מכינים אתכם מבחינה נפשית לאירועים כאלה?

באימונים אנחנו עושים סימולציות עם בובות, אבל כשיש אירוע אני חושב שמבינים מה באמת קרה רק כשחושבים על זה בדיעבד. יש חיילים שזה משפיע עליהם קצת יותר ויש כאלה שקצת פחות, אבל אני המשכתי הלאה ואני לא חושב על זה יותר מדי. אחרי האירוע ישבנו ושיתפנו חוויות למרות שהיינו שם יחד, כל אחד סיפר את החוויה מהזווית שלו ואני חושב שזה עזר לכולנו להתמודד עם המבצע".

© באדיבות דובר צהל

נתקלת בקשיים במהלך השירות?

"אני חושב שכשיש שגרה, במהלך הזמן השוטף, שבו אנחנו לוחמים לכל דבר, עושים מעצרים, עוזרים ליהודים שנכנסו בטעות למקומות שהם לא היו אמורים להיכנס אליהם ועוד כל מיני דברים שאני לא יכול לדבר עליהם אז קצת משעמם ויש מצבים קשים אבל בסופו של דבר אני מבסוט".