גל קשת, שמתגורר במושב עין ורד שבשרון התחיל את חייו כמו כל ילד רגיל, כבן שלישי להורים של ארבעה בנים, גולי שפעילה בעמותת SOS חיות ויורם שעובד כמסגר. בדומה לכל ילד טיפוסי, גם הוא שיחק כדורסל, צפה בטלוויזיה ונפגש עם חברים עד שלפתע ביקרה אצלו מחלת הסרטן כבר בגיל שמונה. אבל בניגוד למה שטבעי לחשוב, הוא לא נתן למחלה המאיימת להשפיע עליו ונלחם בה בכל הכוח עד שלבסוף ניצח אותה. הכירו את חברם הטוב של הכלבים, הנער שלא מוריד לרגע את החיוך מפניו.

עוד במדור על מדים:

• נאבקים על שנת השירות: "התקנים צריכים להתרחב"
• "לא האמנתי שאעזוב את החיים בארצות הברית ואתגייס לצבא"
• שוטי שוטי ספינתי: יום בחיי לוחם בחיל הים

"המשפחה הייתה בשוק מוחלט"

כשהיית בן שמונה ראו אצלך סימנים לסרטן ומשם הכול התחיל. הבנת בכלל על מה דיברו?

"לא כל כך הבנתי מה רצו ממני, בכל זאת הייתי ילד בן שמונה. ניסו להסביר לי כמה שאפשר, אבל את רוב מה שנאמר לי בכלל לא הבנתי".

כעבור כמה ימים כבר מצאת את עצמך בחדר הניתוח בזמן שהחברים שלך המשיכו לשחק בחצר. איך הרגשת?

"זה היה מאוד מתסכל להיות תקוע בבית ובבית החולים עם תפרים בראש וכדורים כשהחברים שלי בילו בברכה או שיחקו בחצר, אבל בכל פעם מחדש הסבירו לי שזה למטרה טובה ושתוך זמן קצר גם אני אוכל לחזור לשחק".

איך הגיבו בני המשפחה והחברים?

"המשפחה הייתה בשוק מוחלט, זה היה בערך שבוע לאחר שסבא שלי נפטר ממחלת הסרטן, כך שהיה להם קשה מאוד להשלים עם הבשורה והחברים לא כל כך הבינו מה קורה, ותהו למה אני לא איתם בקייטנה בחופש הגדול. הם הרגישו שפתאום נעלמתי ולא הבינו למה".

"אמרו לי שזה יעבור מהר"

תוך זמן קצר נאלצת להתחיל לעבור טיפולים כימותרפיים. איך התמודדת עם המעבר הזה?

"המעבר היה די קשה, כי בדיוק חזרתי לשגרה היומיומית שלי. פתאום הייתי צריך לעזוב שוב את הלימודים בבית הספר ואת הכדורסל, וזה לא היה פשוט. אבל בכל פעם שדיברתי עם הרופאים ועם המשפחה, אמרו לי שזה יעבור מאוד מהר וזה גרם לי לא להישבר.

באמת האמנת שזה יעבור מהר?

"כמו כל ילד קטן, גם אני האמנתי לכל מה שאמרו לי. הרופאים עודדו אותי וגם המשפחה והילדים האחרים בתוך המחלקה, שהיו קרובים לסיום הטיפולים הרימו אותי למעלה".

אפשר לומר שהרגשת שאתה חי באי ודאות?

"כן,  לא ידעתי מה יהיה המצב שלי אחרי הטיפול. לא יכולתי לדעת איך אני ארגיש ואם אני אוכל ללכת לבית הספר או לחזור לשחק כדורסל".

"שמחנו שאנחנו הולכים לחזור לחיות את החיים שלנו באופן נורמלי"

למרות כל מה שעברת, אתה מצטייר כאדם עם שמחת חיים. היו לך גם חוויות שאתה זוכר לטובה מאותה התקופה?

"היו לי הרבה חוויות מאותה התקופה. עמותה אחת לקחה אותי ללונדון ועמותה אחרת לכרתים. החוויה שהכי זכורה לי היא הטיול ללוס אנג'לס שארגנה עמותת "גדולים מהחיים", אלה היו השבועיים הכי מדהימים שאי פעם היו לי".

לאחר שלוש שנים נודע לך שהגידול הצטמצם ושאתה יכול להמשיך את חייך במסלול הרגיל? איך הגבת כששמעת את זה?

"הייתי מאוד מאושר כמו כל המשפחה שלי. שמחנו מכך שאנחנו הולכים לחזור לחיות את החיים שלנו באופן נורמלי כמו שהיה לפני גילוי המחלה".

מה הדבר הראשון שרצית לעשות באותו הרגע?

"ללכת לים ולבריכה", קשת אומר באופן מובהק. "המערכת החיסונית שלי בזמן המחלה הייתה חלשה ומנעה ממני להיכנס לשם".

"ברגע שלבשתי את המדים לא הפסקתי להתרגש"

החלטה נוספת שהייתה לך היא להתגייס כמו כולם. למה כל כך התעקשת להיות על מדים ולא רצית לעשות שנת שירות או שירות לאומי?

"כבר מגיל קטן אהבתי מאוד את הצבא. שני אחים שלי התגייסו לצבא ואחד מהם אפילו לחם כדי לשרת כחייל קרבי. כל החיים שלי חיכיתי לרגע הזה, שאני אלבש מדים ואהיה חייל כמו כולם, ובגלל זה התעקשתי".

בזכות מה הגעת לרגע הזה?

"בזכות אימא שלי. היא זאת שדחפה אותי כל הזמן להמשיך ולהמשיך לנסות עד שהצלחתי להתקבל כמתנדב".

"מאז ומתמיד אני חי בסוג של ג'ונגל"

איך הרגשת ביום הגיוס?

"זאת הרגשה שאי אפשר לתאר במילים, זאת חוויה ענקית. ברגע שלבשתי את המדים הייתי בחדר עם עוד בערך 100 מתנדבים שסיפרו על מה שהם עברו ולא הפסקתי להתרגש"

למה בחרת דווקא להתגייס לעוקץ? הלכת בעקבות אימא שלך שפעילה בעמותת SOS חיות?

"לחלוטין, מאז ומתמיד אני חי בסוג של ג'ונגל עם כלבים, חתולים, תרנגולים או תוכים, כך שאהבה לבעל חיים תמיד הייתה לי ובמיוחד לכלבים. אני זוכר שתמיד הייתי צריך לריב עם הכלבים כדי שיהיה לי מקום לשבת בסלון".

איך בינתיים עובר השירות הצבאי?

"השירות עובר בצורה מדהימה. אני מרוצה מאוד מהבחירה שעשיתי להתגייס בכלל ולעוקץ בכלל, אני לא מפסיק ליהנות".

אך כמובן שההנאה מלווה בקשיים.

"לפעמים קשה להיות רחוק מהבית או להתרגל לתנאים, אבל אני לא נותן לזה להפריע לי".

יש לך תכניות לאחרי השחרור?

"התכניות הן לעבוד כדי לחסוך כסף לטיול הגדול שכנראה יהיה בארה"ב".

מתכוון להמשיך לעבוד עם כלבים?

"זאת בהחלט יכולה להיות עוד אופציה. אני עדיין לא כל כך יודע, אבל אשמח להמשיך לעשות את מה שאני אוהב - להיות עם כלבים".

לסיום, מה אפשר לאחל לך להמשך הדרך?

"שהשירות שלי יעבור בצורה חלוקה ובלי בעיות", הוא אומר ובוחר להעביר את האיחול לילדים שעוברים או עברו את מה שהוא חווה על בשרו: "אני רוצה לאחל לכל הילדים החולים או לאלה שחלו, ששוקלים להתגייס בהצלחה רבה ושיזכרו לא לוותר על החלום הזה".