בזמן שכל החברים בבית כבר משוחררים, מדברים על המשך החיים והלימודים, אני ממשיכה לשרת את המדינה שלי ואני מקווה להמשיך לעשות את זה. מאז שאני קטנה ידעתי שאני רוצה לתרום בשירות הצבאי שלי בצורה הכי משמעותית, ובעיניי הדרך לעשות זאת זה להיות לוחמת. הדרך אל הלוחמה הייתה ברורה בעיניי, וגם במהלך שנת המכינה שעשיתי במכינת גליל עליון במעיין ברוך לא וויתרתי על החלום. התמיינתי במיון מיוחד ללוחמות, ושובצתי כלוחמת בחטיבת החילוץ.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• גולני שלי: מבט מקרוב לתרגיל של חיילי החטיבה עם אגד 282
• מחדר הניתוח לשירות בעוקץ: "חלמתי להיות חייל"
• נאבקים על שנת השירות: "התקנים צריכים להתרחב"

התגייסתי במחזור הגיוס הראשון שאליו הגיעו לוחמות לגדוד רם. אני וחברותיי לגדוד היינו הלוחמות הראשונות לשרת בגדוד ועבורי זה היה כבוד גדול. העבודה והשירות לצד הלוחמים היא מאתגרת ומדהימה בו זמנית. תמיד היו את האנשים שהטילו ספק ולא האמינו בו, אבל בזכות החברים הטובים שרכשתי בגדוד ובזכות האמונה כי אני עושה את הדבר הנכון התכשלתי והתחזקתי. כשהייתי חוזרת הביתה ויושבת עם חברים, תמיד היה כיף להיות חלק מהסיפורים של הבנים הלוחמים, להבין על מה הם מדברים ולהוסיף לסיפורים האלו בעצמי.

© דובר צה"ל

לאורך כל האימונים וההכשרות צברתי זכרונות וחוויות עם אנשים שהפכו כבר מזמן למשפחה שנייה, למדתי הרבה על עצמי והתבגרתי מאוד. כל רגע כזה ממשיך ללוות אותי לאורך השירות שלי, אבל יש את הרגעים המיוחדים האלה שבהם הכתה בי התחושה שאני נמצאת בדיוק במקום שאני צריכה להיות בו.

הרגע הזה מבחינתי היה במסע מ"מ הראשון שלי במהלך ההכשרה, כאשר אני הייתי הקשרית של המ"מ. המסע היה בדיונות, בלילה. הלכנו עם האפודים וכל ציוד הלחימה שלנו, כשבקושי שומעים את צעדי רגלינו על החול הרך. לצידנו היה רק את קול הגלים השקטים בלילה, ואני זוכרת את עצמי מסתכלת על הים וחושבת על סירות המעפילים שהגיעו לחופי ישראל בקום המדינה. חשבתי על כל האנשים שרצו להגיע לארץ ישראל, שעבדו כל כך קשה על מנת להקים פה מדינה. פתאום התחושה של לראות את עצמי הולכת בין חבריי לגדוד, על מדים ועם נשק קיבלה משמעות הרבה יותר גדולה. זו התרגשות וגאווה שאני יכולה לשרת את המדינה שלי.

© דובר צה"ל

ידעתי שארצה לצאת לקצונה במהלך השירות הצבאי שלי. חזרתי בתור מ"מ לקו באיו"ש ולאחר מכן בגזרת ים המלח. באחד הלילות בהם שירתתי במוצג פלוגתי בים המלח, עמדתי במחסום לילה. פתאום קיבלתי טלפון מהמפקד שלי שאמר לי שאני צריכה להגיע בדחיפות לנמל התעופה. מיד עזבתי את הכל, את החיילים והחברים בקו והגעתי כמה שיותר מהר. בדרך לשדה התעופה הבנתי שאני נוסעת להשתתף במשלחת החילוץ הישראלית לנפאל שיצאה על מנת לסייע ולחלץ לאחר רעידת האדמה שפקדה את נפאל. פתאום אני לא מייצגת רק את עצמי, אלא אני הפנים של מדינת ישראל ביחד עם עוד קצינים וקצינות. הייתי הקצינה הצעירה ביותר שהצטרפה למשלחת, זה היה רגע האמת. הוכחתי לעצמי ולכולם שאני מסוגלת לתרום ולעזור.

זה מרגש לדעת שעוד ועוד בני נוער מתגייסים לצבא ובאים לשרת את המדינה בצורה משמעותית. אני רוצה לאחל לכל המתגייסים בהצלחה, ובפרט למתגייסי ומתגייסות חטיבת החילוץ. היחידה היא הבית, והיא דואגת לאנשים שמשרתים בה. למפקדים אכפת מהדברים הכי קטנים, עד לדברים הגדולים. ברגע שלכם, החיילים טוב, למפקדים שלכם טוב ולמדינה שלנו טוב.

לכל הלוחמות שמתגייסות, תעזו ותחלמו, ובסוף תצליחו! הגעתן למקום שאפשר להתפתח בו וחשוב להגיע אליו עם רצון. אתן תצטרכו לעבוד קשה על מנת להשיג את המטרות, אבל אין ספק שתצליחו.

מאמינה בכן!!