לא מעט סיפורים, לא מעט עדויות, ולא מעט דמעות מלשמוע את כל מה שקרה לעם שלנו במלחמת העולם השנייה. גם בסיפורה של רב"ט יעל גולד הצלחנו להתרגש ולראות מול עינינו את המושג "משואה לתקומה" מתקיים בעקבות הסבתא המיוחדת שלה - פנינה גרינשפן פרימר ז"ל, ניצולת גטו וורשה שנפטרה בנובמבר האחרון.

"סבתי נולדה בעיירה נובי-דבור הסמוכה לווארשה. בת-זקונים אהובה ומפונקת להוריה ולשבעת אחיה, שביתם פתוח לרבים, בית שספוג היה אוירה ציונית וחברתית". מספרת לנו גולד ומשתפת במה שחוותה סבתה בשואה הנוראית: "עם פרוץ המלחמה ניטלטלה יחד עם כל בני משפחתה לווארשה והייתה עֵדה למוראות הגטו". בהמשך היא מספרת על השתתפותה של סבתה בשני אירועי מרד והסתתרות אצל הפרטיזנים עד אשר חברה ל"הארגון היהודי הלוחם", שהפכו עבורה מעין משפחה אחת, לאחר שכל בני משפחתה נספו. בין חבריה הלוחמים, שרידי הארגון וחברה הקרוב מימי היער, היה את חיים גרינשפן-פרימר - מי שלימים יעלה איתה לארץ ויקים איתה משפחה כאן.     

המשפחה קמה והתרחבה בארץ הקודש, ופנינה זכתה לראות את נכדתה יעל מתגייסת לצה"ל ומתגאה בהיותה על מדים. מעט אחרי שפנינה הלכה לעולמה בנובמבר האחרון, היא זכתה לקבל תעודת הוקרה מהנשיא, ראובן ריבלין, תעודה שהוענקה למשפחתה וביניהם גם רב"ט גולד.

לרגל יום השואה החליטה יעל לחשוף בפנינו הספד מרגש, אותו כתבה לסבתה היקרה ומעוררת ההשראה והפעם גם מהזווית של חיילת בצבא ההגנה לישראל במדים.

"גיבורה שלי, זכיתי, זכיתי בסבתא שהיא לא רק סבתא. זכיתי בחברה ובמורה לחיים, זכיתי בדמות לחיקוי, בלוחמת. אחרי כל מה שעברת בחייך אני מצדיעה לך, תמיד הצדעתי לך לאורך כל השנים. בכל יום שואה גרמת לי להיזכר שיש לי סבתא שנלחמה במרד גטו וורשה ושרדה כנגד כל הסיכויים.

עמדתי לידך בטקסים שקיימו לכבוד חברייך הלוחמים ולכבודך בפולין, כשנשיא פולין עומד לצידינו, ובארץ כשהנשיא הנוכחי ריבלין העניק לך את אות הגבורה. אני יודעת שאת תנזפי בי על זה שאני בוכה עכשיו ושתגידי לי שבמשפחת הלוחמים של מרד גטו וורשה - לא בוכים. 'תעשי אגרוף יעל ותרימי מיד את הראש', כך תמיד אמרת.

הספקתי להגשים כמה מהחלומות שהבטחנו שנקיים ביחד. אם זה להסיע אותך ממקום למקום, אם זה להגיע אלייך בכל יום חמישי עם המדים, כי הרי המבט הזה שלך כל פעם שהגעתי עם המדים, עם הנעליים והכומתה האדומה גרמו לך לאנחת אושר וסיפוק גדול, ואמרת לי כל הזמן "תראי, תראי למה זכיתי והספקתי", דברים אלה נתנו לי כוח להמשיך הלאה למרות שהיה לי קצת קשה.

אז כן הבטחנו שנספיק ביחד עוד דברים, יום חתונתי, שתכירי את נכדיי. אנחנו נקיים את ההבטחה שלנו, את הרי איתי בכל מקום ובכל זמן, כי אין דבר כזה חג בלי 'סבתוש' ואין כזה דבר יום שישי בלי 'סבתוש' וכך יהיה.
אני אבוא להציק לך כמו בכל יום שישי, לך ולסבא.

סבתא, כולנו מצדיעים לך, תודה על כל שנה ושנה.
ייקח לי קצת זמן להבין שאין לי יותר למי להתקשר כשאמא קצת כועסת, אבל זה בסדר איך תמיד אמרת לי? 'אמא כועסת בכאילו' ואיך תמיד אמרת לאמא? 'אויש נו, נטע באמת!'.
יהיה קצת מוזר שלא תהיי כאן בימי ההולדת שלנו, הרי אני המתנה שלך כפי שתמיד אמרת לי.
אמנם נולדתי חמישה ימים אחרייך אבל לך זה לא היה משנה וגם לי לא. יום הולדת חוגגים תמיד יחד.
אז כן מבחינתי גם המנהג הזה לא ייפסק. הוכחת לכולם אפילו בדרך האחרונה שלך שאת גיבורה!
סבתוש, סבתא פנינה שלי, גיבורה שלי, בטוחה שטוב לך ושאת מסתכלת עלינו תמיד ודואגת משם והפעם ביחד עם סבא. אני כאן לשמור איתך על אמא, הבטחנו שאף פעם לא לבד, ואכן כך יהיה - אף פעם לא לבד!

נוחי על משכבך בשלום, כבר מתגעגעת.
יעל".