טוראי שי נתן (26) עלה ארצה מאיטליה כחייל בודד לפני שמונה שנים. לדבריו, מאז שהוא זוכר את עצמו הוא רצה לעלות לישראל ולחיות קרוב לאחותו. אולם, בניגוד למה שהוא חשב תחילה, הדרך לתפקיד החלומות שלו הייתה מייגעת וכלל לא פשוטה. 

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• מתרגשים: הוואטסאפ של לוחמי החוד עם קבלת הסיכות החדשות
• No Filter על מדים: נציגת שירות במיט"ב
• טור אישי: בין חשש אמיתי לגאווה אין סופית לחיילי צה"ל
  

לאחר שנה, הצטרף טוראי נתן לעתודת העולים, בה למד את השפה העברית כמעט מאפס. "הגעתי לכאן עם ידע בסיס מאוד", הוא אומר לפרוגי. "ידעתי רק לדבר קצת, לא ידעתי לקרוא ולכתוב. באולפן לימדו אותי ואת העולים האחרים מ-א' ועד ת'".

על אף כל המהמורות שעמדו בפניו ועודנה קיימות, במבט לאחור - הוא שלם עם ההחלטה שלו לעלות ארצה: "זה בור שחור כמו שאומרים, אבל היה שלב שבו המצב באיטליה לא היה טוב, אז החלטתי לעבור בישראל. לא קל פה, אבל אני מתמודד". כשטוראי נתן נשאל למה הוא הכי מתגעגע באיטליה, הוא לא היסס ומיד השיב: "לאוכל ולטיולים".

"זה היה טירוף לא נורמלי"

שנתיים לאחר שעלה לישראל, התחיל טוראי נתן את התואר הראשון שלו בהנדסה מכנית במכללת 'אפקה', בחירה שהרגישה עבורו טבעית. "ידעתי שאני רוצה לעשות את זה, עוד לפני שעליתי לארץ. זה תחום שעניין אותי מאוד, באתי עם האהבה הזו מהבית. גם אבא שלי התחבר לזה מאוד ותמיד רציתי לדעת איך דברים עובדים".

תוך שנתיים ידעת מספיק את השפה העברית והרגשת מוכן ללימודים במכללה?

"אני עדיין לומד. בחרתי תואר שלא דורש רמה גבוהה בעברית. חצי מהמילים בהנדסה הן באנגלית".

זה תחום שאתה מתכוון להמשיך איתו גם בעתיד, לאחר השירות הצבאי?

"כן, כמובן. קשה לי להגדיר בדיוק את הכיוון, זה תלוי. אני לא יודע לאיזו חברה אגיע, אבל רוצה מאוד לעבוד בפיתוח ובמחקר.  אני רוצה להיות בשטח ולבנות דברים חדשים".

טוראי נתן אומנם משרת כיום במדור הרובוטיקה בחט"ל, אך למעשה הוא הגיע לשם לאחר דם, יזע ודמעות. "לא הייתי במיונים, לא ידעו שיש לי את הידע הזה, אז התגייסתי לגיוס כללי. שאלתי את עצמי מה קורה, למה אני לא בתפקיד עם מיון ומצאתי את עצמי מדבר עם אנשים. זה היה טירוף לא נורמלי".

לאחר הטירונות, הוא שובץ כפקיד בבסיס סגור - הבשורה שגרמה לו להתאכזב ולהיות מופתע. "זה היה די מאכזב ומפתיע, גם בגלל הידע שלי וגם בגלל שכחייל בודד אני זכאי לתפקיד קרוב לבית, שבו אני יכול לעשות יומיות. אני גם עובד, רציתי יומיות ליד הבית ושיבצו אותי בבסיס סגור".

למרות זאת, טוראי נתן לא הרים ידיים באף שלב. למחרת, הוא הגיע לקצינת מיון וישב מולה במשך שעה וחצי. למזלו, היא הקשיבה לו ולקחה את דבריו ברצינות, והעבירה אותו לתפקיד של פקיד יומיות בתל השומר. אך מבחינתו, זה עדיין לא היה סוף הדרך והוא לא ויתר עד שהגיע למחלקת הרובוטיקה בחט"ל. "אני נמצא בתפקיד שדומה לכל עולם הסטארט-אפ. אני מרגיש שאני נמצא במקום עבודה ושאני תורם לפיתוח".

"אנחנו הכי 'פרונט' בכל הטכנולוגיה בעולם"

לצד טוראי שי נתן, אף משרת במדור הרובוטיקה בחט"ל טוראי נועם גולומבק (19), שעלה ארצה מקנדה לפני חמש שנים. בניגוד לחלק מן האנשים במדור, הוא למד לפני השירות הצבאי שלו באוניברסיטה הפתוחה ועשה תואר בהנדסת תוכנה, שלדבריו עוזר לו בשירות. "אני עוסק בתחום של תחבורה חכמה באזרחות ושם פגשתי את המפקד שלי ואנשים שהיו בתחום. הם החליטו שאני מתאים למקום וזימנו אותי למיונים. עברתי ראיונות, הראיתי ידע והחליטו שהם רוצים אותי", הוא משחזר את הרגע.

במסגרת תפקידו, אחראי טוראי גולומבק על כל תחום הרובטיקה והמחשבים בזרוע היבשה, כאשר פרויקט הדגל שלהם הוא לא אחר מהרכבים האוטונומיים, שלדבריו הוא התחום החדש שכל העולם עוסק בו. אך בניגוד לאזרחות, העבודה שלהם נוגעת גם להתמודדות עם תנאי השטח הקשים.

מה כל כך מיוחד ברכב האוטונומי? 

"זה פרויקט שיהפוך את שדה הקרב למשהו שונה לחלוטין. המשימות יהיו שונות לחלוטין, במקום שנצטרך לגשת לשטח, לפתוח ולשלוח אנשי הנדסה קרבית פנימה, יהיה אפשר לשלוח ציוד ללא ליווי. זה לא מסכן את כל האנשים וחוסך בכוח אדם מכל הבחינות. מבחינה טכנולוגית - זה הדבר הכי מתקדם בתחום האזרחי. גם השוק האזרחי מפתח את זה בצורה קצת אחרת. אנחנו עובדים על מאמרים מקצועיים, בקשר ישיר עם כל האוניברסיטאות, חברות ההייטק, הסטרטאפים החדשים והתעשיות הביטחוניות. אפשר לומר שאנחנו הכי 'פרונט' בכל הטכנולוגיה בעולם".

מה אתה הכי אוהב בתפקיד שלך?

"זה התחום הכי חם בהייטק. מעבר לזה, זה מביא תרומה גדולה לעתיד בצה"ל. אנחנו בונים את התשתיות שעליהן כל הצבא יתבסס בעוד 10 שנים. מעבר לכך, החוויה בלהיות חלק מהצוות שמתעסק בכל הדברים האלו היא כמו סטארט-אפ קטן". 

איך זה לעבוד בצוות? סביר להניח שיש לא מעט מחלוקות.

אנחנו צוות מאוד מגובש. אומנם יש לא מעט וויכוחים מדי פעם, אבל באופן כללי כולנו מכבדים זה את זה. אנחנו יושבים לפחות פעם בשבוע בארבע עיניים, מספרים מה הולך, מדברים על הפרויקטים שלנו ומייעצים זה לזה. יזה כמובן אתגר, אנחנו בונים את התשתית שתהיה בעוד 10 שנים, אבל אף אחד לא יודע כרגע מהי בדיוק".

אז אתה אומר שבעוד 10 שנים יהיה עולם אחר לגמרי?

"לחלוטין, יש כבר ערים במדינות אחרות שאוסרות על אנשים להשתמש באוטו. ב-2025 כבר לא נראה רכבים מיואשים בתוך העיר שלנו. בסינגפור אני יודע שזה קיים ובעוד מקומות".

איך זה להיות החלוץ הראשון שמתנסה בכך ומפתח?

"זה מטורף, זו ההרגשה הכי כיפית בעולם לעשות פיתוח אמיתי. זה דבר שאולי נשמע קצת משעשע, אבל עצם זה שאני צריך ממש להתאמץ, לחשוב ולהבין מה הולך בשוק האזרחי ולהיפגש עם פרופסורים זה הדבר שהכי כיף בעבודה שלנו. אנחנו כל הזמן חושבים".