חשבתם שיחידת המורות החיילות היא המצאה של השנים האחרונות? כדאי שתדעו שהיא הוקמה כבר מספר שנים לאחר קום המדינה, בשנת 1951, ברוח חזונו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. מאז ועד היום, ממשיכות המורות החיילות לעשות עבודת קודש במסגרת שירותן, החל מהוראת המתמטיקה וכלה בליווי אישי של חניכים בפנימיות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• "צה"ל שלנו": התערוכה שמציגה מקרוב את העשייה המיוחדת של הצבא
• תיפרדו ממסמכי הרפואה ותעברו לניידים
• האושפיזין של כל מלש"ב בדרך לגיוס
  

כבר כשהייתה בכיתה י"א ידעה רב"ט אלה רוסרט (19 וחצי) מתל אביב כי את השירות שלה בצה"ל, היא תרצה להעביר כמורה חיילת. "עבדתי במועדונית שקרובה לבית שלי שיש בה ילדים המגיעים ממשפחות קשות ים. היו שם גם מורות חיילות והתלהבתי ממה שהן עושות. שלחתי מייל למיטב וביקשתי להתמיין לתפקיד. התקבלתי, עברתי את הקורס ואני מאושרת שאני שם". 

פתחת לפני כחודש את שנת הלימודים החדשה בכובע אחר, מורה חיילת. איך התחושה?

"זה מרגש, אני מרגישה שאני מתחילה ללמוד איתם יחד. אני ממש שמחה בשבילם וגם בשבילי. אני מרגישה שאני שם בשבילם, אבל שזה גם תהליך שאני עוברת עם עצמי. כל שנה היא כמו שנה חדשה גם עבורי".

רחוקה מהבית, קרובה אל הלב

רב"ט רוסרט משרתת רחוק מהבית והמרכז, בבאר שבע. למעשה, התפקיד שלה אינו נגמר בשעות הצהריים ונמשך לאורך כל היום. במהלך הבקרים, היא עובדת עם נוער בסיכון בתיכון "ברנקו וייס" המיועד לנוער שנשר מהמסגרות האחרות ומעניק להם "הזדמנות אחרונה". רוסרט נכנסת איתם לשיעורים, יושבת עם התלמידים לפרטני, עוזרת להם בהכנה לבגרויות ונוסף ללימודים, אף מכינה אותם לקראת השירות הצבאי.

בשנה שעברה, היא התנדבה בערבים במועדניות של ילדים קטנים במרכז קליטה של עולים מרוסיה, דרום אמריקה ותימן, כאשר השנה רוסרט החליטה להעביר את שעות אחר הצהריים שלה במסגרת אחרת - ביתם חם לנערות שהקם בשכונת י"א בבאר שבע הנחשבת לשכונת מצוקה. "בית חם לנערה הוא לא מועדון נוער רגיל, אלא מקום שמשמש כמו בית וגם נראה כמו בית. יש שם קשר כמו של משפחה. התפקיד שלי שם הוא גם להעביר פעילויות של ערך מוסף, לעזור בלימודים ובכל מה שהן צריכות, ולהיות כמו אחות גדולה. לפעמים לנערות האלה אין מי שידבר איתן, או ייעץ להן ואני מרגישה שאני ממלאת את המקום הזה בחיים שלהן", מספרת רוסרט.

בדומה אליה, גם רב"ט זוהר שמסיאב (19) מירושלים, הבינה במהלך התיכון שהיא רוצה להיות מורה חיילת. "בכיתה י"ב באו אלינו לבית הספר, כדי להציג את המסלול של המורות החיילות בתרבות התורנית, שמיועד לבנות דתית. שמעתי על זה ונדלקת. עברתי את המיונים והחלטתי שלשם אני מכוונת. זה המקום היחיד שחשבתי עליו ושאפתי אליו".

רב"ט שמסיאב בתפקיד כבר חצי שנה, כאשר במשך שנה הייתה מורה חיילת במגדל העמק בצפון, שם עבדה עם שכבת י"א בבקרים, הייתה מסייעת ללהם בשיעורים פרטניים וחברתיים, וכן בהכנה לצה"ל. בשעות אחר הצהריים, היא לקחה חלק פעיל בהכנה עירונית לצה"ל ובמועדון נוער גדול של העדה האתיופית.

מכשירה את דור העתיד של המורות החיילות

הפעם, היא פותחת את שנת הלימודים בתפקיד מעט שונה - מפקדת על המורות החיילות בדרום. "זה מרגש מאוד,אני מרגישה שאני שולחת את הילדות שלי להתחיל את השנה. עד לפני שנה, אני הייתי במקום שלהן ופתאום אני בעמדה אחרת. אלו דברים שלפני שנה אני הייתי צמאה אליהן וראיתי בנות שעברו את התהליך הזה ורק רציתי להיות במקום שלהן. פתאום, אני במקום הזה וזה ממש משמח. אני מרגישה גאווה ללבוש את המדים, להיות עם השרוך האפור ועם התג של מורות חיילות. אני מרגישה גאוות יחידה".

מהו בעינייך השיעור הכי חשוב שצריך להעביר לתלמידי ישראל?

"אהבת הארץ והמולדת, חינוך לשירות משמעותי בצה"ל על הצד הטוב ביותר וגם להאמין בעצמם. יש כאלו שפורחים במערכת החינוך ויש כאלה שפחות, והכול בסדר. מותר להיות קצת פחות טוב במשהו ולהיכשל. אם אתה לא תפרח בבית הספר, אתה תפרח במקום אחר ותמצא את עצמך בסופו של דבר".

מהלם לאהבה אמיתית

כשרוסרט חוזרת לאחור, היא נזכרה שבהתחלה התפקיד היה לא פשוט. "לא חשבתי שאני אהיה עם תלמידים שקרובים לגילי שלי, אז זה היה קצת הלם בשבילי, אבל התאהבתי בזה. הרבה יותר קל להם להתחבר אליי מאשר למורים. אני מבינה בתחומי העניין שלהם וקרובה לגיל שלהם, אבל לצד זה, מראה להם דוגמה ועוזרת להם בכל מה שקשור לצבא". גם לשמסיאב היו חששות דומים: "קל מאוד לאבד את עצמך ולהיות מפוקס במטרה שלך. הייתי בבית הספר ועבדתי עם בני נוער שהם פחות או יותר בגיל שלי והיו חששות, אבל הם הפכו לדברים ממש טובים".

ויותר מכל, הדבר שהן הכי אוהבות בשירות שלהן ונותן להן את הכוח להמשיך גם כשקשה הוא הסיפוק שהן מקבלות. בין כל מילות ההודיה שרוסרט קיבלה, ישנו תלמיד שהכרת התודה שלו הייתה משמעותית עבורה במיוחד. "כשנכנסתי  לתפקיד לא היינו כל כך בקשר ולאט לאט עם השנה, קצת התחברנו בשיעורים הפרטניים. בסוף השנה, קיבלתי ממנו מתנה וגם מכתב תודה, וזה הכי ריגש אותי. הבנתי שגם אם הוא לפעמים מדבר לא יפה, יש בו את הצדדים שיכולים להיות הכי רגישים".

שמסיאב מוסיפה: "החיבור עם הכיתה שלי. בהתחלה הייתי עם חיילת עם מדים בבית הספר, שלא מכירה את המקום ואת התלמידים, והיה לי קשה להיפתח ולהביא את עצמי לידי ביטוי. אבל לאט, הקשר שלי עם כל ילד בכיתה והמורה שהייתה הפך למצוין. עברתי דרך משמעותית ותהליך. זה ממש העצים אותי ואני עד עכשיו בקשר איתם".

חולמות להמשיך בהוראה גם לאחר השירות הצבאי, באזרחות?

רב"ט רוסרט: "יכול מאוד להיות שכן. אם אני אמשיך בתחום הזה, יעניין אותי יותר משהו שהוא לא פורמלי - חינוך בלתי פורמלי או חינוך מיוחד".

רב"ט שמסיאב: "זה נראה לי ממש מעניין ומאתגר. אולי אלך לכיוון של החינוך הבלתי פורמלי, אבל זה לא בטוח".