רומי, צעירה שהחליטה לעלות חזרה ארצה בשביל להתגייס לצבא במסגרת תוכנית גרעין צבר מספרת על עצמה, על תפקידה בצבא כמשקית ת"ש, על משפחתה המאמצת ומה למעשה כרוך בהתמודדות בחיים בארץ בזמן הצבא.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• המדריך למלש"ב: כך תשמרו על היגיינה בצבא
• זמן לספורט: אימונים לפני הגיוס
• הדילמה של כל מלש"ב: בסיס סגור או פתוח?

רומי בת ה-19, נולדה בארץ ובגיל 3 עברה יחד עם משפחה לארצות הברית. בגיל 17 החליטה לעלות ארצה במסגרת תוכנית "גרעין צבר" אשר מעודדת עלייה של צעירים יהודיים להתגייס לצה"ל ולמעשה להשתלב בחברה הישראלית. כיום היא נחשבת חיילת בודדה, משרתת בבסיס בחיפה בחיל הים כמשקית ת"ש, וגרה בקיבוץ אורים אצל משפחה מאמצת.

ספרי לנו על התפקיד שלך, מה הוא כולל?

"להיות משקית ת"ש כולל דברים רבים", כך אומרת רומי ומפרטת: "למשל לעזור לחיילים להתמודד עם בעיותיהם הכלכליות, משפחתיות וכו'. זוהי הדרך של הצבא לעזור לחיילים הזקוקים להקלות במגוון תחומים דרך מענקים של כסף, תווים לקניות בסופר... התפקיד מאוד מגניב כיוון שאני האדם שהחיילים יכולים לפנות אליו בכל בעיה שיש להם".

רומי מספרת כי שני הוריה שירתו בצבא זמן רב ואחיה התנדב בחטיבת הצנחנים. היא מנמקת את החלטתה לשרת בצבא: "החלטתי שאני גם רוצה לבוא ולתרום לארץ בדרך של גיוס. כבר מגיל קטן הוריי חינכו אותי ערך הנתינה, ובעצם הגיוס לצה"ל ידעתי שכשאהיה גדולה ארצה לבוא לישראל ולהתגייס".

מה המשמעות של להיות חיילת בודדה?

"זוהי שאלה קשה ששאלו אותי הרבה, אך אני מקבלת המון תמיכה מסביבתי, מהצבא, ממשפחתי המאמצת. הצבא תומך מאוד בחיילים בודדים, אני יכולה לראות את זה גם כחיילת בודדה וגם כמשקית ת"ש. יש דברים שהיה לי קשה איתם בהתחלה – לא לגור עם ההורים, לטפל בעניינים שלי באופן עצמאי, אך עם הזמן מתרגלים וגם התמיכה עוזרת המון. היא מגיעה מהבנות שאני משרתת לצידן ומהגרעין של החיילים הבודדים שאנחנו ממש כמו משפחה קטנה".

עם אילו קשיים את מתמודדת ביום-יום? ואיך את מתמודדת איתם?

"הקושי העיקרי שלי ביום יום כאן בארץ הוא מחסום השפה, עברית זוהי לא שפת האם שלי. בביתי תמיד דיברו עברית אך לא כמו ברמה פה בארץ. הייתי באולפן כשעליתי לארץ וזה תרם, בנוסף יש מנהגים בתרבות הישראלית שלא חוויתי אותם עד שהגעתי לארץ. השפה והתרבות הם הקשיים הכי גדולים שאני מתמודדת עמם".

בשבוע שעבר התקיים יום הסידורים לחיילים בודדים, מה למעשה עשיתם בו?

"יום זה הוא יום שבו יש הרבה מוקדים של חברות כמו מוקדים של הצבא, מוקדים של הממשלה, עיריות, חברת חשמל, מים, ממש כל מה שחייל בודד צריך להסדיר היה ביום הזה." מספרת רומי ומוסיפה על החוויה האישית שלה "אני מימשתי את אפשרות של המרת רישיון נהיגה - המרתי את הרישיון האמריקאי שלי לרישיון ישראלי, האפשרות הזו מאוד תרמה לי גם מבחינה כספית וגם מבחינת הזמן שהייתי צריכה להשקיע לולא היום הזה".

חברייך ליחידה יודעים שאת חיילת בודדה? 

"העובדה שאני חיילת בודדה זהו לא דבר שאני מספרת בהתחלה, הבנות שאני משרתת איתן יודעות שאני חיילת בודדה, הן תומכות בי ודואגות לי. חיילים שאני המשקית שלהם מתלהבים שאני מספרת להם. אין אחד שלא דואג לי, שואלים אותי אם אני צריכה דברים והזמינו אותי פעמים רבות לארוחות שישי. זה מאוד מרגש לשמוע את הדאגה והתמיכה מהאנשים שסובבים אותי".

את מרגישה שאנשי הבסיס, לדוגמה החיילים והמפקדים עוזרים לך ובאים לקראתך בתור חיילת בודדה?

"החיילים והמפקדים שלי יודעים שיש לי קושי עם השפה ולכן באים לקראתי בעניין הזה, בעיקר אם יש לי שגיאות כתיב מידי פעם. בנוסף, כשטסתי לחו"ל לבקר את הוריי כולם רק תמכו ופשוט אמרו לי תהני, למרות כל הקושי של עזיבת הבסיס והחיילים. אני לא יכולה להפסיק לומר כמה טוב לי פה וכמה באים לקראתי דבר זה מאוד מרגש ומחזק".

איך משפיעה העובדה שאת חיילת בודדה על חייך ובפרט בצבא?

"לרוב, אני לא באמת מרגישה שאני חיילת בודדה מכל החיבוק והתמיכה שאני מקבלת. אך לפעמים יש קשיים, עקב המרחק בין ישראל לארצות הברית ההורים שלי לא תמיד יכולים להגיע לטקסים אך הם מאוד משתדלים להגיע לדברים היותר חשובים ומרגשים. עם הזמן לומדים להתמודד עם פערי המרחק והזמן בין ישראל לארצות הברית, ובלי ה'ביחד' שיש בארוחות שישי".

רומי מספרת בהתרגשות על המשפחה המאמצת שלה, "היא קיבלה אותי בזרועות פתוחות, אני מרגישה כאילו אני הבת שלהם ואני מרגישה בבית כשאני שם. אני יודעת גם שאם אזדקק למשהו הם תמיד יענו לכך בשמחה. המשפחה ממש חמה ומחבקת, אני יודעת שאני לא הראשונה שהם אימצו לחיק משפחתם ואני גם לא הולכת להיות האחרונה."

את מרגישה שהתבגרת או שחל בך שינוי מאז היותך בצבא?

"אני מרגישה מאוד את השינוי ואת תהליך ההתבגרות שעברתי מאז שהתחלתי לשרת בצבא במיוחד עקב תפקידי. אני יודעת שכרגע כל החברות והחברים שלי מהתיכון לומדים תואר אך אני לא מרגישה צער כיוון שאני יודעת שהניסיון שלי בצבא והלמידה תהיה משמעותית הרבה יותר."

לסיום, יש מסר שאת רוצה להעביר לקוראים?

"לדעתי צריך לבוא לכל התנסות בחיים בראש פתוח. בחיים יהיו קשיים, גם אם הם נראים בלתי אפשריים, תמיד נמצא דרך לעבור אותם ולהתחזק מהם. בדרך זו, כשמגיעים לקושי הבא רואים שהוא קל יותר. פשוט כל קושי צריך להסתכל עליו כהזדמנות ללמידה ורק להתפתח מכך".