כבר היום בערב, בעוד מספר שעות, אנו הולכים לחגוג את יום העצמאות, ניפגש עם חברים, נסתובב בעיר, נלך להופעות ונעשה "על האש" עם המשפחה. בדיוק רגע לפני כן התאבלנו והתעצבנו על מותם של חללי ישראל, האם העובדה שאנחנו שמחים וחוגגים רגע אחרי שאנחנו עצובים וכואבים מכבדת?

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• בוחרים בחיים: ההורים הפכו את הכאב לתרומה עצומה
• נזכרת בנופלים: "אנחנו נלחמים בכאב שעוטף אותנו"
• איתנו לנצח: סיפורם של גיבורי ישראל

בעיניי, חגיגת יום העצמאות בצאת יום הזיכרון אינה פוגעת בזיכרון הנופלים ואפילו להיפך, דבר זה מקדש את זכרם, מכיוון שזה מדגיש את ההקרבה למען העצמאות שיש לנו בזכותם, הקירבה בין יום העצמאות ליום הזיכרון יוצרת קשר רצוי ואף הכרחי בין השניים: ביום הזיכרון אנו נזכרים בכל האנשים שהקריבו את חייהם למען המדינה ויום לאחר מכן אנו חוגגים את המדינה שיש לנו בזכותם. ביום העצמאות אנחנו מקדשים את הנופלים בדרך אחרת, אך לא פחות טובה, כי בעוד ביום הזיכרון אנו זוכרים את מי שהיו המתים בחייהם, ביום העצמאות אנו זוכרים את מה שהעניקו לנו במותם - את המדינה שלנו, וזה בעיניי חשוב לא פחות.

© צילום מסך מאינסטגרם

בנוסף, בחיים כמו בחיים, בכל טוב יש מעט כאב, במקרה הזה הכאב הוא על הנופלים שהקריבו את חייהם. אם נסתכל במבט לאחור, נראה שרוב חגיי ישראל מבוססים על ניסים וסיפורים בהם העם הצליח לגבור על הקשיים - כמו בפסח שעם ישראל היה משועבד במצרים אבל בסוף הצליח להגיע לארץ ישראל, או כמו בפורים שהמן רצה להשמידינו. העם היהודי לאורך כל הדורות ובמהלך ההיסטוריה הצליח לשרוד ולקום מהכאב, משואה לתקומה, מעצב ופחד לגאווה ושמחה. וכך גם ביום הזה, אנו קמים מהעצב והכאב העמוק אל השמחה, שלמרות הכל בזכות אותם חללים יש לנו מדינה עצמאית שבה אנו צריכים, יכולים וחייבים להתגאות. 

לסיכום אני יכולה לומר שאני מעודדת ונרגשת לחגוג את יום העצמאות דווקא במועד זה, שנותן לנו את הקשר ההדוק והבלתי נמנע של מחיר חירותינו. כי בזכותם, בזכות הקרבתם וחייהם אנחנו יכולים לחיות פה, ולהמשיך להתפתח, לגדל דורות חדשים. לעד הם יהיו בליבינו ונשמותינו.