״אז את רוצה להיות...לוחמת?״ הרבה חברים שלי הרימו גבה. הרבה קרובים אליי לא הכירו בכלל את המושג ״לוחמת״. ותאמינו לי, אני כבר שמעתי הכל. ״לוחמה זה רק לגברים״, ״את לא תשרדי את ההכשרה״, ״כל הבנות נפצעות בלוחמה״, תאמינו לי, אני כבר שמעתי הכל. אבל לפני 7 חודשים החלטתי להקשיב לעצמי: התגייסתי להיות לוחמת חילוץ והצלה! וזו ההחלטה הכי טובה שקיבלתי בחיים.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי

• חשוב לדעת: החוקים והכללים שחשוב שתדעו כחיילים
• זכותכם: הזכויות שחשוב להכיר לפני הגיוס
• צוללים: המחווה של חיל הים ללהקת הביטלס

למה להיות לוחמת?

אחד הזכרונות הראשונים שלי כילדה הוא באופן די אירוני, יום הזיכרון. אני זוכרת את עצמי מתבוננת בתמונה של דוד שלי - גדי רז ז״ל, ושואלת את אבא שלי למה אח שלו נהרג? ״בשביל המדינה, בשבילנו״, כך הוא ענה לי. כשגדלתי, נחשפתי לעדויות מהשואה של סבי וסבתי הגיבורים. הופתעתי לגלות כמה הם היו מוכנים להקריב למען המדינה שלנו. בכיתה ו - בטקס יום הזיכרון, הקראתי את ״מגש הכסף״ של נתן אלתרמן. ניסיתי להבין אבל...לא הבנתי כלום. בתיכון, בכל טיול שנתי, נהגנו לעצור בתצפיות מרהיבות, כאלו שנקבעו לזכרן של חיילים וחיילות שנהרגו. הניגוד הזה, בין הארץ היפיפייה - לשכול העצוב גרם לי להבין שאנחנו לא נלחמים סתם. יש לנו מדינה שצריך להגן עליה. לצערנו, גם אם המחיר כבד. 

אני נשבעת שב-21.11.18 התגייסתי עם התיק הכי כבד מכל המלש״בים. סיבה ראשונה - כי אני משוגעת שמגזימה ומביאה יותר מידיי בגדים. סיבה שנייה - הרגשתי שמעבר לבגדים, אני סוחבת איתי בתיק היסטוריה של שנים. סוחבת את החלומות של סבא וסבתא, את הכאב על מות בנם, את ההקרבה של דודי ז״ל, את המשפחה שעלתה לארץ והמשפחה שנותרה מאחור, את אותה ה״פארן״ מכיתה ו' שניסתה להבין מהו מגש הכסף, את התצפיות מהטיולים השנתיים, הסיפורים הכואבים, הגיבורים, המורשת, התקוות למדינה יהודית. לפני 7 חודשים החלטתי - אני רוצה לשרת בצה״ל ולתרום בצורה הכי משמעותית שאוכל. בחרתי להיות לוחמת כי אני רוצה להגן על המדינה בגופי ובנפשי, ואם צריך אף להקריב את חיי למענה. זו זכות בשבילי להיות לוחמת, זכות ענקית. כל-כך הרבה חיילים וחיילות נהרגו בשביל בטחוני ושלוותי - והחלטתי שאני רוצה להחזיר את מה שקיבלתי.

איך?

ישנן 3 סיבות עיקריות בגללן אני כל-כך אוהבת את חטיבת החילוץ וההצלה.

סיבה 1- לוחמה. בחטיבה שלנו עוברים הכשרת רובאי 05. הכשרה שעוברים ביחידות קרביות בצה״ל. הכשרה מאתגרת, מעניינת - שבועות שלמים בהם מתמקצעים בירי, שדאות, לוחמה בשטח פתוח, לוחמה בשטח בנוי, אימוני בחן מסלול, שבוע מלחמה, ועוד. לאורך כל ההכשרה מכשירים כל אחד ואחת להיות לוחמים. אם זה מבחינה פיזית שבונים לנו את הכושר מ-0, אם זה מבחינה מנטלית שמכשירים אותנו להתמודד עם מצבי קיצון, ואם זה מבחינה ערכית שדואגים לחנך אותנו למקצועיות, אהבה הארץ, רעות ולדבקות במשימה. יש אצלנו שיתוף פעולה מלא בין גברים ונשים, כל כיתה מורכבת מבנים ומבנות יחד. השירות שווה באופן מלא והשילוב הזה יוצא מטורף, מצחיק, מוסיף, וכיפי.

סיבה 2 - חילוץ. כמלשבית לא ידעתי בכלל מה זה אומר. בהכשרה הבנתי שחילוץ הוא עסק מורכב, תורה שלמה שצריך ללמוד לפרטי פרטים. זה לא מובן מאליו שבתור לוחמת יש לי את הזכות להציל חיים. חילוץ הוא אחד הדברים הכי מעניינים שלמדתי בחיי. יש המון מכשירים שאנחנו לומדים לחלץ איתם וזה המון עבודה עם הידיים, אבל גם המון עבודה עם הראש. חילוץ דורש הרבה יצירתיות - בכל תרגיל יש עשרות ואף מאות לכודים באתר הרס מדומה, וכל לכוד נמצא במצב שונה. צריך תמיד לחשוב איך לחלץ את הלכודים בהתחשבות עם הסיכונים האפשריים ולחלץ אותם בזמן המהיר ביותר, אך לפעמים החילוץ נמשך גם מספר שעות. בחילוץ צריך הרבה התמדה, סבלנות וחשיבה מחוץ לקופסא, ואני מבטיחה - אין תחושה יותר מספקת מלסיים תרגיל חילוץ של 36 שעות, כשהמדים מלאים באבק, כפפות החילוץ ספוגות בזיעה, הגוף מותש, אבל לדעת שיום יבוא ואולי את, בעצמך, תצילי חיים בזמן אמת עם הידע ונסיון שאת צוברת.

סיבה 3 - אנשים. הסיבה העיקרית בגללה אני אוהבת את חטיבת החילוץ וההצלה היא האנשים. ביום הראשון שהתגייסתי חשבתי שהולכים ״לכפכף אותי״. אבל ביום הראשון המפקד שלי ניגש אליי, חייך, ואמר לי דבר שלא אשכח לעולם. הוא אמר לי ״פארן, אני לא הולך לצרוח עלייך. אני לא אקלל אותך. אני אדבר אלייך בכבוד - אם את תדברי אליי בכבוד. אני רוצה שאת תצליחי ונעשה את זה ביחד״.

אחד הדברים שמייחדים את כל האנשים שפגשתי בחטיבה הוא דיבור בגובה עיניים. לא משנה עם מי דיברתי - מפקד, מ״מ, סמ״פ, מ״פ ואפילו מפקד המחזור שלי - כולם, כולל כולם, מדברים בגובה עיניים. הרגשתי שלפני שמסתכלים עליי כטירונית, קודם כל רואים אותי כבן אדם. יש תחושה של מטרה משותפת, של משפחה - וזה לא שאין דיסטנס, ומעמידים אותנו במקום כשצריך, ולרגע לא נתנו לנו לשכוח שאנחנו טירונים, אבל הכל נעשה בנועם, בענווה ובדרך ארץ.

מה בהמשך?

עכשיו, אחרי 7 חודשים של הכשרה - אני הולכת לעלות לקו המבצעי. אנחנו, לוחמי החילוץ וההצלה שומרים על הגזרות המבצעיות בדגש על אזור יהודה ושומרון. הפעילות המבצעית שלנו כוללת ביצוע סיורים, מעצרים של חשודים, מארבים, וטיפול בהפרות סדר. בזמן חירום, כמו שקרה לדוגמא בקריסת החניון ברמת החייל - אנחנו, לוחמי חילוץ והצלה נוקפץ אל אירועים שונים כמו אתרי הרס וקריסת מבנים, וניקח חלק בחילוץ לכודים ובהצלת חיים. אנחנו החטיבה היחידה בכל צה״ל שמוכשרת לטפל באירועי חילוץ תחת הריסות ואב״ך.

אז נכון, הרבה הרימו גבה. אמרו לי שאפצע בהכשרה, שלא אעמוד בזה, שאני לא ״אשרוד״. אמרתי לכם - כבר שמעתי הכל. אבל היום, אחרי 7 חודשים מפרכים, אני גאה לעמוד עם ההכומתה הכתומה על הכתף ולהתחיל את דרכי כלוחמת חילוץ והצלה. בנות, ובנים - אנחנו מסוגלים להכל. באמת. מאחלת לכולנו שירות משמעותי וטוב, בכל תפקיד ובכל מקום. קיבלנו את המדינה הזו על מגש של כסף, עכשיו זה התור שלנו להחזיר.