ביחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים האחראית על יישום המדיניות האזרחית של ממשלת ישראל באזור יהודה ושומרון וכן כלפי רצועת עזה, משרתים חיילים, קצינים ונגדים מכל גווני הקשת של האוכלוסייה הישראלית  - דתיים וחילונים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים, ובין היתר גם חיילים בודדים, אשר בחרו לעלות ארצה ממדינות שונות ולהתגייס מתוך רצון אמיתי לתרום לצבא ולמדינת ישראל.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• לפני שעולים על המדים: הדברים שצריך לסמן עליהם וי לפני הגיוס
• חובה לכולם? האם גם בנות דתיות צריכות להתגייס לצה"ל
• מנפצים: הסטיגמות על חיילים שהגיע הזמן לנפץ

יש לציין כי יחידת מתפ״ש מיוחדת במינה, שכן היא יחידה חצי צבאית וחצי אזרחית, כשבראשה מכהן אלוף החבר הפורום המטה הכללי של צה״ל אך כפוף ישירות לשר הביטחון. כיום, מפקד היחידה הינו מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף כמיל אבו רוקון, בן העדה הדרוזית המתגורר בכפר עספיא שבצפון.

המסע מרוסיה לארץ הקודש

"כשבבית הספר כולם דיברו על צה"ל ופגשתי את החברות שהתגייסו כשהן לובשות מדים, ושמעתי מהן על השירות הצבאי שלהן - הבנתי שחשוב לי להתגייס. רציתי להרגיש ישראלית יותר ולהיות חלק בלתי נפרד מהארץ", מספרת טוראי קטיה פוצ'ק (20) המשרתת כמש"קית תיאום וקישור בנציגות אייל, במנהלת התיאום והקישור באפרים.

טוראי פוצ'ק עלתה ארצה מרוסיה לפני חמש שנים במסגרת התוכנית נעל"ה ולמדה בפנימייה בסמוך לחיפה. שם, היא בדומה לבני נוער אחרים, אשר עלו ארצה - הסתגלה למציאות החדשה והשונה, למדה את השפה העברית, החלה לראות ערך בחוויה המשמעותית של הלימודים והשהייה בישראל, ואף סיימה את לימודיה העל יסודיים עם תעודת בגרות מלאה.

מתי הבנת שחשוב לך לעלות לישראל?

"הייתי אז בת 15 ולא כל כך הכרתי את הארץ", היא נזכרת כשהיא חוזרת חמש שנים לאחור. "אמא שלי סיפרה לי על ישראל והבנתי שאני רוצה להיות כאן. אומנם שאלתי אותה אז 'למה ישראל כל כך רחוקה?' אבל עכשיו אני ללא ספק שמחה על כך שאני פה".

איך מתמודדים עם המרחק מהבית?

"זה קצת קשה, אבל מתגברים על כך. שומרים על קשר מרחוק ומדי פעם, אני טסה לרוסיה ופוגשת אותם. כשאני מבינה עד כמה חשוב לתרום לצה"ל - אני לא מתחרטת על ההחלטה להתגייס".

טוראי פוצ'ק מתגוררת כיום בהרצליה עם משפחתה המארחת, אשר הכירה באופן מקרי לחלוטין, בזמן שעבדה במסעדה הנמצאת במלון באילת ותוך זמן קצר, הפכה למשפחתה השנייה. "הייתי המלצרית שלהם וכשדיברנו, הם אמרו שהם רוצים לעזור לי. החלפנו פרטים ומספרי טלפון, ומאז הכל היסטוריה. הייתי קצת בהלם בהתחלה ולא חשבתי שיקרה עם זה משהו", היא מודה. "אבל עכשיו אני שמחה מאוד שפגשתי אותם ושיש אנשים כמוהם שמוכנים להושיט יד".

אף על פי שהחלום שלה היה להיות חובשת בצבא ולהמשיך את דרכה של אמה הרופאה, היא לא מימשה אותו והתגייסה ליחידת מתפ"ש. "התחלתי לבכות, לא ידעתי אז מה זה מתפ"ש. בסופו של דבר, אני שמחה שהגעתי ליחידה ועל הזכות להכיר מקרוב את האוכלוסייה הפלסטינית, לעזור לה, להיחשף לשפה הערבית ולדעת שאני הכתובת בשבילה".

בניגוד לטוראי קטיה פוצ'ק, אשר עלתה ארצה בגיל צעיר - רב"ט ארתור (26) המתגורר כיום בתל אביב ומשרת כמש"ק יע"פ (ייעוץ לענייני פלסטינים) במנהלת התיאום והקישור בבית לחם, עלה ארצה מצרפת כשמלאו לו 24 שנים. ארתור, בשונה ממרבית החיילים, בחר להתגייס לצה"ל בגיל 26 כשבידיו תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני ביחסים בינלאומיים.

"רציתי לגלות את הארץ והשיחות שהיו אצלי בבית על ישראל - עודדו אותי לעשות את הצעד הזה. ברגע שסיימתי את התואר השני, החלטתי לעלות ולהתחיל בתהליך דרך הסוכנות היהודית", הוא אומר בגאווה.

לדבריו, המשפחה לא הייתה מופתעת מההחלטה והיא תמיד ידעה שהוא ירצה לעלות לישראל ביום מן הימים. במובן מסוים מגשים רב"ט ארתור את החלום של סבו: "סבא שלי תמיד חלם לעלות לישראל וכמעט הגיע לפה כדי להילחם במלחמת העצמאות".

"הגיל לא מפריע לי - הוא רק מספר" 

איך אתה מתמודד עם העובדה שהתגייסת בגיל 26, בשונה מרוב חבריך לצבא וכשחלק ממפקדיך אף הם צעירים ממך?

"הגיל לא מפריע לי וכבר כשהייתי בן 18 ושמעתי על ישראל באוניברסיטה, הייתה לי תחושה שיום אחד אתגייס. רציתי להשתלב פה ולהיות חלק מהחברה. הגיל הוא רק מספר, להיות חייל בצה"ל בשבילי זה להיות חלק ממשהו גדול ומשמעותי".

רב"ט ארתור, אומנם בהתחלה אינו הכיר את יחידת מתפ"ש. אולם, כיום הוא מאושר על הזכות להיות חלק ממנה ויודע שמדובר ביחידה שעשייתה משמעותית וחשובה לסדר היום. לצד זה, הוא זכה לשבור סטיגמות הנוגעות לאוכלוסייה הפלסטינית ולהבין שמדובר בבני אדם בדיוק כמונו.

"אני קם בבוקר בתחושה של 'וואו, אני רוצה לקום ולתרום'. במסגרת התפקיד שלי, במחלקת הייעוץ לענייני פלסטינים (יע"פ) - אנחנו מרכיבים את הפאזל המודיעיני, במטרה לצפות ולנתח את המגמות השונות בחברה הפלסטינית בפן האזרחי. אנו עושים זאת באמצעות הרשתות החברתיות ואפילו משוחחים עם אנשים מהאוכלוסייה. הגעתי לתפקיד עם מעט ידע בערבית שרכשתי בקורס ואני מרגיש שמיום ליום אני יודע יותר את השפה החשובה הזו".

כאן בשביל לתרום

 לשניים מצטרפת רב"ט דינה חרמון (20), אשר עלתה ארצה מוינה, אוסטריה, בגיל 17 ומשרתת כמש"קית ארב"ל (ארגונים בינלאומיים) בענף תיאום אזרחי, במפקדת היחידה הנמצאת בבית אל. בדומה לטוראי קטיה פוצ'ק, גם היא עשתה זאת באמצעות התכנית נעל"ה. רב"ט חרמון דוברת שלוש שפות - עברית, אנגלית וגרמנית, ובנוסף לאלו אף יודעת מעט צרפתית וערבית.

"ההורים תמכו בהחלטה לעלות ארצה ולהתגייס. אמא שלי אוהבת את הארץ וחשבה במשך הרבה שנים לעלות. אבא שלי במקור מישראל וגם הוא היה בעבר בצבא", מציינת רב"ט חרמון.

ממה היה לך הכי קשה להיפרד?

"מהבית ומהמשפחה", היא אומרת מבלי לחשוב פעמיים. "פחדתי קצת, כי לא הכרתי מספיק את המקום למרות שהייתי בישראל בעבר. רציתי את השינוי וידעתי שזה המקום שיעניק לי תחושה טובה ואכן כך".

באשר להחלטה להתגייס, היא מספרת שהמחשבות על צה"ל ליוו אותה לאורך זמן: "במסגרת התכנית דיברו איתנו על הצבא והבנתי שחשוב להתגייס. אתה יוצא מהצבא כשאתה בן אדם אחר, פוגש דברים חדשים ותורם באופן משמעותי ביותר ברמה שלא חשבת שתהיה".

תחילה, שובצה רב"ט חרמון לגיוס כללי ונתקלה בחוסר אונים: "ביום הגיוס חשבתי שסוף סוף אקבל את התפקיד שלי וקיוויתי לטוב, אבל כשהגעתי אמרו לי שבינתיים אין לי תפקיד. הייתי באפסנאות בבקו"ם בתל השומר במשך חודש ובהמשך - הודיעו לי שאתגייס ליחידת מתפ"ש".

מה עלה לך בראש באותו רגע?

"חששתי קצת ותהיתי איך אסתדר עם הערבית. לא ציפיתי לקבל תפקיד כזה בהתחלה, אך הכל היה לטובה".

הידע הנרחב שלה בשפות, בא לידי ביטוי בתפקיד שלה מדי יום ולצד זה - היא חשה שגם היכולות שלה בשפה העברית משתפרות עם הזמן. "אני יושבת מול נציגים מארגונים בינלאומיים גדולים ויודעת שלמילה שלי יש כוח והשפעה על האוכלוסייה הפלסטינית שנמצאת ממש לידי. יש חשיבות גדולה לשפות שאני דוברת ואני משתדלת לעשות את הכי טוב שלי גם אם זה לפעמים לא קל".

מאחלים שנה טובה!

איך תחגגו את ראש השנה הקרוב?

טוראי קטיה: "אני מעבירה את החג הקרוב עם המשפחה המארחת שלי ושמחה שאני איתם בחג".

רב"ט ארתור: "אני חוגג את ראש השנה עם קרובי משפחה בתל אביב ומנצל את הזמן איתם".

רב"ט דינה: "אני חוגגת את ראש השנה באוסטריה עם המשפחה וחברים טובים. למרות שאני לא בארץ בחג, יש אווירה של החג ואנחנו שומרים על המסורת עם תפוח בדבש, ראש של דג ושאר המנהגים".

מה תרצו לאחל לחיילי צה"ל ולעצמכם לכבוד השנה החדשה?

טוראי קטיה: "אני מאחלת לכם לחיות את הרגע, ליהנות כמה שיותר מהשירות הצבאי ולתרום". בנוגע לעצמה, היא אומרת בלב שלם: "יש לי הכל, אני שמחה ומאושרת - לא צריכה יותר מזה".

רב"ט ארתור: "אני מאחל לכל חיילי צה"ל שנה טובה ומתוקה. תמשיכו לנצל כל יום בצבא גם אם לפעמים קשה ומקווה שתרגישו שהשירות שלהם משמעותי כמה שיותר. אני מאחל לעצמי להמשיך לשרת את המדינה ולתרום לה כמה שיותר".

רב"ט דינה: "אני מאחלת לכל החיילים שנה טובה ומוצלחת, וחג רגוע, בעיקר לחיילים שנמצאים במהלך ראש השנה בבסיס. לעצמי, אני מאחלת שהשירות ימשיך לעבור בצורה משמעותית ושבעוד שנה בערך, כשיגיע השחרור - אמצא את עצמי אומרת שלא ציפיתי שאזכה לתרום כל כך הרבה".