דבר העורך והבמאי של "גולני"

לא פשוט לסכם חוויה חד פעמית, מתמשכת ועוצמתית כמו העבודה על הסדרה "גולני". כשהגענו לבא"ח ביום הראשון עם המצלמות והציוד, החיילים והמפקדים היו כל-כך המומים שהם בקושי הצליחו לדבר. אבל בחלוף הזמן הם למדו להכיר אותנו, אנחנו אותם - והמצלמה שלנו הפכה לזבוב על הקנה. 

פלוגה ח' של גדוד 51 ללא ספק נכנסה לנו ללב. בשלב מסוים אפילו הרגשנו כמו חלק אינטגרלי מהפלוגה. יצאנו איתם למסעות הארוכים בשטח, ישנו איתם בלילות הקרים תחת כיפת השמיים, צחקנו איתם ובכינו איתם. זה היה מסע מטורף, שהתחיל בקיץ הלוהט, המשיך בחורף הקר והסתיים באביב. מסע של פעם בחיים. טוב, כשזו הטירונות השנייה, אולי פעמיים.

ניר (שוקו) כהן.

יקיר אהרוני - מפקד הפלוגה

יקיר אהרוני היה בכלל צריך להיות כדורגלן במ.ס אשדוד. אבל במקום לשחק מגן בקבוצה, הוא החליט להילחם כמגן בצבא. לא סתם מגן, מפקד פלוגה. ובמקום שבתות במגרש, עשה שבתות בבסיס. אחרי מסלול ממושך כמ"כ וסמל הוא יצא לקורס קצינים, היה מ"מ החוד של הגדוד, סמ"פ ובסוף מ"פ טירונים. היום אהרוני קצין משוחרר, סטודנט להנדסת חשמל ואוהד של מ.ס אשדוד.

בן אבישר - מפקד מחלקה

אומרים על אבישר שהוא שוקל 100 קילו, מתוכם לפחות 85 קילו של לב. הוא גדל במעלה אדומים, בן למשפחה דתית מסורתית. למד במכינה צבאית בעלי, היה מ"כ, מ"מ והיום סגן מפקד פלוגה. והוא שמחזיק בזכויות היוצרים על הפתגם הבלתי נשכח "מאז שהקימו את גולני ועד עכשיו אנחנו רק אוכלים חרא, אבל אנחנו הכי טובים".

ליאור עג'מי - סמל מחלקה

לעג'מי יש לא רק חתיכת שם משפחה, אלא גם כתפיים גדולות. סמל המחלקה המוערך, שקיבל על עצמו (לא שהיו לו יותר מדי ברירות) את מחלקה 2 אחרי שמפקדה הודח. בתוך זמן קצר, גם בלי קורס קצינים, הוא הפך לממלא מקום שהשאיר נעליים גדולות לבא אחריו. מאז הספיק להשתחרר והחליף את מדי החאקי במדי התעשייה הצבאית.

אבישי בן הרוש - מפקד כיתה

אבישי למד תיאטרון בתיכון, ובין שייקספיר לחנוך לוין שינן טקסטים של "אחד משלנו" ו"שתי אצבעות מצידון". הוא המ"כ החריף, יורה פקודות באוטוסטרדה ואם אתה טירון, אתה ממש לא רוצה ליפול לפה שלו. מצד שני, הוא גם המ"כ המחנך - "תהיו חיילים, אבל קודם בני אדם" זו המנטרה שלו. אצלו החיילים לא יביכו את השם של גולני. כיום חייל משוחרר, מתגורר בקיבוץ בערבה ולפרנסתו מפקד כיתת פרות ברפת של קיבוץ יעל, כעבודה מועדפת.

דור חתן - טירון

חתן הוא החייל "הפעור" הקלאסי. על כל פקודה יש לו שאלה משלו. הגיע לגולני "רק כדי שההורים יהיו גאים", ובתחילת הדרך אף אחד לא האמין שיחזיק מעמד. כשכולם חלמו לסיים את המסע, הוא חלם על שווארמה. "אני דוד שמש על רגליים", העיד על עצמו. יש לו פה גדול שלא פעם סיבך אותו (במיוחד כשהוא מחקה את המפקד). עשה דרך ארוכה בטירונות בעזרתו של המפקד אבישי שלקח אותו כפרויקט, עד שהפך ללוחם.

אלכסנדר הולינדר - טירון

אלכסנדר, עולה חדש מונצואלה, חייל בודד ויתום ששני הוריו נפטרו בגיל צעיר. הגיע לגולני מטעמי ציונות, הצטיין מהרגע שדרך בבסיס וכולם היו בטוחים שיש פה חומר לקצונה. עד שפתאום, בלי לומר מדוע, שינה כיוון. הוא פשט את המדים ולפרנסתו גם נשאר לפעמים עם מעט מאוד בגדים.

מיכאל רובין - טירון

מיכאל רובין לא הלך רחוק מדי. למען האמת, הוא אפילו לא היה צריך הסעה. הוא נולד וגדל בזכרון יעקב, קילומטרים בודדים מבסיס ההדרכה של גולני, וידע תמיד שישרת קרוב לבית. החייל היחיד שלא סגר שבת בטירונות, כי נאלץ לסעוד את אמו החולה בניוון שרירים. ולמרות כל הקשיים, לא הרים ידיים אף פעם.