השבוע התקיים מירוץ גולני, שסובב את מדינת ישראל ונמשך מספר ימים, במירוץ רצו אלפי לוחמים בהווה ובדימוס ששירתו ומשרתים בחטיבה. בין אלפי הרצים רצו גם טוראי גל עובד וסא"ל במילואים אבי עובד, שם המשפחה זהה לא במקרה, הם אב ובן אשר התגייסו לאותה החטיבה בהפרש של 30 שנה, השניים התגייסו כלוחמים ביחידת גולני האב היה בגדוד 13 ואילו בנו, גל, בגדוד 12. האב ובנו כתבו לנו טור אישי מהמירוץ על חוויותיהם מהשירות ומשמעות גולני עבורם.  

 

נולדתי לאבא בעל קריירה צבאית גדושה, אשר סיים את תפקידו כסגן אלוף לאחר 20 שנה בגולני ועוד שש שנים בפיקוד העורף. לחיות בבית עם אבא קרבי ש-20 שנה מחייו לחם בהרבה מאוד מלחמות זה לא קל ברמת הציפיות ממני ובחיי היומיום. זה לגדול עם אבא שחסר הרבה בבית, זה לחכות לו בלילות ולדעת שהוא כנראה לא יגיע היום כי הוא שם במלחמה, עסוק בלהגן עליי ועל המשפחה שלי. זה לראות את אמא דואגת כל הזמן לשלומו ומגדלת אותי ואת שתי אחיותי לבד ודואגת לנו לכל מה שצריך. מצד שני זה גם לשמוע מלא חוויות משירות צבאי בחטיבה קרבית אמיתית, זה להכיר את החברים הלוחמים של אבא ולאהוב את מה שהוא עושה.

 

 

ביום שאחרי הגיוס התחלתי להבין שבזמן שהייתי בבית והתלוננתי שאבא לא בבית הרבה הוא הגן עליי ועל המדינה, הוא נתן את חייו וכולו למעני ולמען המדינה. כל מה שהוא עשה מקבל פתאום תכלית ומשמעות. אתה מסתכל על המ"מ (מפקד מחלקה - מ.ש) שלך ומעריך אותו ואז אתה קולט שאבא שלך היה סמג"ד 13 (סגן מפקד גדוד - מ.ש). אתה קולט את האחריות המטורפת שהייתה לו על הכתפיים ומה הוא עשה כדי שאתה תישן טוב בלילה. עכשיו אחרי חצי שנה שאני בגולני אני מסתכל על אבא שלי ומעריץ אותו, מתגאה בו ומבין מה אני עושה פה. על מי אני מגן, מה המטרה של השירות שלי ומה המטרה שלי בגולני. עכשיו אני במירוץ גולני ביום השלישי של המירוץ שמטרתו לעודד גיוס לקרבי בכלל ולגולני בפרט תוך כדי פעילויות עם בתי ספר בערים שונות מהחרמון ועד אילת לפגוש בני נוער בגילאים שונים לפני הגיוס ולהסביר להם את החשיבות של הגיוס.