אחרי שסיימתי שתיים עשרה שנות לימוד וסיימתי עם מבחני הבגרויות התחלתי לקלוט שהראשון לספטמבר כבר לא תאריך שאני מחכה לו. זה כבר לא תאריך שאומר לי משהו, אני לא מתחיל שנת לימודים חדשה ואני יוצא לחיים האמיתיים.

מוזר פתאום לא לחזור לבית הספר, לא לקנות תיק וציוד חדש, לא להתבאס שעליתי מידה בחולצות בית ספר. מאז שסיימתי את שנת הלימודים התחלתי לעבוד בחנות צעצועים, בין היתר מכרתי שם ציוד בית ספר וכל כך קינאתי בילדים האלו שבאו עם ההתרגשות הזאת של לפני שנה חדשה.

עוד במדור "על מדים" של פרוגי:

• שבוע המודעות לגמגום: טיפים למלש"ב הצעיר
• עשור לפרויקט "יום בעקבות לוחמים" / מה זה בכלל?
• כדי שלא יהיה משעמם: האפליקציות שיעזרו לכם בשירות

בינתיים הזמן עובר והימים לגיוס עוברים יותר מידי מהר, וכבר מחר אני מתגייס. מצד אחד אני מאוד רוצה לתרום מעצמי מאה אחוז, מצד שני אני לא רוצה לוותר על החיים שלי. כל יום הדעה שלי משתנה, אני לא מצליח להגיע להחלטה מגובשת וכשאני מתייעץ עם אנשים כל אחד אומר לי משהו אחר. עם כל יום שעובר הפחד גדל וגדל, אני לא יודע מה מצפה לי בשלוש שנים הבאות והבלבול לא עוצר לרגע.

© דובר צה"ל

במהלך התגבורים של לפני הבגרויות בכיתה י"א ישבנו עם המתרגלת המדהימה שהביאו לנו, שחר שרביט. היא הסבירה לנו על הצבא ואמרה לי משפט שעד היום לא יוצא לי מהראש, "אנשים מקבלים שוק שהם מגיעים לצבא, איך שהם באים אומרים להם את המשפט 'מהיום אתה חייל בצה"ל' והחיים שלהם משתנים". השינוי הוא מאוד קיצוני ומהיר, בשנייה אתה מאבד את האזרחות והחופש שלך, זה מפחיד.

מצד שני יש בי את כל הרצון להתגייס, את כל הרצון לתרום למדינה ולתת מעצמי שלוש שנים למענה. מבחינתי אין פה שום ספק, אתה אזרח במדינה ואתה צריך לתרום. אנשים יצאו לקרב וסיכנו את חייהם, איבדו את חייהם ואת בריאותם בשביל המדינה, אני לא חושב שיש אפשרות כזאת של השתמטות. כל אחד טוב במשהו, כל אחד אוהב משהו ואני בטוח שלכל אחד יש תפקיד שיתאים לו בצבא. אם כל אחד יוותר לעצמו ויגיד שיש מי שיעשה צבא, לא יהיה צבא, לא יהיה מי שייגן עלינו ולא נוכל לחיות כאן בביטחון.

© דובר צה"ל

כל זה לא סותר את הבלבול והפחד ממה שהולך לקרות. אלו שלוש שנים, חלק מאוד מכובד בחיים שלנו ומותר לנו להסס. גם המחשבות שאולי אכנס לתפקיד שלא יעניין אותי, שהיציאות הביתה לא יתאימו לי והשירות שלי יתבזבז, לא עוזרות כל כך. גם הצבא לא עוזר בזה שהוא לא הולך לקראתנו כל כך. אני אישית נורא רציתי להתגייס לגל"צ, יש לי ניסיון ואני מאוד אוהב את התחום הזה, אני חושב ויודע שבשום תחום אני לא אתרום כמו בתחום הזה, אבל הצבא אפילו לא נתן לי לגשת למיונים, הוא טוען שהפרופיל שלי הוא קרבי ולשם אני מיועד.

הסברתי שאני לא אהיה קרבי מכמה סיבות ושעד ההקלות מהצבא יינתנו לי המיונים יסתיימו, אבל לא היה אכפת להם והמיונים עברו. המיונים הללו נפתחים אחת לשנה, ובמידה וארצה לנסות להתקבל שוב אצטרך לדחות את הגיוס שלי בשנה וקצת. לדעתי זה בזבוז של זמן כי גם אז אף אחד לא מבטיח לי שאתקבל.

אני לא אשקר, זה מאוד הוציא ממני את החשק לעשות משהו משמעותי, חשבתי על זה שגם אני תורם שלוש שנים וגם לא נותנים לי לפחות לנסות להגיע לתחום שאני אוהב זה מאוד לא צודק. אבל עם הזמן המחשבה הזאת הלכה לה והתחלתי לחפש תפקידים אחרים. עד היום לא מצאתי תפקיד שיתאים לי כמו כתב צבאי, אבל זה לא מה שמונע ממני להפסיק. למה אני מספר לכם את זה? כי אני רוצה שגם אתם לא תוותרו, גם אם לא נותנים לכם מה שאתם רוצים אל תזרקו את הכלים ותרימו ידיים, תחפשו עד שתמצאו, בכל תחום בחיים.