לאחר סדרת כתבות ארוכה בה שיתפתי אתכם בחוויות הרבות שחוויתי עם צה"ל לפני הגיוס: הצו הראשון, יום המאה, מגוון המיונים השונים וכן גם חוויות משנת השירות שעשיתי. אני כל כך מתרגשת לכתוב את הטור הזה, שבטח תקראו אותו בזמן שאני אהיה כבר בבסיס בעיר הבה"דים, על מדים כחיילת, בימים הראשונים של הטירונות.

עוד בערוץ על מדים של פרוגי:

• עשה ואל תעשה: הטעויות הנפוצות בימי גיבוש וסיירות
• No Filter על מדים: השירות של מדריכת כושר קרבי
• לא עוד: נושמים עמוק ומפסיקים לפחד מהגיוס לצה"ל

אני לא יכולה להתחיל להסביר לכם אפילו כמה אני מתרגשת. מתרגשת מדברים קטנים שוודאי לחיילים ותיקים הם כבר לא מרגשים בכלל:

1. אני מתרגשת ללבוש את המדים ולנעול את הנעליים האדומות שמקבלות בנות בתפקיד שלי. לדעת שזהו, אני חיילת מן המניין. כמלש"בית שצופה מהצד ועולה מדי יום על תחבורה ציבורית, יש משהו כל כך מרגש עבורי בלצפות בחיילים האלה, עם המדים שמסמלים את האחווה המשותפת הזו שיש ביניהם. כולם שומרים עלינו.

© צילום פרטי

2. אני מתרגשת מהנסיעה עם כל שאר החיילים לבסיסים בימי ראשון ומהבסיס בחזרה הביתה בימי שישי. הידיעה הזו שכולנו יוצאים או חוזרים לאותו המקום - כולנו עושים משהו למען המדינה, עושה לי טוב בלב.

3. אני נכדה גאה מאוד לתת אלוף בצה"ל עם שלל תארים נוספים, אבא בצנחנים ואמא קצינה - בהחלט שושלת מרשימה מאחורי. ואני? אני מתגייסת, אחרי מסע ארוך עם הצבא בו התעקשתי להגיע לתפקיד שממצה את יכולותיי, לתפקיד שנראה לי מדהים, עם סגירת מעגל מטורפת עבורי. זו תחושה מדהימה.

© דובר צה"ל

ולבסוף הדבר הכי חשוב - אני מאושרת שהגעתי לתפקיד בו אני בחרתי. אחרי שהתקבלתי למספר תפקידים בחיל חינוך ואחרי שכמה מהמקומות שאני רציתי להתגייס אליהם בחילות אחרים לא בחרו בי. אני מאושרת שיש לי את הזכות לשרת בתפקיד בו אני הפנים הראשונות של נער או נערה שפוגשים את הצבא בפעם הראשונה ובכך יש לי השפעה עצומה עליהם ועל השירות שלהם. אני מאושרת ומלאת גאווה לשרת את המדינה שלי בכבוד ולתרום את חלקי אחרי שכל השנים האלו שמרו עליי.

תודה רבה לכם הקוראים, שהייתם חלק מהמסע שלי הנפלא הזה.

בהצלחה לכל המתגייסים!