עברו חודשיים מהצו הראשון שלי, ויום המא"ה (יום של מיון, איתור והתאמה) עמד בפתח. גם ממנו חששתי ולא האמנתי שהוא יכול להיות חיובי, ובטח שלא מהנה. גם פה כמו בגדנ"ע, הופתעתי. יום המא"ה הוא יום בו שמים אותך בקבוצה עם עוד בנות שהגיעו איתך, כנראה שלא תכירי אותן בכלל, ותתבקשי לעשות איתן או לבדך משימות בתוך הקבוצה שיתנו לצבא עוד רקע עלייך ומה את מסוגלת לעשות. בתחנות את נמדדת ביחס לקבוצה מבחינה אישית וקבוצתית. בסופו של היום הזה הצבא בעצם יכול להחליט לאלו תפקידים את יכולה להתאים (יום המא"ה הינו יום שרק בנות עוברות) ולפי זה כל מלש"בית מקבלת את המנילה שלה – רשימת התפקידים שאליה היא מיועדת לפי נתוניה.

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• אין מחיר לחופש: מהפכה בחופשות לחיילי חובה
• "תתנתקו מהדעות הקדומות ותחוו בעצמכם את החיל הנהדר הזה"
• איגי במחקר מקיף: עד כמה צה"ל רגיש לצרכי הקהילה הגאה?

יש לציין שאם אתן לא מרגישות טוב בהגעה שלכן, או לא מוכנות, תוותרו ותשנו בעזרת מיטב את המועד לזימון. זהו יום חשוב לא פחות מהצו הראשון, אולי אפילו יותר, ויש לו השפעה ענקית על הליך הגיוס שלכן, ועל התפקיד אליו תשובצו. 

לאור העובדה שהצו הראשון שלי הלך לא משהו בכלל (במילים עדינות), נכנסתי ללחץ אדיר גם מהיום הזה. הייתה לי בחדר רשימה של דברים גדולים שמגיעים בקרוב ויום המא"ה התנוסס בענק בראש הרשימה, והפחיד אותי מאוד. בכלל, כל דבר עם קשר צה"לי גרם לי לשקשק.

מתוך יום המא"ה © דובר צה"ל

לשמחתי, חברתי שובצה איתי באותו תאריך, לכן היה לי עם מי לפטפט בדרך (או בינינו, עם מי להילחץ) והגענו אפילו לפני הזמן שזומנו אליו. רצוי שתגיעו בזמן, כי בניגוד לצו הראשון ישנם סיפורי אימה על כאלו שאיחרו ואפילו אם זה היה ברבע שעה – לא נתנו להן להיכנס. 

הופתעתי לגלות שהחשיבה החיובית אותה אזרתי באומץ עשתה נפלאות, ולמעשה היה לי הרבה מזל: שובצתי בקבוצה עם בנות מקסימות, (קבוצה לא טובה בהחלט יכולה להשפיע עלייך ועל הקבוצה ועל רמת המוטיבציה להצליח, לכן בעניין השיבוץ זה באמת קשור למזל) המשימות היו לרוחי והצלחתי אפילו במה שחשבתי שלא מתאים לי כלל.

ליום הזה מספר תחנות ללא סדר קבוע, כאשר בכל אחת מהן נמדדת יכולת אחרת שלך. בין אם זה זיכרון שמתבטא בהרכבת מבנה מסוים ללא עזרה או הסבר לאחר שראית את הדגם כחצי דקה, או יכולות להתמודד במצבי לחץ כאשר עובדי המקום משחקים איתך סצנה מסוימת בה רואים כיצד את מוצאת פתרונות ומתמודדת עם מצבים מלחיצים, כמו לקוחה לא מרוצה ועצבנית שקנתה בגד ורוצה להחזיר ואילו את המוכרת שעובדת בחנות עם מדיניות 'ללא החזרות', איך תתמודדי? דווקא בתחנה הזו לא צלח לי, פעלתי מבלי לחשוב וישר התעצבנתי על הבחורה המסכנה מולי, מבלי בכלל לחשוב קצת קדימה לאיזה תפקיד התחנה הזו חותרת, ומה בעצם הרסתי לעצמי. מזל שלתחנה זו שני ניסיונות ושני מקרים, ולאחר שטעיתי בראשון הצלתי את עצמי בניסיון השני. 

"הצלחתי גם במה שחשבתי שלא אצליח" © צילום פרטי

את התחנה של ההרכבה הצלחתי במפתיע. אני לא אדם טכני במיוחד, אם בכלל, וזו משימה שמעטים מצליחים. אולי זו הסיבה למה קיבלתי תפקידים שקשורים לטכניות במנילה, שיש לציין שלא מתאימים לי כלל.

התחנה שכולן תמיד חוששות ממנה (וכך חששתי גם אני) היא מתן הרצאה על נושא שכנראה שהקשר בינו לבינכן הוא מקרי בהחלט. ואכן, אני קיבלתי להרצות על הומיאוסטזיס, מערכת ששומרת על איזון הגוף, ובכנות, גם הקשר ביני ובין מדעים הוא מקרי בהחלט. במפתיע, כנראה שבעמידה מול קהל 'יש לי את זה' ולשמחתי קיבלתי מספר תפקידים במנילה שלי שקשורים מבחינה הגיונית לאותה תחנה.

היו עוד מגוון ומגוון של תחנות, אך הופתעתי לראות כיצד בפעם הראשונה הגעתי לכל אחת מהן שלווה רגועה וגם מאושרת, איך בפעם הראשונה משהו שקשור למערכת הזו שנקראת צה"ל מסתדר לי.

בפעם הראשונה, הסתדר לי עם צהל © gettyimages

כל מה שאני יכולה לייעץ לבנות הבאות אחריי – הוא מצד אחד לקחת את היום הזה ברצינות, אך מהצד השני לנסות ליהנות בו – אתן לא לבד ויש מספר רב של בנות שאיתכן באותה הסירה, וביחד כקבוצה תצליחו ליהנות ולהצליח. עוד אוכל לייעץ ותראו שייעצו לכן גם במקום, הוא לא לוותר. גם עם התחנה לא מדברת אליכן בכלל ואין לכן מושג איך תבצעו אותה, אל תוותרו, אולי עוד תפתיעו את עצמכן! קחו בחשבון שבניגוד לצו הראשון בו יש מבחנים פסיכוטכניים, ליום המא"ה אין אפשרות להתכונן.

גם כאשר פתחתי את יום המא"ה שלי אחזה אותי תחושת חוסר ודאות, בלבול והתרגשות כאחד. אם אתם נמצאים כעת בתחילת התהליך, בין אם זה הצו הראשון, יום המא"ה או דברים אחרים, עוברים את מה שאני עברתי, מבולבלים ולא יודעים מה רוצים מכם, דעו שאתם לא לבד. טבעי שתחושו את כל הרגשות האלה כי לא התנסיתם בשום דבר ממה שיש למערכת הזו להציע לכם בגיל 16-17 לפני עוד מעולם, וזה בסדר. אם אתם כועסים ושואלים את עצמכם "מה לעזאזל הצבא רוצה ממני? אני שנתיים לפני הגיוס", גם זה בסדר, לצד השיחות והצווים יש לכם עוד את המערכת הסובלנית והחמה שנקראת בית ספר לצידכם, היא עוד לא נעלמת. תהנו מהחיים, תהנו מלהיות תלמידים ומהעובדה שאין לכם מחויבות לדבר כמעט כל עוד אתם יכולים. תתגברו על הדברים שמפחידים אתכם, כי בסופו של דבר הם יכולים להפתיע אתכם רק לטובה. 

השלב הבא הוא מילוי המנילה והמיונים לתחומים המעניינים אותי שלשמחתי חלק מההזמנות אליהם אכן הגיעו, מחכה לראות לאן אתגייס.

בהצלחה לכולן!