חלקנו יודעים מה הם יעשו כשיהיו גדולים, ואלו מאיתנו שיודעים, מנסים להגשים את חלומם כבר דרך המערכת הצבאית, שמאפשרת לך מבחינה תאורטית לעסוק בצבא בתחום אותו אתה אוהב. גם אני כבר יודעת מה ארצה לעשות כשאגדל. ברור לי שאני מיועדת לתחום הכתיבה, העיתונאות והתקשורת, וכמו רבים הלכתי לנסות להגשים את חלומי במיונים לגלי צה"ל - אחת מתחנות הרדיו המוכרות והגדולות ביותר במדינה.

עוד בערוץ "על מדים" של פרוגי:

• מתגייסת לצה"ל: " תהליך ארוך, קשה ומייאש, אבל אל תוותרו"
• איתי סונטג: "חצי מהשירות שכנעתי אנשים שאני קוסם צבאי"
• בעקבות לוחמים 2016

מאד קשה לקבל הזמנה למיונים לתחומים כמו העיתונות הצבאית, ואשכול התקשורת בצבא באופן כללי. מי  שכבר קרא את הטורים על הצו הראשון ויום המא"ה, וודאי יודע שהנתונים הצבאיים שלי מבסיסם לא בדיוק להיט. דפ"ר 50 וכמוהו גם הקב"א, ובגלל זה הצבא החליט כבר לפני כמה חודשים שלא אוכל בכלל להתמיין לתחום אותו כל כך רציתי בתקשורת, שהוא גם לחלוטין החלום שלי - גלי צה"ל. במהלך כל חודשי הקיץ שלחתי עשרות מיילי והתקשרתי כמעט כל יום למיטב - הכל רק כדי שלא יוותרו עלי. לפני כמה שבועות קיבלתי מייל שאומר שאין בכלל אפשרות לשלוח לי הזמנה ונשברתי. הרגשתי לרגע שאת כל המלחמה עשיתי לחינם, ולא הבנתי איך לאלו שיש להם נתונים כלליים טובים, שבדיעבד, לא באמת אומרים עליהם משהו מעבר, נותנים הזמנה, ועליי ויתרו מראש, ולא נתנו לי את הזכות הבסיסית - להתמיין למה שאני רוצה כמו כולם.

לאחר מלחמה ארוכה שנמשכה כמה חודשים טובים ולאחר עוד הרבה מיילים, קיבלתי את ההזמנה המיוחלת, פחות משבועיים לפני שהמיונים מתרחשים. במיונים לגל"צ ולתחום התקשורת באופן כללי יש 100 שאלות אמריקאיות של ידע כללי, 25 שאלות מתחום המוסיקה ו-25 שאלות מתחום נוסף. לאחר מכן ישנו מבחן נוסף של עיבוד עיתונאי - נתינת כותרות למאמר, שאלות רלוונטיות לריאיון ועוד. אם עוברים את שלב המיונים הראשון - עוברים לשלב השני ולבסוף למבחן השלישי והאחרון. 

הגעתי למיונים מרוגשת כמעט שעה לפני הזמן, רועדת כולי ורק מחכה להיכנס. בכניסה למקום גיליתי שאני ממש לא המטורפת היחידה שחשבה להגיע לפני הזמן, והיו עוד עשרות כמוני. ככל שהשעה התקרבה ל-9 בבוקר, נוספו עוד ועוד אנשים. בהתחלה לא הפנמתי שמאות האנשים שהצטברו במקום הם אולי אפילו לא חצי מסך כל בני הנוער שעוברים אותם (המיונים נערכים בשתי פעימות, 9:00 בבוקר ו-14:00 בצהריים). מה הסיכויים שאתה אחד מתוך 150 החבר'ה שעוברים לשלב השני? 

אמרתי לעצמי שכדאי שאנצל את מלאי האנשים ומהר התחלתי לשוחח עם עוד חבר'ה בגילי. מה שכל כך נפלא במיונים כמו אלו הוא שכנראה תיתקל בחבר'ה שאוהבים את אותו תחום כמוך ומיד תמצא עמם נושאי שיחה משותפים, ולאחר סוף היום יכול להיות שאפילו תוכל להגיד שהכרת חברים חדשים. 

את השעתיים שעברו מהרגע שנכנסתי למקום ועד לתחילת המיונים העברתי בשיחות מעניינות, שהפיגו מעט את הלחץ שלי. בכניסה המיוחלת לחדר הבחינה, שחשבתי שלא תגיע לעולם, נופפו לי חיילי גל"צ שהובילו אותי לשולחן בו אעשה בהמשך את המבחן שלי. אין בפי מספיק מילים לתאר כמה התרגשתי, לראות את הסיכה הקטנה על הכיס הימני במדים שלהם, שנשאה את השם של המערכת שאני כל כך שואפת לקחת בה חלק. סיכה שגם אני כל כך רוצה לענוד. בפעם הראשונה ראיתי כמות כזו של אנשים על מדים כמו שלא ראיתי בחיי ולא חשתי רתיעה, אלא להפך - רק רציתי להיות כמותם.

המיונים נפתחו בכל מיני נאומים, ואיתם גם סרט שבעצם הראה את כל אנשי התקשורת הגדולים שיצאו מגל"צ - יונית לוי ותמר איש - שלום לדוגמא (מגישות חדשות ערוץ 2 ו-10 בהתאמה) ועוד רבים. צפיתי בסרט עם חיוך דבילי על הפרצוף עם תחושה בלב שהגעתי למקום הנכון. המיונים התחילו וכל הלחץ שהתערבב עם רגשותיי האחרים לפתע נעלם. מצאתי את עצמי מתעניינת בשאלות, מאושרת בהגעתי לחלק של העיבוד העיתונאי בו הרגשתי שהראיתי את יכולותיי. פתרתי את המבחן באושר וחיוכים. 

המבחן היה ארוך ולקח שלוש שעות למי שאינו עם תוספת זמן. אני מאובחנת עם הפרעות קשב וריכוז ולכן לשמחתי קיבלתי תוספת זמן, ולכן הוקצאו לי שלוש וחצי לפתירת מבחן חיי. 

בסופו של דבר, מה שהיה ביום המא"ה, חזר גם במיונים אלו - נהניתי, הרגשתי סיפוק אדיר, גאווה שמלחמה אחת מיני רבות אותן כבר הספקתי לנהל עם הצבא הצליחה וגאה כי עשיתי את המיטב שיכולתי. לא משנה מה יקרה, בין אם אתקבל או לא - אין בפי מספיק מילים לתאר כמה אני שמחה שהלכתי, ונלחמתי על חלומי, על הצד הכי טוב שאפשר.

השלב הבא הוא קבלת התשובות אם עברתי את השלב הראשון, ומילוי המנילה שלי, שאם לא התקבלתי - תשפיע מאד על התפקיד אליו אשובץ בצבא. מתרגשת לראות מה יקרה!