הכירו את "Team Finest", ארגון הגיימינג התחרותי הראשון בישראל. נבחרת של גיימרים מהטובים בעולם אשר מטרתה להביא אלינו את הספורט המודרני. נבחרת אשר הוקמה בסכום של למעלה משני מיליון שקלים. נשמע מבטיח? הגיע הזמן להכיר את הנושא מקרוב.

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• מה חדש? סמסונג השיקו את Galaxy S21
• מתחת לגיל 18? היכונו להגבלות חדשות בטיקטוק
• Icon House: "יש הרבה בתים פייק ואנחנו אותנטיים"

דמיינו לכם נבחרת ספורט תחרותית שלא קמה מהכיסא בחדר, לא מזיעה, לא מזיזה את הגוף וממוקמת בטבלאות של טורנירים עולמיים... זה מה שקורה ב-"Team Finest", ארגון "eSports" תחרותי תוצרת כחול לבן. הארגון הוקם בשנת 2019 ללא כל תקציב והיום מחזיק 20 עובדים מהארץ ומחו"ל במשרה מלאה, ונחשב כחברת סטארט אפ לכל דבר, הכולל בין היתר צוות מקצועי של מאמנים וכ-15 שחקנים מקצועיים בתשלום, המתחרים בתחרויות גיימינג בכל העולם. 

את הקבוצה מנהלים רוביק מילקיס ויותם נחשון, גיימרים לשעבר עם חלום גדול. תפסנו את מרוביק מילקיס, יחד עם רונן מולייב המכונה "RonenGG" (בן ה-25) ובן בטש המכונה "RECIDENT" (בן ה-22), שני גיימרים מקצועיים אשר חלק מהרכב הקבוצה, לראיון בו סיפרו לנו קצת יותר על מה הם באמת עושים.

רונן: "התחלתי לשחק בתחילת המילניום, באותו הזמן היו משחקי 'Single player'. אני זוכר שבתור ילד, הייתי אחד שיושב כל הזמן על המחשב, עד שהגעתי לגיל 16 והייתי בהלם שאני מדבר עם אנשים. לא ידעתי איך להתנהל בסיטואציות חברתיות, אז החלטתי להזניח לגמרי את תחום הגיימינג ובמקום זה ללמוד קצת יותר. בגיל 21 חזרתי לתחום כששמעתי על המשחק 'CS-GO'. בהתחלה הייתי רק צופה במשחקים, היה לי מחשב משרדי לגמרי. כשרציתי לשחק התפשרתי על הרזולוציה הכי גרועה, בעיקר נהנתי מהצד. לאט לאט הוצאתי כסף והשתדרגתי על חשבון המשכורת הצבאית, כשההורים שמעו שהוצאתי 6,000 ₪ על מחשב הם חשבו שהתחרפנתי ושאני לא אחראי. בערך בשנת 2017 בחרתי ללכת לתחום הגיימינג ויצירת התוכן. זו הייתה תקופה שהכל היה נראה לי בלתי אפשרי וזה מדהים לראות שהקבוצה שלנו מדורגת כרגע מקום 20 בעולם, משחקת בטורנירים, מייצגת את ישראל מול קבוצות מהטופ העולמי. עם זאת, אני עדיין חושב שתחום הגיימינג בישראל נמצא בחיתוליו".

בן: "אני זוכר את עצמי הולך לחנויות מחשבים וקונה דיסקים של משחקים, שם התחיל כל המסע הזה. כל החברים ואני קנינו שרת ושיחקנו מלא. אני זוכר שתמיד הייתי הכי תחרותי, לא רציתי לנצח את החבר'ה, רציתי לנצח את ההכי טובים. זה מה שאנחנו מנסים לעשות ב'ולורנט', שזה משחק חדש שיצא השנה, תוך כדי הקורונה. התחלנו לשחק מגרסת ה'בטא', שם הכרתי את רוביק (מילקיס, מנהל הקבוצה). אנו חמישה שחקנים שמשחקים כקבוצה במשחק, עובדים מאוד קשה כל יום, יש לנו אימונים, שיחות עם המאמן ואפילו צפוי להיכנס פסיכולוג לקבוצה בקרוב שיעזור לנו ברמה המנטלית, כמו כל קבוצת ספורט מקצועית".

האמנתם יום אחד שהעבודה שלכם תהיה לשחק במשחקים ושתהיו בנבחרת ממש כמו בקבוצת כדורגל?

בן: "ברגע שראיתי את ההודעה על כך שהמשחק 'ולורנט' עומד לצאת, הדבר הראשון שעשיתי זה אמרתי לאחד החברים שלי 'אנחנו הולכים להקים את הקבוצה הכי חזקה בישראל במשחק הזה'. לקח קצת זמן, התחברנו עם אנשים, פגשתי את רוביק ואמרתי לו שאני אהפוך את הקבוצה שלו להכי חזקה. בהתחלה לא הייתה הרבה אמונה, לא ציפינו שיהיו תומכים, אוהדים, הפרסום הזה שמגיע הוא לא מובן מאליו ואני לא חושב שהיה דבר כזה בארץ. בעבר אנשים עזבו את זה כי הם ראו שלא יוצא מזה כלום, ועכשיו יש תמיכה, עכשיו אפשר לעבוד בזה".

רונן: "גיימינג תחרותי אף פעם לא צלח בארץ, היו כמה שפשוט פרשו, והסיבה לכך לדעתי היא שהבינו שאי אפשר לעבוד בזה יותר מדי. מה שעשינו ב'פיינסט' זה שאפשר לקבל מזה משכורת מדי חודש, מקבלים גם את הכלים הנכונים, אנחנו עושים את הכל נכון. מה שקורה כרגע, והלוואי וימשיך, זה ש'פיינסט' נמצאת בתודעה העולמית של 'ולורנט'. כל כך הרבה זמן שהישראליים לא הצליחו להתבלט כל כך בתחום הזה. עכשיו אנחנו יכולים לחלום, וזה פסיכי".

איך מתנהלת שגרת יום בחייכם?

בן: "כרגע, בתקופת הקורונה, מקום העבודה שלנו הוא הבית. אני מתאר לעצמי שכשייגמר הסיוט שאנחנו נמצאים בו יהיה לנו מקום אימונים, יהיה לנו איפה לשבת ולדבר... בינתיים אנחנו נמצאים בבית, כל אחד עושה לעצמו את סשן האימונים שלו כל בוקר כדי להגיע לרמה הכי טובה שהוא יכול לתת לביצוע במשחק. יש לנו כל יום אימונים שאנחנו רק צופים בדברים ובטעויות שעשינו כדי לא לחזור עליהם. לומדים מקבוצות אחרות ולומדים מעצמנו. אחר כך אנחנו נכנסים לשרת ואנחנו משחקים נגד הקבוצות הכי גדולות באירופה. זו השקעה רצינית, זה לקחת את עצמך בידיים ולהבין שזה מה שאתה רוצה לעשות. אם זה לא החלום שלך אתה לא תעשה את זה במאה אחוז, ואז אתה תיפול מאוד מהר".

היו חששות להכנס לפרויקט כזה?

בן: "ידעתי לאן אני הולך. כשראיתי שאני עובד עם רוביק ויותם זה היה מטורף עבורי. ידעתי לאן אני נכנס. ידעתי שלא מוכרים חלומות, ידעתי שכל מה שמבטיחים באמת יכול לקרות. יש משפט שמוביל אותי בחיים שאומר שאת ה'לא' כבר היה לי, יכול להיות שפתאום אני אצליח ואקבל את ה'כן'. והאמנתי. הכשרונות שיש ב'טים פיינסט' אלו כשרונות שצריך לצוד. אני בטוח בזה במאה אחוז, ברמה שעזבתי את כל מה שהיה לי מסביב בשביל הדבר הזה".

רונן: "הציפיות שלי היו שונות. בגלל שהספורט התחרותי במחשב לא הכי מפותח בישראל, באתי בתור אחד שמחבר בין הקהל שצופה בגיימינג לבין 'פיינסט'. הכל אצלנו קבוצתי, הכל מסונכרן, שמונה שעות ביום שאנחנו מתאמנים במשך חודשים, הכל בשביל ההצלחה. באתי בשביל להיות היוצר תוכן שעושה ספורט תחרותי. חייב לומר שפחדתי מזה בהתחלה, ההורים שלי היו נגד, אמא שלי הייתה חופרת לי למצוא עבודה אחרת, אבא שלי היה מנסה לשכנע, אבל הם לא באמת הבינו שמדובר במשהו אמיתי. אמא שלי לקחה אותי לפסיכולוג שישכנע אותי לפרוש מזה, חשבו שאני משקר שאפשר להרוויח מזה כסף. אני יכול להגיד את האמת, שעד היום אבא שלי לא מאמין בזה במאה אחוז, אמא שלי קצת יותר אבל אבא שלי פחות".

בן: "גם בי אין הרבה תמיכה מהצד של אבא. הכל נראה מעורפל, אני חושב שמה שאנחנו עכשיו עושים זה מה שיבנה את העתיד. זה הספורט המודרני, זה הספורט החדש".

כמו בקבוצות כדורגל, לכם יש כבר את האוהדים שלכם?

רוביק: "בפיינסט אנחנו מטפחים את הרשתות החברתיות שלנו, אם זה באינסטגרם, בפייסבוק, ביוטיוב... יש לנו משחקים שלא ממש פופולריים בישראל, אבל פופולריים בעולם, ובאיזשהו שלב הגענו למסקנה שאנחנו צריכים מישהו שיתרגם אותם גם לקהל הישראלי. בשביל זה אנחנו משתמשים ברונן - שמהווה סוג של 'מתווך' בין המשחקים האלו לבין הקהל בישראל, וכך נוצרים האוהדים שלנו. מעבר לזה שהוא מתווך הוא גם מאוד מבין בעולם הזה, הוא התברך בהבנה של הז'אנר הזה. והוא עושה את זה טוב. לא סתם יש לנו את האוהדים שלנו, שצופים, מעודדים, מעריכים ובתקווה שהם רק יגדלו..."

עולם הגיימינג הוא רק לבני נוער או מתאים לכולם לדעתכם?

רונן: "זה תלוי אם מדברים על עולם הגיימינג שאני חושב שמדבר לגמרי לכולם ללא יוצר מן הכלל או עולם הגיימינג התחרותי שאני לא בטוח שהמבוגרים יותר משחקים בו".

רוביק: "אני לא חושב שיש לזה קשר לגיל. מבחינתי בחור שמשחק 'סוליטר' על המחשב נחשב כ'גיימר', כי הוא יושב ומפנה לזה חלק מהזמן שלו. אני כן יכול להגיד שבאופן סטטיסטי הכישרונות הגדולים הם צעירים יותר בדרך כלל, אבל יש בכל גיל".

קיימים גם קשיים בנבחרת שכזו?

בן: "קשיים תמיד יש. אין בשום דבר רק הצלחה, זה לא קיים. בסוף הקושי זה מה שבונה אותך ונותן לך את ההבנה שעשית משהו לא טוב, כדי להשתפר ולהצליח בפעם הבאה. כרגע אין קשיים בין-אישיים כי אנחנו בבית, אבל אני מאמין שגם לא יהיו, כי אנחנו קבוצה של חברים. יש כרגע קשיים באימונים, בעיקר כשאנחנו משחקים נגד קבוצות, אם זה העניין שאנחנו לא מגיעים לאותה ההבנה באותו הרגע, אבל מזל שיש את המאמן שמחבר בין כולנו, הוא גם מנטלי וגם מקצועי. אין דבר כזה 'להיות בלי קשיים' ואני מאמין שגם לקבוצה שמנצחת בכל משחק יש את הקשיים שלה".

רוביק: "בסופו של דבר כולם צריכים להיות באותו הראש. כולם צריכים לבוא עם מצב רוח ולדעת שיש להם אחריות, וברגע שמישהו אחד ב'דאון', זה פוגע באחרים. בכל קבוצה צריך בן אדם אחד שידחוף, ובסופו של דבר בעולם שבו 'נפגשים' באונליין, זה משהו שמאוד קשה. ברגע שתסתיים התקופה המסובכת הזו נוכל להטיס את השחקנים שלנו לחו"ל ואז הם גם ירגישו הרבה יותר בנוח אחד עם השני. היום הם רק שומעים אחד את השני עם אוזניות ומיקרופון".

מאיפה הרעיון ליצור פרויקט כזה?

"זה היה חלום ילדות שלי. רציתי ליצור קבוצת גיימינג תחרותי. מאוד פחדתי מזה כי לא היה משהו כזה בישראל. וחששתי בעיקר כי לא הבנתי למה לא היה דבר כזה, למה זה לא הצליח פה והנחתי שיש לזה סיבות, ואז החלטתי שאין לי מה להפסיד - לקחתי על עצמי אתגר. התחלתי מבסיס מאוד קטן והתנדבותי, ועם הזמן ראיתי שהדברים הולכים בדיוק כמו שרציתי, הקבוצות שלי התחילו להביא זכיות בטורנירים מאוד גדולים וכל זה היה עוד בלי משכורת, רק בהתנדבות. הקבוצה שלי הביאה את הזכייה הראשונה בישראל בטורניר כזה ביוון, הם חזרו לישראל עם גביע. ואז החלטתי שאני הולך על זה ואני מפתח את זה יותר, והיום אני יכול להגיד שאני שלם עם ההחלטה הזו. היום אני רואה את זה רק ממשיך וגדל. אין פה גבולות. היום 'פיינסט' אפילו נחשבת כחברת סטארט אפ".

איך עבד תהליך בחירת הגיימרים לנבחרת?

"אין בישראל הרבה גיימרים עם החלום הזה. יש לנו כוכבים היום בנבחרת וכל אחד כוכב בזירה שלו. כמובן שבחרנו את האנשים בעלי הכי הרבה חלומות, אני עוקב אחרי הגיימרים בישראל כבר כמה שנים, ואלו השחקנים שכרגע נמצאים ב'פיינסט'".

איך יראה עולם הגיימינג בשנה הקרובה?

רוביק: "עולם הגיימינג גדל בכל שנה במספרים פסיכיים. דווקא מהבחינה הזו הקורונה עשתה די טוב, אנשים מתחילים לשחק במחשב כי הם יושבים בבית ואין להם מה לעשות, זה קצת 'תרפיה' עבורם להעביר את הזמן ולשכוח מהכל".

רונן: "אני חושב שזה גם הולך לילדים קטנים יותר. אני רואה לפעמים ב'פורטנייט' ילדים שזוכים בטורנירים של מליוני דולרים. אנחנו נמשיך להתאמן ואני מקווה שנצליח".

בן: "אני אשמח לראות ילדים קטנים יותר שהולכים למקום הזה. אני חושב שיש בעיה בישראל שהרבה אנשים מוותרים לפני השיא שלהם, ובכך מפסידים הרבה. בסופו של דבר, בכל משחק ישראלי כשהגענו לפיק כלשהו תמיד נראה את אותם השמות ולא שמות חדשים, וזה מבאס כי אני רוצה לראות עוד פרצופים וכשרונות. מתישהו אני בטוח שזה יהיה של צעירים יותר. פשוט לחלום ולנסות להגיע לזה, ואני מקווה שהשנה נראה כאלה".

מה הן תוכניות הנבחרת לשנה הקרובה?

"שנת 2020 הייתה מאוד מאתגרת, זו השנה שהיה הרבה 'ניירת' והשנה שבה החלטנו לקחת את הצעד הזה קדימה עם תכנית מאוד גדולה. לפי דעתי בשנה הקרובה אנחנו נוכל להשתחרר מהבתים, אני חושב שהשנה הזו תהיה מדהימה לנו. אנחנו נקדם את הספורט התחרותי בכל הזירות האפשריות. אנחנו נהפוך את הגיימרים שלנו לכוכבים, אם זה בטלוויזיה, אם זה באינטרנט ואם זה בעולם המקצועי".