ההתמודדות עם שכול מגלה פנים חדשות בתקופה האחרונה, ככה זה כשאת התכנסויות המחאה ברחוב אחרי פעילות חבלנית קשה, מחליפים עמודי פייסבוק עם למעלה ממאה אלף מעריצים. 

עדן אטיאס ז"ל היה בסך הכל בן 19, כשמחבל תושב כפר סמוך לג'נין בן 16, החליט לרצוח אותו בעת שישן באוטובוס מנצרת עילית לתל אביב (קו 823). 

הרצח המזעזע שבוצע באמצעות סכין, הוציא תושבים רבים לרחובות לזעוק את זעקת משפחתו השכולה של אטיאס, שאיבדה בן שהיה בתחילת שירותו הצבאי. שעות אחדות אחרי הרצח, נפתחו בפייסבוק עמודי זיכרון להנצחתו של אטיאס, שבתוך שלושה שבועות כאמור, הגיעו ללמעלה ממאה אלף גולשים מכל רחבי הארץ ואף גולשים יהודים מהתפוצות.

בדף המרכזי "לזכרו של עדן אטיאס", לו 88 אלף עוקבים, מעלים מנהלי העמוד את דעותיהם הפוליטיות, אך גם דואגים להנציח את אטיאס באמצעות עמוד אינסטגרם מיוחד שפתחו לזכרו וקולאז'ים שעוצבו לאחר מותו מתמונותיו של אטיאס ברשתות החברתיות. 

האם אנחנו עומדים בפני דרך חדשה להנציח את יקירינו שהלכו בטרם עת? מי שכבר החלה לגעת בנישה הזו ברשת היא קבוצת ידיעות אחרונות שהקימה את אתר זיכרונט. האתר מאפשר לפתוח מיני סייטים לזכרם של אהובינו שנפטרו, כשהאתר האחרון שנפתח נפתח לזכרו של התעשיין דב לאוטמן ז"ל שנפטר בסוף השבוע האחרון.