את הלמידה עם הלפטופ חוויתי במהלך שלוש השנים בחטיבה, למדתי בכיתה דיגיטלית, רוב הספרים היו נמצאים במחשב. את החומר, המשימות ושיעורי הבית היינו מקבלים ומגישים בדפי Word למייל של המורים שלנו או דרך המערכת הפנימית של אתר הלמידה.

למידה עם לפטופ סיבכה לי את החיים וכמו כל הטכנולוגיה המתקדמת כיום, די ביטלה לי את העובדה שהמסך זה לא הכל, ומוטב לקיים את החיים שלי גם מחוץ למסך המחשב.

עוד במדור הדיגיטל של פרוגי:
• יזמים צעירים? יש קהילה בול בשבילכם
• מדריך: רוצים יותר עוקבים באינסטגרם?
• טרנד "גשר הביקיני": "לא עושה אותך סקסית"

במשך שלוש שנים חוויתי למידה מעצימה, מוגברת ומאתגרת בעזרת המחשב, זה נשמע גימיק, מגניב וחדשני, וזה באמת כך, ועם זאת זה משפיע על החיים לא מגניב כמו שחשבתי.

הלפטופ הפך לתחביב של רבים מאיתנו מעבר לשעות הלימודים וכאשר שילבו בין השניים קיבל התחביב שעות נוספות להשתמש בו. הלמידה עם הלפטופ הייתה בזמנו כיפית, זה נחמד להיכנס בשיעורים לפייסבוק, למשחקים ולאתרים אחרים בלי שהמורה ידע ויחשוב שאת בעמוד על המהפכה הצרפתית.

כמובן שיש לזה מחיר ניכר – הציונים שלי בלימודים ירדו והייתי צריכה לקראת סוף כיתה ט' להשקיע את מרב המאמצים, הזמן והכח שכבר לא היה בסוף השנה כדי להתקבל לכיתה שאליה רציתי להתקבל בתיכון.

הלפטופ תפס גם את ההפסקות, אם היית נכנס במהלך ההפסקה הגדולה (20 דקות) היית רואה מול העיניים קבוצה של חמישה עשר תלמידים לפחות יושבים מול המחשב וצוחקים לעצמם עם אוזניות.

הלפטופ, כאמור, הסיח את הדעת בשיעורים. האחד שנתפס באתרים אחרים בזמן השיעור זכה לשיחות מהנות עם המורה והוריו, עבודה לימודית על כמה חשוב להקשיב בשיעור ובהכרות מעמיקה עם מסדרונות הבית ספר בכך שנשאר שעות נוספות לאחר הלימודים.

צד נוסף שיש ללמידה הדיגיטלית היא העובדה שמשרד החינוך משקיע כל כך הרבה כסף בלמידה הזו ואף אחד לא באמת מלמד את המורים להשתמש בזה בצורה הטובה ביותר, כן כן, הם הולכים להשתלמויות והרצאות שונות שילמדו אותם את השימוש בלוח האינטראקטיבי (הלוח החכם). ושנכנסים לכיתה ורוצים להעביר שיעור דיגיטלי קרוב לוודאי שזמן רב ממנו ילכו רק על איך, במה ולאן נכנסים. קיצר מתבזבז זמן.

נוצר מצב שהתלמידים מלמדים את המורים, ואנחנו התלמידים את השימוש בלוח לומדים לבד. עד מתי בזבוז כסף בדברים הלא נכונים משרד החינוך היקר? הרי ברור שהשתלמות בלוח חכם כל ילד בן 10 יכול להעביר בימינו. 

במבט לאחור אני לא מתחרטת על הרגעים שהייתי באתרים אחרים בזמן שיעור מדעים ולשון, זה הנעורים שלי אחרי הכל. מה שכן אפשר להגיד שללא ספק ההפרש היה ניכר כאשר עליתי לתיכון והשלמתי המון חומר, אז אפשר להגיד שדי שילמתי על הצחוקים והשטויות של החטיבה. אבל עזבו אתכם רגע למידה דיגיטלית, מה קורה עם הטיולים שנתיים?!

SO - מה אתם חושבים?