פעם, כשהיינו רוצים לצלם את עצמנו, היינו צריכים להתארגן על מצלמה דיגיטלית ולבקש ממישהו שיצלם אותנו, להעביר למחשב, לערוך את התמונה ולהעביר לתיקייה. כי אז לא היה אינסטגרם או פייסבוק, בלי שאף אחד יראה את התמונות שלנו ויעשה לנו לייק. מתיש, הא?

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• הפתעות מubisoft: משחק far cry חדש ומפתיע
• אינטרנט VS המציאות: כשלונות הפינטרסט הכי גדולים
• אודישנים בפרוגי: מה קרה כשהצלם שלנו התחזה לכוכבי גאליס?

למזלנו אנחנו ב2015, ותוך דקה יש לנו לפחות 30 תמונות של עצמנו, אם לא יותר, בתוך הפלאפון שלנו עם מלא תוכנות עריכה. תוך שתי דקות הצילום העצמי שלנו כבר ערוך, מועלה ומתויג בכל מקום אפשרי. זוהי תרבות הסלפי.

אבל, מה זה בכלל סלפי?

סלפי זו תמונה שמי שביצע את הצילום של התמונה, נמצא בתוך התמונה. הרבה אנשים טועים ואומרים שלצלם את עצמך בטיימר זה לא נחשב צילום עצמי כי התמונה לא במצלמה הקדמית, כך גם צילום מול מראה, צילום בטיימר (כשאתה מופיע בתמונה) וגם כל תמונה שעונה להגדרה הנ"ל בהחלט נחשבת לסלפי.

אולי זה ישמע לכם קצת מוזר אבל הסלפי הראשון היה בכלל מצויר. דיוקן עצמי. דיוקן עצמי היה קיים תמיד אך רק בתקופת הרנסאנס, ז'אנר זה נהיה פופולארי בקרב האמנים. מעין סלפי של המאה ה 17. אי אפשר לדעת מה היה הסלפי הראשון שצולם במצלמה אבל אחת חלוצות הסלפי הראשונות הייתה הדוכסית אנסטסיה ניקולייבנה בעודה רק בת 13, אשר צילמה את עצמה בעזרת ראי.

המונח סלפי נטבע רק ב2005 על ידי ג'ים קראוזה אך המושג צבר תאוצה רק ב2010 עם הוספת המצלמה הקדמית לאייפון 4. מאז הסלפי הפך כל כך פופולארי בתרבות שיש עליו ערך במילון האוקוספורוד המקוון, ערך בויקיפדיה ואיזכורים בכל כך הרבה שירים, סדרות טלויזיה וסרטים. הדוגמא הכי מפורסמת לסלפי בתרבות הפופ היא - #SELFIE שיר שיצא על ידי The Chainsmokers ונהפך ללהיט היסטרי בכל העולם, אין היום כמעט אחד שלא מכיר את השורה מהשיר But first, Let me take a selfie (תרגום חופשי: אבל קודם, תן לי לצלם סלפי)

השיר המקביל בישראל ל#SELFIE הוא שיר הסלפי מהפסטיגל שנה שעברה. שיר הסלפי ספג ביקורות מאוד קשות מההורים וזה ניכר בירידה של 20% במכירות הפסטיגל שנה שעברה. מנגד, ההפקת הפסטיגל טענה שזו פארודיה וסאטירה על תרבות הסלפי. למרות החרם לשיר הסלפי היה באזז אדיר בזמנו, ובעקבות זאת, עשרות פארודיות נעשו עליו והוא צבר לו מיליוני צפיות.

אז נכון, הסלפי מאוד פופלארי. אבל למה? האם זה סתם? האם יש לנו, כבני אדם, צורך בסלפי? התשובה היא כן. מתחילת היקום האדם מתעד את עצמו בעזרת כל אומנות אפשרית (ציור, צילום ,פיסול וכו'...) והתיעוד הזה הוא בעצם מונע פחד. הפחד מהמוות. למות בלי שאף אחד ידע שהיית פה ומה עשית בחיים כמו אינספור בני אדם ובעלי חיים מתחילת היווצרות החיים על כדור הארץ, לכן בני האדם תיעדו את כל מעשיהם. להשאיר עקבות. אבל בשנות האלפיים המאוחרות עם עליית הרשתות החברתיות, הסלפי המניע השתנה לכמה מניעים:

קודם כל אישור מהסביבה – הלייקים הם אישור מהסביבה. אישור מהסביבה שהתמונה יפה, אישור מהסביבה שאנחנו מקובלים, אישור מהסביבה שאוהבים אותנו. הפעולה הפשוטה של לחיצת כפתור בפלאפון מראה אכפתיות, כי הרי זו פעולה קטנה ולא קשה לעשות אותה. הלייק מראה שלאנשים אכפת ממך וכך אתה מקבל אישור מהסביבה.

שנית, תחליף דיבור – הרבה יותר קל לצלם סלפי עם חבר במקום לדבר עם אנשים ולהסביר איך היה היום שלך.

ולבסוף, אשלית הכיף והקנאה – גם אנחנו הכי מבואסים בעולם אנחנו תמיד רוצים שיראה שכיף לנו ושאנחנו שמחים. שאנשים אחרים יקנאו בחיים שלנו. לכן תמיד יש לנו נטייה להצטלם עם חברים שיראה שכיף לנו, מאותה סיבה אגב אנחנו מחייכים בתמונות.

אחרי הסקירה הזאת, הבנתי דבר אחד. שהסלפי פה בשביל להישאר.