לכל מי שלא היה מעודכן בזמן האחרון, הרבה מגולשי הפייסבוק בזמן האחרון פגשו דמות שקוראת לעצמה "דביר חזיזה" והוא בעצם ילד שנראה בסביבות גיל 11 שנותן ביקורות לכל מיני אנשים וחפצים בדרך שלו - אינסוף קללות, וביקורתיות חריפה. לאחרונה פורסם כי אותו "דביר" הוא שחקן. ועכשיו, אחרי כל הביקורות השליליות והחיוביות על דביר והישירות שלו הגיע הזמן לדבר עם היוצר שלו, יונתן, בן 25, צלם וידאו וסטודנט באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, מביים וכותב מערכונים והמנהל של חברת ההפקות "הציפור השמנה".

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• לא רק תלמידי תיכון: IPY / ערוץ יוטיוב ספורטיבי במיוחד
• בקרוב: כל השמועות על הסמארטפונים של 2016
• עד התחרות: טור אישי של קבוצת Orbit #1690

ראשית שאלנו אותו מה עמד מאחורי הרעיון ליצור את דביר. הוא ענה כי "האמת היא שזאת שאלה מעניינת, אני חושב שכמה דברים עמדו מאחורי היצירה שלו. גם יש איזשהי מידה של ביקורתיות אבל חשוב לי מאוד לציין שזו לא ביקורת על החברה החיצונית. גם אני חלק מהחברה הזאת וכולנו חלק מהחברה הזאת. כולנו נורא מאוד אוהבים "להמליך" איזה ליצן חצר. יש פשוט משהו שנורא מצחיק אותי מההנאה שלנו להזדעזע, אבל בגדול, שכבת הגיל הזאת ממש מצחיקה אותי. אני גם מורה למוזיקה בבית ספר יסודי ואני רואה את השכבות הגדולות וחטיבת ביניים בבית הספר וזה ממש הצחיק אותי. נורא רציתי ליצור דמות של ה'ערס' המייצג את שכבת גיל הזאת, אומנם זה באופן.." נורא קיצוני? - השלמנו אותו, "מצד אחד נורא קיצוני, ומצד שני אני חושב שחלק מהזעזוע שנוצר מאוד קרוב למציאות. איך הזעזוע נוצר? הזעזוע נוצר בגלל שזה קרוב לבית, לחיים שלנו. אתה רואה משהו שקרוב למציאות. אם זאת הייתה דמות נורא קריקטוריסטית לא הייתי חושב שהייתה עושה הרבה רעש. וגם כשעבדתי עם השחקן, מאוד ניסיתי לשמר אותו לילדים שאני רואה ביום יום, לא ניסיתי ליצור דמות נורא קריקטוריסטית".

ציינו כי למען האמת, אם זה הילדים שהוא רואה ביומיום זה ממש עצוב והוא מיהר להגיד ש"לא, לא, רוב הילדים שאני רואה הם ילדים הרבה יותר נעימים והרבה יותר מחונכים מדביר, אבל באמת אני חושב שזאת האחת הסיבות שדביר כל כך הצליח כי יש בו משהו מאוד מציאותי. טווח הגילאים שבחרתי להשתמש בו וגם הקללות – ראיתי הרבה טוקבקים לאחר שגילו שזה מבוים, שמאשימים אותי שאני לימדתי את יובל (השחקן) קללות. אז חשוב להביר שהילד יודע טוב מאוד קללות ולא הוספתי לו שום דבר חדש לאוצר המילים, אולי גרמתי לו להגיד דברים שהוא לא אומר ביום יום".

שאלנו אותו אם הוא ציפה שזה יהיה כל כך ויראלי והא ענה "לא, לא ציפיתי שזה יהיה כל כך ויראלי בכלל. כי שוב, אני חוזר רגע למימד של הביקורת, אני מרגיש לא בנוח להתדהר בביקורתיות. את יודעת, אני עשיתי את זה באמת כי זה הצחיק אותי. ושוב, ברור לי למה הביקורתיות היא נפוצה, אבל זה בעיקר נורא נורא מצחיק אותי. הסלנג הזה, שיח הדיבור הזה. שמעתי תלמידים אומרים על תלמידים אחרים שזאת 'כיתה של שפוטים', וכל כך הצחיק אותי המשפט הזה אז באמת כשיצרתי את זה לרגע לא צפיתי שככה זה יתפוצץ, אבל אני לא חושב שזה דבר רע".

הוספנו כי המון פעמים נתקלנו במקרה ששיתפו בפייסבוק פוסטים של דביר יחד עם קללות על דביר, זה הצחיק אותנו שלדביר אסור לקלל ולהם מותר, "למה אתה מקלל ילד שמקלל ומקלל אותו בחזרה? תראי, התגובות מבריקות".

הוא הוסיף כי "האמת שהיו המון המון תגובות שמתחלקות לשלוש קבוצות: האלה שפשוט צחקו מהדמות ושיתפו לחברים שלהם שיצחקו גם, היו את התגובות המזועזעות, האמת גם ראיתי תגובה שנורא הצחיקה אותי שמישהי כתבה שהיא ובעלה הזדעזעו וצפו בזה 5 פעמים. אז למה ראיתם את זה 5 פעמים?, והיו את התגובות שמאוד מהר הבינו שזה מבוים. זאת אומרת, זה כל כך בפנים שלך שאני הופתעתי לראות שהמון אנשים חשבו שזה אמיתי. לא שיחקתי על אמינות בצילום, שיחקתי על אמינות בדמות שיהיה מצחיק. נגיד – בסרטון שהוא מקלל את אמא שלו, אני הייתי האמא. אני עשיתי את הקול של האמא, והיה לי נורא מוזר המחשבה שמישהו לא שם לב שזה קול של גבר".

אמרנו שבאמת זה קצת מוזר אבל אבל קל להאמין לזה כי לכל אחד היום יש אמצעי צילום בסמארטפון או מצלמת רשת וכמו שהוא אמר – אלו דמוית שנתקלים בהם ביום ביום, "לחלוטין, אבל אני הרגשתי ברגע שאני אומר לו 'די כבר! תפסיק כבר!' אז זה די יחשוף אותנו אבל זאת לא השאלה, השאלה היא אם אנשים אוהבים את זה".