אתמול בערב אני פותח את הפיד שלי בפייסבוק ואחד הפוסטים שקופצים לי זה פוסט סרטון שמראה מכות בין שתי נערות בבית ספר בטבריה. אני לא מכיר את הסיפור ולמה זה הוביל למכות, אבל כחלק מתפקידי באתר כעורך ערוץ הדיגיטל, אני רואה, לצערי הרב, הרבה סרטונים קיצוניים ברשת. אבל במהלך הצפייה בסרטון הזה הכתה בי המציאות הכואבת שכנראה לא הייתי מוכן להגיד בקול עד עכשיו.

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• אנדרואיד תראה לכם מה זולל לכם את הסוללה
• איך לבחור את הסלפי המושלם לפייסבוק או לאינסטגרם?
• להיט גם במוזיקה? שיר אהבה לספינר כובש את הרשת

מבחינתי, הזעזוע שיש לי מהסרטון הזה הוא לא המכות. לדאבוני, סרטונים כאלו רבים, ואנחנו כבר מכירים טוב מאוד את הז'אנר המבחיל הזה. הזעזוע מתחיל כבר בשנייה הראשונה. בשנייה הראשונה של הסרטון, אפשר לראות את הנערה שבעוד כמה שניות תלך מכות עם נערה נוספת שיושבת עם חברתה על ספסל. זאת אומרת, שהנער שצילם את הסרטון ידע שהמכות עומדות להגיע ובמקום לנסות למנוע את הקטטה, הוא החליט לצלם אותה. הנערים תכננו מראש לצלם את הקטטה. הם מראש בחרו לא לעזור לאותה נערה מסכנה אלא בחרו דווקא לתעד אותה ברגעי הסבל שלה.  

הבעיתיות בסרטון הזה לא מופנת רק לאותה נערה שהחליטה להרביץ לנערה השנייה. הבעיתיות בסרטון גם לא מתחילה מהעובדה שאין מורה תורן באזור שימנע את הקרב הזה. הבעיתיות מתחילה בזה שמסביב לאותה נערה, עומדים נערים ונערות שבמקום למנוע ממנה ללכת מכות, מעודדים אותה. אחת הצעקות שתשמעו בשניות הראשונות של הסרטון היא: "מורן, בלי לפנים". לאן הגענו שאנחנו עומדים מהצד, מעודדים ו"זורקים טיפים"?

סצנה שכזו ציפיתי לראות בריאליטי. לא המכות הפתיעו אותי, מכות אני יכול למצוא באיזה סרט אקשן או סרט תיכוניסטי קיטשי. מכות כבר לא מלחיצות אותנו כחברה. מה שכן הפתיע אותי זה הצילום, ההקלטה מראש, הפמליה שהולכת לקראת המכות, ההכנה לפני. את כל זה אני מצפה לראות כשמוכרים ריאליטי לצופים רעבים ולא בפיד שלי בפייסבוק. ואז הכתה בי האמת המרה ועלתה בי שאלה מטרידה - האם תרבות הריאליטי כל כך השתלטה עלינו, שמתוך צריכת ריאליטי - התחלנו לייצר ריאליטי? אני צופה שוב ושוב בסרטון ואני לא יכול להתעלם מהצעקות שנשמעו ברקע - "איי, איי, תן לה, תן לה" צעק שם אחד הנערים לנער אחר שהחליט שכן כדאי להפריד בין השתיים. הרי אם אותו נער יחליט להפריד, לא יהיה מה להראות למצלמה ואז אנחנו מפספסים זהב טהור שיעלה אחר כך לפייסבוק ויהפוך אותנו לוויראלים!

© צילום מסך מהסרטון

אתם מסוגלים להסתכל על הסרטון ולהגיד שאתם לא עצובים? אתם מסוגלים להודות בלב שלם שאותו חיוך של הנערה הנוספת שכן החליטה להפריד, לא השפיע עליכם? בשניות הראשונות של הסרטון אפשר לראות פמליה שלמה שמגיעה איתה - איפה אתם למען השם? למה אתם לא מתערבים כדי למנוע את זה? למה כשיש מישהו שכן מנסה לעצור, יש אחד שזועק אליו "תן לה" ואתם לא מוחים? או שמא, תרבות הריאליטי כל כך השתלטה עליכם, שאתם רוצים לראות את זה בלייב, לתעד ולזכות ברשת לתהילה ולייקים? אם פתאום מישהו היה נהרג מכל הסיפור הזה, רק אז הייתם מתפקחים? כי בתכניות הריאלטי לא קורים אסונות, אז זה בחיים לא יוביל לאסון נורא, נכון?

נקודה אחרונה לסיום. מגיבים רבים לסרטון ברחבי הרשת זעקו כי "יש לנו גועל נפש של נוער!!!". אז בואו נעשה פה סדר, לא כל הנוער הוא כזה. הנוער שיש לנו במדינה הוא נוער מדהים, נוער מתנדב, נוער אכפתי ונוער חושב. הכללות של נוער כנוער אלים וחסר תקנה, הן הכללות שלא ראויות פה. בכל נוער יש קיצון שכזה, אך למרות שקיים הקיצון הזה, אנחנו נעשה הכל כדי למגר אותו ולוודא שהוא יחדל.