מה לא נאמר על בן זיני וטיילור? השניים ספגו לא מעט אש, ביקורות שליליות, טוקבקים קוטלים ומשפילים, יחס מזלזל מצד אנשי תעשייה, הן בפן האישי על היותם זוג והן על הכישרונות שלהם. למעשה היינו הראשונים לכתוב על השניים מתחילת דרכם כצמד ולהכריז על פצצה וויראלית חדשה / והשניים האלו בהחלט עמדו בהכל בגבורה. למרות הכל הקהל רק גדל וגדל, ככל שהשניים הרבו להתעלם מהכל ופשוט להמשיך לעבוד, מעריצים נוספו וההיסטריה לחלוטין נרשמה. את הפירות הם מתחילים לקצור עכשיו, היחס סביבם מתחיל להשתנות, הם מגיעים מנוסים יותר, מוכנים יותר וחדורי מטרה הרבה יותר. אחת ההוכחות לכך היא העובדה שרק בינואר האחרון בני הנוער בחרו בשניים כהרכב השנה במוזיקה בטקס נבחרי השנה של פרוגי ואף נמנו מבין הכוכבים שהנוער היה רוצה לראות בשנה הבאה במופע הפסטיגל. ועכשיו - מגיע גם סרט, טוב נו - מיני סרט ביוזמתם. האם היה מדובר במהלך חכם? זה מה שחשבנו.

נתחיל עם רקע העלילה - "פשוט לשיר - הסרט" שהוא למעשה "סרט יוטיוב" ראשון (ששודר במקביל גם בערוץ הילדים) לא מספר את הסיפור האמיתי של השניים, אלא מכיל בתוכו השראות ומחוות לסיפור המקור. העלילה מגוללת את סיפורו של מוזיקאי צעיר בשם בן זיני, תלמיד י"ב, המתאהב בכוכבת הנוער טיילור מלכוב מכיתה י'. זיני כותב שירים על אהובתו הבלתי מושגת ונתקל גם במחסום כתיבה. במקביל - מלכוב מתהדרת בחבר יחצ"ן ובסוכן קשוח ורודף בצע - מה שקצת מקשה על זיני בגישה אליה. הכל משתנה במסיבת יום הולדתה של טיילור (עוד קריצה למציאות) אליה מגיע בן ללא הזמנה - עד אשר טיילור עצמה מכניסה אותו אליה ומשם מתחיל סיפור התאהבות והגשמת חלומות מסובך.

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• שירלי לוי לא מצאה אהבה ולוקחת הפסקה מהיוטיוב
• אשכרה? הדברים הכי הזויים שאפשר לרכוש ברשת
• קופצת עשור: סמסונג הציגה בישראל את הגלקסי S20

הקצב המהיר של הסרט (35 דקות בלבד) לא מותיר זמן בלפרק מדי את העלילה, כך שהכל קורה בקצב מהיר ויש רצף אירועים שעתידים לבנות את הסוף המתבקש. יש לציין שעם זאת הדמויות בנויות היטב, הן ברורות למדי, מאפיינות בדיוק כמו שחשבנו וקל להתחבר לעלילה, מהירה אשר תהיה. הליהוקים לדמויות המשנה היו מעולות - נאור זילברמן בתור "הרע" המושלם, דין גרבר בתור החבר הנצלן והאגואיסט, שני קליין בתור מורה ספק מצחיקה ספק לחיים ואפילו מאור גמליאל בתור החבר הטוב בלי הרסן - כל אלו הוסיפו למדי לעלילה וזה עוד לפני שדיברנו על בן וטיי עצמם.

ובכן, מבין הפרויקטים המשחקיים של השניים עד כה ("התחנה", "תברחו") אנחנו חייבים לפרגן ולהגיד שרואים שיפור מטורף ביכולות המשחק של השניים, נהננו מאוד לצפות בהם ורואים את ההשקעה שלהם בפרויקט שהיה חשוב להם כל כך. השניים האלו באו מוכנים למדי, וזאת במקביל (לחדי העין שקוראים את הקרדיטים) להיותם גם במאים, הפקה בפועל ומפתחי העלילה. הם היו אמינים, חינניים, התחברנו אליהם! הם ידעו את העבודה וגרמו לנו לשמוח בשבילם שהם הצליחו לעשות זאת, כי מודים היה לנו חשש די כבד באשר לאם הם מסוגלים להחזיק את זה - חשש שהתברר לשווא. 

נכון, העלילה יכולה להראות קלישאתית ונורמלית ואולי לא מפתיעה במיוחד - אבל למעשה, זה סרט נוער קלאסי שעושה את העבודה. מסוג הסרטים האלו שאנו רואים בשפע בחו"ל עם השקעה מטורפת ואולי קצת חסר כאן כתוצרת ישראלית, אבל הנה - קיבלנו את זה, אפילו במעט, מבן וטיי. הצמד הזה רצה להגשים חלום, לסמן וי, לכבוש מטרות ואנחנו לגמרי נהנים מהגשמת החלום הזאת בפרויקט הזה שהצליח לגרום לנו לחייך, לצחוק (היה גם הומור עצמי) ולהיסחף. זה קרה גם אצלנו כצופים בוגרים יותר וגם עבור האחים הקטנים שצפו בשקיקה וציפו לעוד המשך.

נקודת חיסרון שבלטה לנו היא שלמרות שקוראים לסרט "פשוט לשיר" - דווקא קטעי המוזיקה בו קצרים למדי, מלבד שיר הסיום של הסרט אף שיר אחר הוא לא שיר מלא וזה למרות שהוא מכיל את הלהיטים של השניים. כשאנחנו צפינו בו לא יכולנו שלא לשיר יחד עם הצמד בכל רגע בו פצחו בשיר. כאן גם נפרגן לעיבודים החדשים ששידרגו אפילו יותר. אך לפתע השירים נגדעו וזה קצת ביאס והוריד את ההיסחפות שלנו (בעיקר ב"זיני מיני מיינימור"), מובן בהתחשב ששוב, זה סרט קצר ולא פיצ'ר באורך מלא - אבל תנו לנו להתלונן!

"פשוט לשיר" הוא סרט על הגשמת חלומות, על אף ועם כל הרעש מסביב, וככזה הוא לגמרי מסמן וי על המסר שלו. נכון, אולי את החלומות שלכם שם בבית לא באמת ניתן להגשים תוך 35 דקות, ואולי לפעמים יש חלומות שלא ניתן להגשים או אולי חלומות שנכונים לנקודת הזמן הנוכחית אבל ישתנו אחר כך - אבל תמיד כדאי לנסות, לדעת שעשיתם מה שהיה אפשר כדי להגשים אותם, שלא ויתרתם בקלות על עצמכם - וזה המסר איתו אנו נאחזים בעזרת בן וטיי. רבות עוד ידובר על יכולות או אי יכולות של השניים - וזה בסדר לדבר ולבקר, כל אחד לגמרי זכאי לחשוב ולקבל חוויה אחרת - אבל בואו נניח לרגע את המחלוקות בצד ופשוט נהנה לפחות מהתוצר הזה שהיה עשוי טוב כסרט נוער ואפילו קצת פתח את התיאבון לעוד אחד כהמשך. זה היה מהלך חכם של השניים, כזה שמחזק את מעמדם בעולם הנוער והיה מעניין לראות את הצעד הזה שעוד לא קרה כאן לצעירים והם יכולים להיות גאים בעצמם.

אתם יכולים לאהוב או לשנוא את בן וטיי, אבל השניים האלו בהחלט עובדים קשה בשביל החלומות שלהם וזה לגמרי מוערך. הם יצרו לעצמם סרט שנגיש לכל ביוטיוב - מי שרוצה צורך ומי שלא - לא חייב. אין פה סכנה כמו בסרט קולנוע שחייב להביא את הקהל ולכסות הוצאות, זה נטו לקהל לפאן וכן, גם לבן וטיי עצמם. אגב, זה עוד סממן לכך שתוכן טוב ובכללי תוכן עלילתי של הדור הבא נמצא ביוטיוב ושווה להשקיע בו, אולי אין מדד של "שובר קופות" אבל יש מדד וויראליות וזה חדש. מבלי להיכנס יותר מדי לדקויות ולהתקטנן על פרטים קטנים בעלילה או במבנה (כי עדיין זה לא הסרט הכי מושלם אבר) - זה לא משנה כי "פשוט לשיר" הוא מקסים, אחלה סרט נוער, אשכרה נהננו מחווית הצפייה בו ונשבעים שהופתענו מהעובדה הזאת.