הדור הצעיר רוצה וצריך להתחבר לזיכרון השואה, ובשנים האחרונות נראה כי חלה עליית מדרגה ביצירתיות להנגשת זיכרון השואה עבור ילדים ובני נוער. מ"הסטורי של אווה" שעשתה מהפך ועד לפרויקט החדש של פייסבוק ישראל וארגון "לתת" שעולה היום (ד'). פרויקט "מעלים זיכרון" מעניק במה לעדויות הניצולים במציאות של דור הולך ונעלם, ומעלה את המודעות לכך שרבים מניצולי השואה בישראל חיים מתחת לקו העוני. במסגרת הפרויקט גוייסו משפיענים וכוכבים רבים וביניהם: קווין רובין, נועה קירל, גל זהבי, ליאל אלי, דניאל עמית, מאיה ורטהיימר, עומר דרור, ריף נאמן. אותם הכוכבים יצאו לפגוש שורד שואה בביתם ונפגשו עמם לשיחה מרגשת שתעלה במהלך ערב יום השואה לסטוריז באינסטגרם שלהם.

שוחחנו עם גל זהבי, ליאל אלי וקווין רובין המזוהים עם עולם ההומור, המתיחות והפאן ברשתות החברתיות שלהם ובתדמיתם, הפעם, כאמור, הם ניתבו את הסטורי שלהם לטובת משהו שונה לגמרי משגרת הרשתות שלהם. שוחחנו איתם על הפרויקט ועל החוויה המרגשת עם שורדי השואה מהצד שלהם.

קווין: "במהלך השנה אני אוהב לצחוק, ליהנות ולעשות כיף, אבל יש כמה ימים בשנה שצריך לשים הכל בצד ולהתרכז בעיקר. ביום הזה אני הולך להקדיש את הסטורי שלי רק להנצחת זכרון השואה ולא לשום דבר אחר. אתה יודע, בסרט 'ספיידרמן' יש משפט חשוב: 'עם כוח גדול באה אחריות גדולה', וככה אני רואה את זה - זו אחריותי לקחת את הכוח שהקהל נתן לי ולנתב אותה לדברים טובים. איך שפנו אליי ישר הסכמתי, אפילו מבלי להעביר לסוכנות ולצוות שלי. אמרתי שמה שצריך אני פשוט אעשה. ואכן זה לא היה משהו שהוא 'על הדרך', אבל לגמרי עם מטרה חשובה ומחממת".

ליאל: "זו לגמרי זכות. כשפנו אליי לא היה לי אפילו את הספק לקחת חלק בפרויקט. במיוחד אנחנו, כמשפיענים, שיש לנו כוח להציג ולשתף את סיפור הניצולים לקהל רחב. התרגשתי מהמפגש, הכל היה כל כך מרגש. זה גם מאוד חשוב כי זה דור שהולך ונעלם והסיפורים האלו חייבים להישמר. אני מרגישה מעין מחויבות שלנו לבוא ולשתף את הדברים, לתעד ולשמר את הזיכרון שיהיו לדורות הבאים, אסור שההנצחה והעדויות ייעלמו!".

גל: "אני מודה שכשפנו אליי עם ההצעה קצת חשבתי על התוכן ואופי הקהל שלי, כי  כמו שאמרת, אני דמות שמחה ועם אווירה נורא צבעונית, ופתאום להכניס משהו קצת עצוב העלה מחשבות. היססתי בהתחלה אבל מהר מאוד הסכמתי. אי אפשר אחרת. זה משהו לאומי וזה חלק מהזהות וממי שאנחנו. אין בן אדם במדינה שלא יודע על השואה. הבנתי שיש לי את היכולת להתבטא ולהנציח, ואמרתי שאעשה את הפרויקט בדרך שלי כגל זהבי, ובאמת כך עשיתי ואני שמח על זה מאוד. אפילו מעבר לפרויקט, ישבתי עם הניצול, הירש בינסקי, עשיתי איתו סרטון 'אנבוקסינג', מבחן טעימה, הבאתי את עולם התוכן שלי לעולם התוכן שלו. ניסיתי לשלב אותו והוא שיתף פעולה! זה הקסים אותי וריגש אותי. אגב, היה כל כך קשה להסביר לו שזה יהיה בסטורי או בפורמט שהוא לא מכיר, אבל כשסיימנו אותו הוא אמר לי: 'תוריד לי אינסטגרם'. אני הרווחתי והתרגשתי מההזדמנות. הביקורות שקיבלתי מחברים וקולגות על ההשתתפות בפרויקט היו מדהימות ומחממות, הייתי עושה את זה שוב ושוב כל שנה אפילו פעמיים".

כמה אתם חושבים שצריך להתאים את זכרון השואה לטכנולוגיה של היום? יש שיטענו שסטוריז למשל יכולים להתפרש כהוזלת זיכרון השואה.

גל: "אני לא חושב שזה נקרא הוזלת השואה. בעידן של היום בהם הנוער 'חי' באינסטגרם והטיקטוק וזו הדרך הכי טובה לשמר את הסיפורים הכואבים האלו, אתה בכל פעם נחשף לעוד עדות ואתם נפעם וכואב. אני חושב שזו הדרך הכי טובה לדבר עם הנוער היום. בבתי הספר טוחנים את המים שנים בצורה יבשה, ופה כשאני מנגיש לנוער את הנושא בפורמט שיהיה להם נעים לצפות בו, זה יחדור כל כך עמוק ולדעתי זה יהיה חזק מכל משדר או טקס. הגיבורים של הנוער כיום הם מהרשת וכשיש מי שמעביר להם את זה בשפה שלהם - זה מדהים! אנחנו צריכים לזכור את הדבר הזה והפרויקט של 'פייסבוק' ו'לתת' משרת ומעביר את זה בצורה מצויינת".

ליאל: "הסטורי של אווה למשל - זה הוכיח את עצמו! כל המדינה דיברה על זה, כל המדינה הייתה על הסטורי ורצו לראות מה קורה שם. כמה שזה נשמע מטופש, מוזיל או מגחיך - זה לא. אנשים צריכים להבין שחייבים להתאים את הדברים לחיים ולטכנולוגיה של היום, ולספר את הסיפור בסטורי זה אחד מהם. תחשוב שבני נוער נמצאים כל היום בטלפון - זו הפלטפורמה שלהם. אם לא דרך הטלפון, אז דרך איפה כן?".

קווין: "תמיד יש מי שיעדיפו פלטפורמות שונות, וזה בסדר, אבל לעשות פרויקטים בסטורי או ברשת  לא להוזיל את זה, אלא להנגיש את זה. המטרה היא לעלות משהו על סדר היום. השקיעו בפרויקט הזה מחשבה רבה. תחשוב איזה מוזר אם היה יום השואה וכולם היו מתנהגים רגיל באינסטגרם ומעלים סטוריז רגילים! דווקא צריך לקחת את הרשת, לעצור אותה מלכת ולהתרכז אך ורק בזיכרון השואה".

ובכל זאת, יש עוצמה אחרת לשמוע את העדויות פנים מול פנים משורדי השואה שהם דור הולך ונעלם. איך אתם חושבים שיהיה ניתן לשמר ולהגיע להעברת העוצמות האלו בעתיד, כשהם לא יהיו איתנו?

ליאל: "במסגרת הפרויקט הגעתי פיזית לבית של שורד שואה כדי לשמוע את סיפורו וככה זה באמת יותר עוצמתי, חי ובועט ובאמת בעתיד הם לא יוכלו לספר לנו פיזית, הם מבוגרים. מניחה שבעתיד זה יהיה דרך טלפון והפלטפורמות שיהיו, אבל בדיוק בגלל זה אנחנו חייבים להמשיך להעביר את הסיפורים ולתעד, מאמינה שיש לזה המון כוח".

קווין: "בעתיד זה יהיה סיפור מתגלגל, אני שמעתי את הסיפור של שורד שואה ואני אעביר אותו הלאה וכן הלאה. צבי, ששמעתי את עדותו בפרויקט, הדגיש שהם שורדי שואה ולא ניצולים והדור שלנו הם אלו שניצלו כי לא היינו קיימים במאורעות האיומים האלו. אנחנו חייבים להמשיך להעביר את זה הלאה, בבתי הספר, בפרויקט מהסוג שצילמנו שלדעתי ילווה אותנו כמו שהוא שנים קדימה ולא רק לשנה הזאת. כל מה שנעשה עכשיו ישמש לזכרון השואה לאורך כל השנים קדימה, וימצאו אפילו דרך להמשיך להנגיש את זה אפילו יותר".

גל: "אני לא יכול להמציא את הגלגל, הזמן הוא לרעתנו בהקשר הזה. ברגע שנזכור את השואה לאורך כל השנה ולא רק ביום אחד, שכל הזמן יהיו מקומות שינציחו את הסיפורים ולשים את הדמויות מאחורי הסיפורים במקומות חברתיים וקהילתיים- זו תהיה דרך מתאימה. כמובן ביום הזיכרון להתעסק בזה בדרכים יצירתיות. זה דור הולך ונעלם, אין כאב כזה. יש לנו כרגע זכות שיש לנו להכיר, לראות, להרגיש ולדבר עם שורדי השואה באופן ישיר. עוד 20 שנה לא יהיו מי שיספרו את הסיפור הזה. זה הזמן לצלם ולדבר עם האנשים הללו ולקבל מהם כמה שיותר תוכן לדורות הבאים".

איך ניגשים לדבר עם ניצול שואה- מה עושים ושואלים ומה לא? 

קווין: "אין כזה דבר מה 'לא שואלים', צריך להרגיש את השיחה ולהבין כמה הוא או היא רוצים לספר. רוב ניצולי השואה שהכרתי רוצים להעביר את המידע קדימה כדי שלא ישכחו את מה שהם עברו. הם רוצים שישאלו. הם בני אדם שעברו דבר בלתי נסלח, ואנחנו רוצים לשמר את הזיכרון. אם לא ניקח את המידע אז לא יהיה מי שיזכור את זה".

ליאל: "מתכוננים מראש. הכל כל כך רגיש, אתה מעלה להם זכרונות מהתקופה הכי נוראית בחיים, צריך להיות עדינים עם השאלות והניסוח, אפילו להתייעץ עם אנשים, כמו שאני גם עשיתי בפרויקט הזה. אחד הדברים שהכי מעניינים זה לפגוש שורד שואה ולשאול על משפחתו, אבל צריך לבוא לזה ברגישות. אני למשל שאלתי 'מאז המאורעות מה קרה עם המשפחה?' אבל לא לשאול ישיר 'אם המשפחה מתה?' או 'אם הרגו אותה', צריכים להשתמש במונחים יותר עדינים ולתת להם להוביל את העדות".

גל: "אני חושב שדי אפשר לשאול הכל וראינו את זה בעדויות בעבר, אבל כן חשוב לנסח בעדינות ולהבין את הרגישות, לשאול ממוקד ולא להציף את הכאבים. עדיף ללכת על שאלות כמו 'איך הרגשת?' 'מתי גילית על הוריך?', לבוא במאה אחוז רגישות וסבלנות. כשאני דיברתי עם הניצול שלי כל שאלה ששאלתי אותו הוא פתח אותה להרבה תשובות. הם כל כך רעבים לספר את הסיפור, שמספיקה שאלה קטנה כדי לפתוח את הכל. אתם צריכים לבוא עם המון חיוך - הם רוצים שיקשיבו להם, יחבקו ויאהבו אותם".

על פי נתונים של ארגון לתת, חיים כיום בישראל 179,600 ניצולי שואה – מתוכם כרבע חיים מתחת לקו העוני, במצוקה כלכלית ובתנאי מחיה מחפירים. במהלך שנת 2020 נפטרו כ-17,000 ניצולי שואה, ביניהם כ-900 ניצולים שנפטרו בעקבות נגיף הקורונה. בארגון לתת ובפייסבוק ישראל מקווים כי המצג האותנטי של מציאות ניצולי השואה בישראל, יעורר מחשבה ושיח סביב הנצחת השואה בקרב צעירים ויניע אותם למעורבות חברתית גדולה יותר למען דור הניצולים ולמען שימור הזיכרון.

קווין: "אנחנו צריכים לחבק ולאהוב את ניצולי השואה, לעזור להם. אם יש לכם קרוב ניצול - לכו לבדוק אם אפשר לעזור, אם המקרר מלא ואם הם צריכים משהו. הם עברו חיים לא פשוטים. במה שנשאר להם לחיות הם צריכים לחיות במקסימום הכבוד. זה לא משהו שעובר על סדר היום".

גל: "אני אישית לקחתי על עצמי משהו ושמרתי על קשר עם הירש מאז הפרויקט. משתדל להתקשר אליו לפחות פעם-פעמיים בשבוע, לדאוג לו ולשאול לשלומו בשיחות וידיאו".

ליאל: "אני חושבת שלא צריך לחכות ליום השואה כדי לזכור ולהנציח את הסיפורים. צריכים לבקר אותם, לדאוג להם ולא רק ביום השואה. כל יום אנחנו צריכים לחשוב עליהם ולהקדיש להם כמה שעות בשבוע, להנגיש לנם סיוע במה שצריכים וזה מה שחשוב".