כבר שנה שנייה ברציפות: הדור הצעיר רוצה וצריך להתחבר לזיכרון השואה, ובשנים האחרונות נראה כי חלה עליית מדרגה ביצירתיות להנגשת זיכרון השואה עבור ילדים ובני נוער. מ"הסטורי של אווה" שעשתה מהפך ועד לפרויקט META ישראל וארגון "לתת" שעולה היום (ד') החל מהשעה 20:00. פרויקט "מעלים זיכרון" מעניק במה לעדויות הניצולים במציאות של דור הולך ונעלם, ומעלה את המודעות לכך שרבים מניצולי השואה בישראל חיים מתחת לקו העוני. במסגרת הפרויקט גוייסו משפיענים וכוכבים רבים וביניהם: קים אור אזולאי, אנה זק, שיר זוארץ, עומר חזן, סטטיק ובן אל, מיסמס, אלה לי להב, אור אלקיים זוטי, לצד עוד משפיענים רבים ונוספים. כמו כן - גם אנחנו בפרוגי ניקח השנה חלק בפרויקט ונעלה את המפגש המיוחד שלנו בסטורי.

שוחחנו עם קים אור אזולאי, אנה זק ושיר זוארץ, שרגילות להציג בפנינו את השגרה העמוסה שלהן, הפאן, הפאשן והחוויות. הפעם, כאמור, הן ניתבו את הסטורי ןלטובת משהו שונה לגמרי משגרת הרשתות שלהן. שוחחנו איתן על הפרויקט ועל החוויה המרגשת במפגש עם שורדי השואה.

"אני דור רביעי לשואה – סבתא רבא שלי, סוניה היא ניצולת שואה ואותה פגשתי במסגרת הפרויקט", מספרת לנו קים אור אזולאי על החיבור לפרויקט ומפרטת, "היא נולדה בפולין ועברה בין גטאות, עבודות כפייה ומחבואים והצליחה להינצל עם המון תושיה. בסטורי שאני הולכת להעלות תוכלו לשמוע את כל הסיפור שלה".

אנה: "אין לי עבר משפחתי שקשור לשואה במעגל הקרוב, אבל יש סיפור על בן משפחה של סבא שלי – שהקים והנהיג מחתרת ליהודים עם הגעת הגרמנים למינסק ועזר להם לברוח מידי הנאצים. הוא לבסוף נתפס והוצא להורג בפומבי. זה סיפור משפחתי עצוב אבל מלא גאווה – הוא וכל מי שהיה שם היו גיבורים, ואנחנו חייבים לזכור ולעולם לא לשכוח". 

איך זה לנתב את הסטורי לטובת משהו שונה לגמרי משגרת הרשתות שלך?

אנה: "האמת שעבורי זה מאוד מספק. התכנים שאנחנו מעלים ביום השואה מדגשים עד כמה היום הזה חשוב, למה אסור לנו לשכוח את מה שהיה ואיך אנחנו חייבים להעביר את העדויות הללו גם לדורות הבאים. אם יש לי את האפשרות לעזור בזה, או לפחות לנסות – אני יותר משמחה לקחת חלק ולתת כבוד גדול לאנשים שבזכותם אנחנו פה".

קים: "אני חושבת שזה מבורך וזאת חובה בעיניי לעשות את זה – במיוחד כשאני דור רביעי לניצולת שואה. אני מתרגשת מכך שיש לי את האפשרות להעביר הלאה את הסיפור של סבתא רבא שלי, לא רק לסובבים אותי – אלא לעוד יותר מחצי מיליון אנשים."

שיר: "זה נושא כבד ואחר ממה שרואים ביום יום באינסטגרם, אבל אי אפשר להעביר אותו על סדר היום – וה"קאט" שנוצר הוא מתבקש. ביומיים הקשים האלה, המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לזכור ולהנציח. להקדיש את הכוח שלנו לתכנים הללו ולתת במה וחשיפה לסיפורה של שורדת שואה. אני אישית ממש התרגשתי כשפנו אליי להשתתף בפרויקט החשוב והמבורך הזה. זה אמנם תוכן שונה ממה שאני מתעדת ביום יום, אבל הוא כל כך משמעותי וחייב לעלות על סדר היום – ולכן היה לי חשוב להירתם אליו ב-200%. אני חושבת שלכולנו יש תפקיד מרכזי בשימור הזיכרון וההנצחה של אלו שנספו וגם  של אלו ששרדו ועדיין פה איתנו. אני מחויבת לעשות את זה בכל דרך שרק אוכל". 

 

 

כמה את חושבת שצריך להתאים את זכרון השואה לטכנולוגיה של היום? יש שיטענו שסטוריז למשל יכולים להתפרש כהוזלת זיכרון השואה.

קים: "אין ספק שסיפורי השואה והגבורה צריכים לקבל את הכבוד שהם ראויים לו, אבל אי אפשר להתעלם מאמצעי המדיה החדשים. חייבים למצוא את האיזון בין השניים ולהבין מה הדרך הכי נכונה לחבר בין הדורות. אני חושבת שהסטוריז באינסטגרם, דרכם אנחנו מספרים את הסיפור בפרויקט הזה, הם דרך מעולה – המיזם הזה עוזר לכולנו לזכור ולשמוע את הסיפורים, ועושה זאת על הצד הטוב ביותר".

שיר: "אני יכולה להבין את הדעה הזאת, אבל אישית אני מרגישה שזה העידן שבו אנחנו חיים – הצעירים נמצאים בראש ובראשונה ברשתות החברתיות, ואם אנחנו רוצים להעביר את הזיכרון הלאה צריך להגיע לאיפה שהם (בני הנוער - מ.א) נמצאים בו מלכתחילה. כשאנחנו מעלים תכנים שקשורים לשואה לרשתות החברתיות יש לנו יכולת ׳להכתיב את הטון׳ – לגשת לנושא בצורה הכי מכבדת וככה להבטיח ששום דבר לא יהיה מוזיל או לא מתאים. הרשתות החברתיות הן העולם כרגע, ולהתנגד אליו לא יביא אותנו לשום מקום. אחת הדוגמאות הטובות לכך בעיניי היא ׳הסטורי של אווה׳. זה היה הפרויקט הראשון שכולו עבר דרך האינסטגרם, וההצלחה שלו מדברת בעד עצמה. זה לרגע לא היה נראה זול או לא מכבד – זה פשוט היה מותאם ומונגש. אני זוכרת שאחי הקטן צפה בזה ושמחתי שיוצא לו ללמוד על מה שהיה שם בצורה הרבה יותר משמעותית".

אנה: "אני לא ממש מסכימה עם האמירה שהסטוריז מוזילים את זיכרון השואה. העולם כולו מתקדם בצעדי ענק עם כל הטכנולוגיה. מי שלא זז מספיק מהר פשוט נשאר מאחור – ולנו אסור להשאיר מאחור יום כל כך חשוב כמו זה. אם אנחנו רוצים להמשיך להנציח, לשמר את הזיכרון ולהעביר אותו הלאה לדור הצעיר, ואנחנו יודעים שהדור הצעיר נמצא כולו ברשת, אז למה לא?אני חושבת שכל עוד התיעוד וההנצחה נעשים בדרך מכבדת וערכית – אז זה מאמץ שהוא מבורך. אני מאוד גאה לקחת חלק בפרויקט שכזה". 

יש עוצמה אחרת לשמוע את העדויות פנים מול פנים משורדי השואה שהם דור הולך ונעלם. איך את חושבת שיהיה ניתן לשמר ולהגיע להעברת העוצמות האלו בעתיד, כשהם לא יהיו איתנו?

שיר: "שום דבר לא יכול להחליף מפגש פנים מול פנים, שיש לו עוצמות אחרות לגמרי. אני כל כך התרגשתי מהמפגש עם אביבה, שורדת השואה, וזו הייתה בשבילי זכות אדירה. לשבת איתה אחד על אחד, לשמוע את הסיפור שלה ובסוף להעביר אותו הלאה, זה היה מפגש מטלטל ויום שהשאיר אותי חסרת מילים. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לתעד הכל ולראות איך אנחנו נותנים במה לסיפורים שלהם כל עוד ניתן. לצלם אותם מספרים על מה שהם עברו, גם כדי לזכור בעצמנו וגם כדי להנחיל הדורות הבאים. זו משימה חשובה בשבילם וגם בשבילנו – לשמר את הזיכרון של העם היהודי".

אנה: "אני חושבת שהמפתח לשימור הזיכרון נמצא ברשתות – בדיוק כמו שאנחנו עושים בפרויקט הזה של לתת ו-Meta ישראל. אנחנו מתעדים את הגיבורים שלנו, אנשים ששרדו את השואה הנוראית, ומפיצים את הסיפור שלהם לדור הצעיר שאולי לא הייתה לו הזכות לפגוש ניצולי שואה".

קים: "אני חושבת שאין ולא יהיה כמו לשמוע עדות ממקור ראשון. אני מאמינה שבדורות הבאים הדרך לזכור ולהנציח תהיה ממצאים כמו תמונות ועדויות כתובות – אבל שהדרך הטובה ביותר תהיה עדויות המצולמות, בהם אנחנו מתעדים את הניצולים. בתור הדור האחרון שיזכה לפגוש את שורדי השואה יש לנו אחריות לצלם ולתעד כמה שיותר".

 

 

איך ניגשים לדבר עם ניצול/שורד שואה - מה עושים ושואלים ומה לא? 

קים: "מהניסיון שלי אין דברים שמותר או אסור לשאול. צריך להגיע, להקשיב לסיפור ולשאול את מה שנמצא על ליבנו – כמובן בהנחה שהוא מתאים ורלוונטי. אם הניצולים לא ירצו לענות, הם יגידו. כשאני פוגשת את סבתא שלי, אני אישית תמיד מתחילה שאלה ב-׳תרגישי בנוח גם לא לענות׳, במיוחד אם אני מרגישה שזו תהיה שאלה אישית מדי. יחד עם זאת, מהמפגשים שלי למדתי ששורדי השואה מאוד רוצים לספר ולהעביר הלאה, כך שהם ממש משתפים פעולה".

אנה: "קודם כל חשוב להגיד שזה באמת לא קל. הגעתי להיפגש עם ליאוניד והוא היה יותר ממקסים. התרגשתי ממש לפגוש אותו והשתדלתי כל הזמן להיות רגישה וערנית לסיטואציה. ברגעים שכאב לו, כאב גם לי – ניסיתי לחזק אותו ולחבק כמה שאני יכולה, וכמובן להעניק לו את מלוא הכבוד והזמן לספר את הסיפור שלו".

שיר: "למפגש עם ניצול שואה צריך להגיע עם הרגישות המתבקשת. המפגש לא היה לי טבעי – לא רק שהתרגשתי מאוד, אלא גם ממש שקלתי את המילים שלי, כדי חלילה לא לפגוע. אמירה או שאלה שנתפסת לי כטריוויאלית יכולה לעורר אצל שורד שואה זכרונות מאוד קשים וחייבים לקחת את זה בחשבון. כשישבתי עם אביבה, התאמתי את עצמי והלכתי איתה – קראתי את התגובות שלה ונתתי מקום לאופן שבו היא רוצה לספר את הסיפור שלה. התמסרתי למציאות שלה אז והיום וניסיתי להבין איך יהיה לה הכי נוח לגשת לזכרונות וחוויות כל כך קשות. יחד עם זאת, גם אסור להגיע בפחד – אלא עם יראת כבוד. בסופו של דבר מאוד חשוב לשאול ולדבר כל עוד יש לנו את ההזדמנות לעשות זאת. כשישבתי עם אביבה, הרגשתי עד כמה היא שמחה כששאלתי והתעניינתי בה. היא הייתה מאושרת שהייתי איתה וזה רק יותר ריגש אותי. היא בסופו של דבר הייתה הרבה יותר פתוחה משציפיתי".

מה היה הדבר הכי עוצמתי בחוויה שלך מול הניצול אליו הלכת במסגרת הפרויקט?

קים: "אני לא חושבת שיש רגע אחד ספציפי. בסופו של דבר נפגשתי עם סבתא שלי – אני שומעת ממנה את הסיפור שוב ושוב ורואה איך היא חיה אותו כל פעם מחדש. המפגש הזה תמיד מרגש, וכל דקה איתה היא מתנה גדולה".

שיר: "מהמפגש שלי עם אביבה ננצרו לי שני רגעים מאוד משמעותיים. הראשון היה כשהיא סיפרה על המפגש עם אמא שלה – אני באופן אישי מאוד מחוברת לאמא שלי, ולכן הסיפור שלה נורא נגע בי. כשנכנסתי לאוטו בסיום המפגש, הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר לאמא שלי ולשתף אותה בתחושה המצמררת הזו. רגע נוסף שנחרט הוא דווקא הסוף. אחרי שהכל כבר סופר ונאמר, והגענו למילים האחרונות של הפרידה, שמעתי מאביבה ומהבנות שלה שהצטרפו אלינו עד כמה הן התרגשו. שיתפתי אותן בזכות האדירה שהייתה לי לבוא ולפגוש אותן, ואמרתי לאביבה תודה. היה לי מאוד קשה ללכת משם, והייתי עצובה שזה נגמר. נוצר בינינו חיבור נורא טבעי ומהיר, שהבהיר לי עד כמה אני רוצה להקדיש את כל כולי למשימה הזו של ההנצחה".

אנה: "המפגש כולו היה עבורי מאוד עוצמתי, מההתחלה ועד הסוף. זכיתי לפגוש בן אדם מדהים שבחר לספר בגלוי על הצלקת הכי כואבת בחייו וזה מילא אותי הערכה. הוא פשוט ריתק אותי לאורך כל המפגש. אני מזמינה אתכם לצפות ולהכיר גם אתם את לאוניד המקסים". 

 

ב-META ישראל וב"לתת" שיתפו אותנו כי משתתפי הפרויקט בשנה שעברה נשארו בקשר עם השורדים איתם נפגשו במסגרת "מעלים זיכרון", ואף הוכלים לבקרם מעת לעת.