היי אני לוקה, 18, לשון פנייה שנשענת על אתם/אתה. אני א-בינריים, א-מיניים וא-רומנטיים, מתמודדי נפש ועוד הרבה דברים שמייחדים אותי (למשל אני אוהבים לנגן ולעשות ווגינג). אני יוצרים תוכן ברשת שמשתף את החיים שלי והתובנות שאני לומדים לאורך הדרך כטרנסים, מתבגרים וכו'. אני גם עושים הסברה על המגדרים והנטיות השונות, וידויים של טרנסים, ועוד סוגיות חיים רלוונטיות. וזאת על מנת ליצור תחושה של ביחד ולתת במה לקול הטרנסי, במיוחד אם הוא גם טרנסי וגם נמצא בעוד קבוצות מיעוט. המטרה שלי היא לקחת את ההשתקה שאנחנו חווים ולהפוך אותה להעצמה. להראות שיש עתיד לקהילה שלנו, והוא גם יכול להיות מאושר.

עוד בערוץ הדיגיטל של פרוגי:

• פלג לביא בראיון: "אני לא באמת משוגעת כמו שאני ברשת"
• "ויתרתי על משכורת גבוהה בהייטק לטובת הגיימינג"
• דניאל ליט על האמת מאחורי הטיקטוק: "זה מקום מלא בצביעות"

זה לא תמיד היה ככה. בתחילת התהליך הייתי מאוד מבולבלים ומלאי קשיים. אף אחד לא מדבר על החודשים והשנים הראשונות, בהן אתה לבד, סובל בשקט ולא יודע מה לחשוב. זו הייתה תקופה בעיקר מלאה בפחד וקולות בראש. מה אני? האם מישהו אי פעם יבין אותי, או לפחות אני את עצמי? מה יש לי? איך המשפחה והחברים יגיבו? מה הולך להיות בעתיד? אני חושבים שהרבה לא מבינים.ות שטרנסיות זה לא נפרד מעוד דברים שמרכיבים התמודדות של בן אדם, כמו הפרעות נפשיות, גיוון עצבי, מערכות יחסים, ועוד. בזמן שחקרתי את המגדר שלי, ניסיתי להבין גם עם אילו הפרעות נפשיות אני מתמודדים, וגם התמודדתי עם הקורונה באותו הזמן. ניסיתי לחפש את המקום שלי, עברתי בין שנת שירות לעבודה שלא היטיבה לי, בניסיון נואש למצוא יציבות. קשה לאנשים צעירים, בלי אבחון או הרבה אמצעים לצאת מסיטואציית החיים הנוכחית שלהם, בלי ניסיון בשוק העבודה, לקבל כלים להתמודדות עם החיים שמותאמים אליהם ולצרכים שלהם ספציפית. במיוחד כשהם לומדים להכיר את עצמןם.

לכן, אחד הדברים שאני מאמינים בהם הוא פמיניזם אינטרסקשונלי. למי שלא מכירים.ות, על קצה המזלג זה מדבר על כך שהצטלבות בין כמה זהויות (כמו- גם טרנס וגם נכה, גם פוליאמורי וגם אוטיסט, גם עם כאבים כרוניים וגם עם אם חד הורית, וכו'), יוצרת לכל אחד רקע ייחודי ונקודת מבט ספציפית שאף אדם אחר, גם אם יש לו אחת משתי או יותר הזהויות האלה, לא יבין כל עוד הן לא ביחד, אבל כל המאבקים האלה הם ביחד.

בעמוד שלי אני נותנים מקום לשתף כל אחד את הקול הייחודי שלה, כי הקול שלנו כל כך חשוב. מה שיש לנו להגיד, מה שאנחנו מרגישים. לדוגמה, אני יודעים שאני מגוונים עצבית בדרך מסויימת, ולכן בין היתר לא מבינים נורמות חברתיות (כמו מה שלימדו אותנו על מגדר, נטיה מינית וכו). אני מתמודדים גם עם פוסט- טראומה מורכבת, ואחד התהליכים במסע שלי זה לרפא את הילד הפנימי. אני יכולים לספר לכם שזה המניע שלי לקום בבוקר, ליצור תוכן ולחיות את החיים באותנטיות. כשאני יוצרים תוכן, אני מדברים ללוקה הקטנים, של תחילת התהליך. אני מדברים אליהם ברבים כמובן, כפי שהם כל כך פחדו. אני מראים להם- תראה, זה אתה בגיל 18. ועבורך? השמיים הם הגבול. איך שאתה, על כל הצבעים והמורכבויות, לא רק שזה בסדר- זה אהוב. אתה אהוב כפי שאתה. אנושי. הכל אני עושים בשבילם. אחרי זה התפלאתי לגלות שיש הרבה לוקה קטנים שם בחוץ שהיו זקוקים למסרים האלה).

זה מוביל אותי לערך הבא שאני דוגלים בו- שיתוף וקהילתיות.

כולנו מכירים את זה שאנחנו יכולים להיות בן אדם אחד ביום, עם חברים, אולי אפילו ממש מוצלחים חיצונית- אבל בלילה נמצאים בבדידות ובמצוקה. כי אין מה לעשות, מי שאנחנו יכול להביא הרבה אתגרים בחברה של היום. אני משתדלים לעשות שינוי בחברה, במעגל הקטן סביבי בו אני יכולים להשפיע על מישהם, והם ישפיעו על אחרימות וכך הלאה. גם את הכתבה הזאת ואת העשייה שלי לא הייתי רוצים שיתפסו בתור הישג מרשים, כי כולנו עוברים דברים דומים, ואין סיבה שנחכה ליום למחרת, שנראה לעולם רק את הדמות המוצלחת הזאת, כשהיא לא לגמרי אנחנו. דווקא כשהתחלתי לבקש עזרה, ולשתף על האתגרים שלי, התחלתי לקבל תמיכה ולהרגיש שאני לא לבד. אין סיבה שנהיה לבד רק בגלל טאבו או שטויות כאלה. אני משתדלים לשתף דווקא את התהליך הזה, כשאני עדיין חוקרים, עדיין לא לגמרי מאובחנים, כי כל כך הרבה אנשים נמצאים במקום הזה. זה מקום שעלול להוביל לערך עצמי נמוך, ולהתפשרות באספקטים של החיים, למשל במערכות יחסים, בביטחון בבית ואפילו במקומות עבודה.

חשוב לי שבעלי עסקים שרוצים להיות טרנס פרינדלי, יבינו שלכבד לשון פנייה זה לא מספיק. לקבל אדם טרנס לעבודה זה טוב ויפה, אבל מה שחשוב באמת זה לדאוג לסביבת עבודה מכילה שמותאמת לצרכים שלהם, לטווח הרחוק. הם באים ככל הנראה עם עוד מטען, כפי שציינתי, של התמודדויות. ועבודה יכולה להיות אפילו מצילת חיים! למצוא תעסוקה, סיבה לצאת מהבית שיכול להיות לא מקבל, להתארגן ולרכוש כישורים, להיות בין אנשים, גורם לתחושת מסוגלות וביטחון עצמי לבנות לעצמנו חיים מיטיבים, כשנעשה נכון. וכשנעשה לא נכון, יכול לגרום לההפך. אפשר לחנך את עצמכם על הקהילה (גם על א-בינריים!). לעשות שיחה עם העובדת ולשאול איזה דברים יכולים לגרום לה לעבוד בצורה יותר טובה ונעימה. להיות כל הזמן רגישים וקשובים, לומר ביקורת בצורה בונה ולעולם לא להרים את הקול. תנו לעובד לדעת את הערך שלו, שהוא עובדת טוב ומוכשרת. שידע את הזכויות שלו. תדגימו לו איך מקום עבודה מקבל ומכבד אמור להיות, כי אחרת הם יהיו בתחושה שהם לעולם לא יקבלו יחס טוב על רקע מי שהם.

ולטרנס* שקוראים את זה, או לכל מי שחי אורך חיים קווירי/ שונה מהנורמה בדרכה שלו- אתןם מדהימותים! לעולם אל תחששו לעזוב מקום שלא עושה לכם טוב, כי תאמינו לי- שיש יותר טוב שם בחוץ. אל תתפשרו על פחות. תמשיכו בשלכם, תבקשו עזרה ותילחמו כדי להגשים את החלומות שלכן - כי זה מגיע לכם. הקול הייחודי שלכם הוא מתנה, והרעיונות שלכם- הגיע הזמן שיהיה להם מקום. אני יכולים לספר לכם שהחלום הבא שלי הוא ליצור פודקאסט שידבר בדיוק על הדברים האלה יותר בהרחבה, יארח כל מיני אנשים קווירים שונים ומרתקים, ואקרא לו בשם המסר שאני רוצים להעביר לכןם: "אתןם לא לבד בזה".

 

 

 

View this post on Instagram

A post shared by luca ben porat (@luca_bp29)

אפשר למצוא אותי באינסטגרם ובטיקטוק ב-@luca_bp29

במסגרת חודש הגאווה, עמותת גילה להעצמה טרנסית ו-Google משיקות קמפיין להעלאת מודעות לאתגרים שחווה הקהילה הטרנסג׳נדרית בשוק התעסוקה בישראל. הקמפיין שיקודם ברשתות החברתיות ואמצעי התקשורת יקרא למעסיקים להירשם להכשרות של עמותת גילה שם ילמדו כיצד לגייס, לשמר ולקדם עובדות ועובדים מהקשת הטרנסית.