הכוכבות מעלות זיכרון עם ניצולי השואה
טיילור מלכוב, טליה עובדיה ועומר נודלמן לוקחות חלק בפרויקט "מעלים זיכרון" של META ישראל וארגון "לתת", במסגרתו יקדישו את הסטורי שלהן למפגש עדות עם ניצולי השואה. תפסנו אותן לראיון מיוחד ומרגש בו שיתפו איך ומה שואלים בזמן עדויות והדגישו: " זה מסוג הדברים שפשוט אסור להם להיעלם מהחברה ומהעם שלנו"
כבר שנה שלישית ברציפות: הדור הצעיר רוצה וצריך להתחבר לזיכרון השואה, ובשנים האחרונות נראה כי חלה עליית מדרגה ביצירתיות להנגשת זיכרון השואה עבור ילדים ובני נוער. מ"הסטורי של אווה" שעשתה מהפך ועד לפרויקט META ישראל וארגון "לתת" שעולה היום (ב') החל מהשעה 20:00. פרויקט "מעלים זיכרון" מעניק במה לעדויות הניצולים במציאות של דור הולך ונעלם, ומעלה את המודעות לכך שרבים מניצולי השואה בישראל חיים מתחת לקו העוני. בין המשתתפים בפרויקט השנה - לינוי אשרם, שחר טבוך, עומר ירדני, סטפן לגר, אילנית לוי, טיילור מלכוב, עומר נודלמן, טליה עובדיה, נלי תגר ועוד.
שוחחנו עם טיילור מלכוב, טליה עובדיה ועומר נודלמן, שרגילות להציג בפנינו את השגרה העמוסה שלהן, הפאן, האנרגיות והחוויות. הפעם, כאמור, הן ניתבו את הסטורי לטובת משהו שונה לגמרי משגרת הרשתות שלהן. שוחחנו איתן על הפרויקט ועל החוויה המרגשת במפגש עם שורדי השואה.
"סבתא של אמא שלי הייתה ניצולת שואה", משתפת עומר. היא הצליחה לברוח ממחנה ריכוז ולשרוד את הזוועות. היום היא כבר לא בחיים, ולמעשה אמא שלי מעולם לא הצליחה לדבר איתה על השואה. סבתא שלה נהגה להסתיר את המספר שהיה לה על היד עם פלסטר או שרוול ארוך, ובכל פעם שאמא שאלה – התשובה שלה תמיד הייתה זהה: 'אני רוצה שתשני טוב בלילות, שלא יהיו לך את הסיוטים שיש לי'".
"אין מישהו שאין לו קשר אישי לנושא", מציינת בפנינו טליה. "זה העבר של העם שלנו וזה משהו שחייבים לזכור. המשפחה המורחבת של סבתא שלי נספתה בשואה. כילדה לא הרבו לדבר איתי על הנושא, וזה פגש אותי בעיקר בעבודת השורשים שעשיתי ונתקלתי בזה. תמיד היה לי משהו כשראיתי את זה – תפס אותי חזק. יום עצוב מאוד עבורי".
טיילור מלכוב משתפת אותנו גם היא על הקשר הקרוב שלה לנושא השואה: "סבתא שלי זכרה לברכה, אמא של אבא שלי, חיה מלכוב, שנפטרה בשנה שעברה – הייתה ניצולת שואה".
איך התכוננתן למפגש עם שורד השואה?
עומר: "למרות שקראתי את הסיפור של שמעון בקצרה כדי להבין בגדול מי הניצול שאותו אני הולכת לפגוש, אין באמת דרך שאפשר להתכונן לפגישה כזאת".
טיילור: "זה דורש הכנה נפשית גדולה – לנסות להישאר חזקה מול הניצולה למרות כל מה שעברה. זה מאוד מאוד קשה לשמוע את הסיפור ולא להתפוצץ מבכי, ותוך כדי גם לנסות להבין, לקלוט ולדמיין מה עבר עליהם, מה עבר על הניצולה שיושבת מולי. זה גורם לך להבין שהיא גיבורת שואה – לא ניצולה".
טליה: ״התהפכה לי הבטן לפני המפגש. זה נושא רגיש ולא רציתי לפגוע. היה לי חשוב לתת את הבמה להגיד ולשתף אבל נורא התרגשתי לפני. בשנייה שפגשתי, הוא היה כזה נחמד ומקסים, שכל הלחץ התפוגג. החיבור היה מטורף – בן אדם שזוכר ככה הכל לפרטי פרטים. הצלילות שלו הדהימה אותי. הוא הכניס אותי לחוויה האישית שלו. זה היא מרגש אבל נורא קשה – להבין שהוא עבר דברים כל כך קשים ועדיין פה איתנו, זה מדהים".
מה היה הדבר הכי קשה ששמעתן משורד/ת שואה?
טיילור: "קודם כל, כשאת קולטת שהבן אדם מולך היה שם, וחווה את הכל בעצמו ועל בשרו – זה דבר שהוא פשוט לא נקלט. ואז את מעכלת בת כמה הניצולה הייתה וזה עוד יותר לא נקלט. לחוות דבר כזה בגיל 6, 12, 14 – זה מטורף. אותי גמר שהניצולה שאיתה דיברתי לא הפסיקה לחזור על אותו זיכרון אחד שלא יצא לה מהראש. את פתאום מבינה את הטראומה העמוקה שיש בהם עד היום".
טליה: "למשל תמונה של המשפחה שאנשים כבר לא נמצאים. הוא מחזיק את התמונה ומראה לי. הלב שלי כאב. שלושה נספו ולא ניצלו מהדבר הזה".
עומר: "כל הדרך לפגישה עם שמעון חשבתי עליו ועל זה שאני רוצה לשמור על אווירה חיובית. ממש ביקשתי מעצמי שלא להישבר ולבכות מולו. רציתי להתמקד בניצחון שלו ובזה שהוא הצליח לשרוד. אבל היה רגע אחד בשיחה איתו שהבנתי שהוא אמנם שרד, אבל השואה הרגה את הנשמה שלו והיא לא חזרה לחיות. ברגע הזה נשברתי".
איך זה לנתב את האינסטגרם לטובת משהו שונה לגמרי משגרת הרשתות שלכן?
טיילור: "כל בן אדם היום ברשת החברתית יודע לתת את הכבוד הראוי והמגיע לימי הזיכרון שאנו מציינים בכל שנה. אני שמחה על הכבוד והזכות הגדולים שניתנו לי לשבת עם גיבורת שואה ולספר את הסיפור שלה דרכי להמון אנשים, ולשתף מידע על הימים החשובים הללו שמסמלים ומייחדים אותנו כעם".
טליה: "זה הרבה יותר חשוב מהשגרה שלי ומכל דבר יום יומי. בקרוב כבר לא תהיה לנו ההזדמנות. מבחינתי זה כבוד ענק שזה יופיע אצלי ויקבל במה".
עומר: "בכל שנה אני משתדלת ביום הזה לעצור את השגרה. זה יום עוצמתי וטרגי במציאות שלנו כיהודים, שאי אפשר שלא לעצור ולכבד את הזיכרון של אותם קורבנות - שכל החטא שלהם היה להיות יהודים כמוני. זה יום שגורם לי להודות על האוכל שיש לי, על האוויר שאני נושמת, על המשפחה שלי, על כל הדברים הפשוטים שנקראים חיים.
היכולת לשמוע את עדויות הניצולים פנים מול פנים עתידה להעלם בעוד כמה שנים, איך לדעתכן אפשר עדיין לשמר את זיכרון השואה בצורה כזו שנחווה את הסיפור בצורה הטובה ביותר?
עומר: "לשמוע עדות ממי שהיה שם בקולו ולתעד אותה, במיוחד כאשר היום הדור של הניצולים הולך ונעלם. הפעילות של ׳מעלים זיכרון׳ הייתה עבורי גם סוג של תיקון: הלוואי שהייתי יכולה לשמוע את העדות של סבתא של אמא שלי, שנפטרה בלי לספר את הסיפור שלה".
טליה: "הפרויקט הזה הוא אחד הדברים הנכונים שקיימים. זה מתאים לדור הצעיר בדרך שלו – באינסטגרם. מכאן והלאה לכולנו יש אחריות לשמר את הסיפורים ששמענו, מדור שני או שלישי, ולזכור את המהות: שעברנו כל כך הרבה ואנחנו כאן כדי להישאר עם אחד ומאוחד".
טיילור: "אני כל כך מתוסכלת מעצם המחשבה הזו. בשנים הקרובות לצערי באמת לא יישארו ניצולי שואה שיספרו את סיפורם. אני מרגישה את זה על סבתא שלי ז״ל, שתמיד היה לי חלום שהיא תשתתף בטקס ערב יום השואה ותספר את סיפורה לכולם - ולצערי זה לא יצא לפועל. למזלנו, העולם שלנו היום כל כך מתקדם, ולכן אנחנו דואגים לתעד את הסיפור של כמה שיותר ניצולים. כך גם הפרויקט הזה נועד לתיעוד כזה, שיישאר לנצח".
כמה אתן חושבות שצריך להתאים את זיכרון השואה לטכנולוגיה של היום? יש שיטענו שאינסטגרם יכול להתפרש כהוזלת זיכרון השואה.
טליה: "אני חושבת שהגבול עובר בדרך ובצורה שמנגישים. כל עוד זה מכבד זה טוב. המדיום לא מוזיל – זו עוד דרך לספר את הסיפור באופן שעובד היום. אם זו הדרך שהדור הצעיר יקשיב – בזה נשתמש. כל עוד זה מכובד ונכון".
עומר: "אנחנו דור של רשתות חברתיות, אז ברור שצריך להתאים את זיכרון והנצחת השואה לעידן של היום: לייצר תודעה נרחבת, וגם לקרב כמה שיותר את הצעיר ברשתות החברתיות, ושם הם נמצאים".
טיילור: "אני יכולה להבין את הטענה, אבל לשם זה הולך היום, ושם המדיה שלנו נמצאת. אם פעם העיתונים, הרדיו או הטלוויזיה היו המדיה המרכזית, ושם היו מפרסמים את סיפורי השואה והגבורה, אז היום זה ברשתות. נכון, אמנם מדברים עם הילדים בבתי הספר על השואה, ועל הנצחת היום הזה לדורי דורות, אבל לפעמים כשזה מגיע מהמקום הפחות-צפוי וכאשר התוכן קיים בתוך הרשתות, יותר קל לדור הצעיר להתחבר ולהתעניין כי זה זמין להם שם".
איך אפשר להמשיך ולכבד את יום השואה לדעתך בקרב בני נוער?
טליה: "המסעות לפולין זו דרך מדהימה לנצור ולשמר. לצערי לא הייתי וזו הדרך הכי נכונה להמשיך את הזיכרון – לראות מול העיניים".
"טיילור: "אף פעם לא להפסיק לדבר על זה. זה מסוג הדברים שפשוט אסור להם להיעלם מהחברה ומהעם שלנו. גם כשלא יהיו ניצולים חיים יותר – השיח צריך כל הזמן להימשך. העיקר הוא לא לשכוח שבזכותם, יש לנו היום את מדינת ישראל. בנוסף, אני חושבת שכל עוד יש את ההזדמנות בשנים הקרובות לפגוש ולהיפגש עם הניצולים, לתרום ולטפל בהם – חייבים לעשות זאת. כל מפגש כזה ייתן לבני נוער את היכולת, אפילו הכי קטנה, להבין מה עבר על הניצולים, לשמוע את סיפור חייהם ולגלות מי הם הגיבורים של כולנו".
View this post on Instagram