"מעלים זיכרון" הוא פרויקט שיזמו חברת Meta בישראל וארגון ׳לתת׳, במטרה לחבר את הדור הצעיר לעדויותיהם וסיפוריהם של ניצולי השואה, להעלות את המודעות לכך שרבים מניצולי השואה בישראל חיים בעוני ובבדידות ולגייס תרומות שיסייעו לניצולים לחיות בכבוד. זו השנה הרביעית ברציפות שלפרויקט התגייסו האמנים, יוצרי ויוצרות התוכן והמשפיענים המובילים בישראל - שבעזרת האינסטגרם מחברים את העוקבים שלהם לסיפורים והזיכרונות של ניצולי השואה. השנה, כל סרטוני הפרויקט יהיו גם זמינים לראשונה לצפייה ב-yesVOD וב- +STING.

איך הגבתם על הבחירה בכם השנה להעביר את הסיפור?

שחר חיון: "התרגשתי מאוד. אני חושבת שבמיוחד בימים המטורפים שאנחנו עוברים, חשוב לזכור את תולדות העם שלנו ולא לשכוח לעולם".

בר מיניאלי: "התרגשתי מאוד! זו זכות ענקית. הפכתי עולמות כדי לקחת חלק. אני חושבת שיש צורך עכשיו יותר מתמיד להזכיר את הפרק הנוראי הזה בהיסטוריה של העם היהודי".

דילן דרור: "זה ממש ריגש אותי, תמיד ראיתי סרטים ושמעתי סיפורים על השואה, אבל אף פעם לא נפגשתי עם ניצול או ניצולת שואה ואף פעם שמעתי את הסיפור ממקור ראשון. אם יש לי את היכולת להביא את הסיפור לדור הצעיר - אז זאת זו גדולה עבורי".

יש חשש לדעתכם שהשנה, לאור המלחמה, לא ישימו דגש וחשיבות על זכר השואה בגלל האובדן הנוכחי? 

שחר חיון: "ממש לא. לדעתי ההיפך הוא הנכון. אני חושבת שטבח ה-7 באוקטובר הוא תזכורת חיה למה שהעם שלנו עבר בשואה, ולכן אני חושבת שהשנה תהיה חשיבות כפולה לימי הזיכרון שלנו. לכן, זה התפקיד שלנו לספר את הסיפור של השורדים ושל הנספים ולהעלות את זכרם - ובמיוחד לחבר את הזיכרון הזה לדור הצעיר, דווקא בשנה הזו".

דילן דרור: "לדעתי, בדיוק ההיפך הוא הנכון. השנה, דווקא בגלל כל מה שעברנו - אנחנו צריכים לשים על זה את הדגש הכי גדול. כמו שאנחנו לא רוצים שהדורות הבאים ישכחו את ה-7 באוקטובר, כך שאנחנו לא נשכח את השואה".

בר מיניאלי: "האובדן הנוכחי צריך רק להדגיש את הצורך לזכור את השואה. אנחנו כאן כדי להישאר. אסור שההיסטוריה הזו תחזור על עצמה".

אתם מהאנשים שרואים את ההשוואה בין השואה לבין ה-7 באוקטובר?

שחר חיון: "אני חושבת שההשוואה היא חשובה, כי טבח ה-7 באוקטובר מתבסס על אותה שנאה כלפי העם שלנו, מצד עם אחר, ובדור אחר.  זו בדיוק החשיבות של פרויקט כזה - שיכול לדבר בגובה העיניים אל צעירים וצעירות, במקום שבו הם נמצאים, ולספר את הסיפורים מאחורי הרדיפה, השנאה וההשמדה של יהודים". 

בר מיניאלי: "אני חושבת שההשוואה בין השניים נובעת מפחד גדול גדול, שהוא הגיוני ויש לו מקום. בשני האירועים התרחשו זוועות, שנבעו מתוך רשע טהור כלפינו כעם. אבל זה לא אותו אירוע, ואין להתייחס אליהם כך. אני דור שלישי לשואה, סבא וסבתא שלי הם ניצולי שואה והמספר על היד של סבא שלי והעדות של סבתא שלי הם אותות שהמשפחה שלי תסחוב על עצמה לתמיד". 

דילן דרור: "האמת היא, שאחרי שנפגשתי עם ברט בדיחי, ניצולת השואה המדהימה, הבנתי עוד יותר שקיימת השוואה: את שני המקרים הללו עברנו כי אנחנו יהודים".

האם התכוננתם למפגש עם שורדי השואה? אם כן, איך? 

דילן דרור: "האמת היא, שלא התכוננתי למפגש כי רציתי לבוא בראש נקי ובאמת לשמוע את הסיפור כולו ממקור ראשון".

שחר חיון: "התרגשתי מאוד. זה היה מרגש במיוחד לשמוע את הסיפור שלו ממנו, ולא דרך צינורות אחרים. הרגשתי שזכיתי לשמוע את הסיפור שלו ולהמשיך לספר אותו. למרות שקראתי את הסיפור שלו בבית לפני המפגש - אין באמת דרך אמיתית להכין את עצמך למפגש עם אדם שעבר כל כך הרבה, ולדבר על נושא כל כך כאוב ורגיש".

מה הדבר הכי קשה ששמעתם במהלך השיחה?

שחר חיון: "היה קשה במיוחד לשמוע על הרעב הקיצוני שהם הרגישו במחנה; על הצפיפות והמחלות, ושהם הצליחו לאפות מצה אחת לפסח במטבח של הנאצים, והם התחלקו - 800 איש במצה אחת.  אבל לצד סיפורי הזוועות הקשים - הכי ריגש אותי לשמוע איך למרות הכל, הם לא עזבו את המסורת היהודית ולא עצרו את האמונה שלהם בקדוש ברוך הוא". 

בר מיניאלי: "הכי קשה היה לשמוע שהפיצוצים שנשמעו במלחמת חרבות ברזל החזירו את עדינה, ניצולת השואה, לפיצוצים שהיא שמעה בתור ילדה במלחמת העולם השנייה - לדעת שהמלחמה הזו מחזירה אותה אחורה לטראומה הנוראית של השואה".

דילן דרור: "לא אשכח איך ברט סיפרה שהמשפחה שלחה אותה לכפר שבו לא היו יהודים, ואמרו לה - אם את רוצה להינצל בבקשה לכי לכפר ותכחישי שאת יהודיה. ככה היא חיה שנים עם משפחה אחרת. כאב לי לשמוע שאדם צריך להכחיש את היותו יהודי, רק כדי לא למות".

עד כמה היום יש חשיבות למה שמראים ברשת עבור העברת מסרים כאלו? ואיך מבליטים את התכנים החשובים האלו בין כל השגרה היומיומית?

שחר חיון: "אני חושבת שיש לזה חשיבות רבה. כעם, אנחנו חייבים לדעת לספר הלאה את הסיפורים הללו ולהעביר אותם לדורות הבאים. הפרויקט הזה הוא דוגמא לחשיבות שיש בלהנגיש את הסיפורים הללו לדור הצעיר דרך האינסטגרם ולחבר אותו לזיכרונות של ניצולי השואה. הדוגמא הטובה ביותר היא 'הסטורי של אווה' - שהגיע למילוני אנשים בעולם וסיפר את הסיפור שלה".

דילן דרור: "יש חשיבות רבה מאוד. המון נוער רואה ושומע וביום השואה כולם זוכרים. לצערי במשך השנה הנושא הזה קצת נשכח, וצריך לעשות עוד המון פרויקטים גם במשך השנה - ולזכור אותם לא רק ליום אחד".

חוויתם אנטישמיות ברשתות החברתיות בתקופה האחרונה?

בר מיניאלי: "אחרי ה-7 באוקטובר, בחורה שטיילתי איתה בחו״ל אחרי הצבא כתבה לי שהיא חוסמת אותי כי אני תומכת ברצח עם. לא הבנתי איך היא הגיעה למסקנה הזו, ולא האמנתי שבחורה שהיינו חברות כל כך קרובות בטיול יכולה פתאום להחליף את פניה בכזו קלות".

שחר חיון: "כמובן. בעקבות המלחמה, נתקלתי בהרבה אנשים שבחרו לתמוך ולצדד בצד השני. הם לא פסחו על תמונות, הגיבו בצורה לא נאותה, הורידו עוקב, ועוד". 

איך אפשר להמשיך ולכבד את יום השואה לדעתך בקרב בני נוער? 

דילן דרור: "בדיוק ככה! להמשיך לפגוש את ניצולי השואה, להמשיך לשמוע את הסיפור. הכל קורה היום ברשתות החברתיות, אז להמשיך לעלות שם את המודעות כמה שיותר. כל סיפור הוא חשוב, וצריך שכל בני הנוער ישמעו ויראו מה הם עברו שם – בדיוק כמו שהם יודעים מה עברנו לפני חצי שנה".

שחר חיון: "אסור לנו לשכוח את מה שקרה, ולצערנו חווינו על בשרנו אירוע כמו ה-7 באוקטובר רק השנה. לכן, חשוב להמשיך ולזכור את הניצולים, הנרצחים והנספים שבזכותם אנחנו פה - ולהמשיך לספר את הסיפורים שלהם, להעביר אותם הלאה, ולספר אותם בצורה שתחבר את הדורות הבאים אליו".