הספר הרביעי בסדרת "יומנו של דרק פאלון", "החיים שלי כליצן", מגיע לאחר שלושה ספרים מצליחים ואהובים. גם גם אם לא קראתם את הספרים הקודמים בסדרה, אין ספק שתבינו די מהר על מה מדובר.
במרכז העלילה ניצב דרק פאלון כמובן, שמספר על חייו המצחיקים והמעניינים בשפה שמדברת לגובה העיניים של הקוראים הצעירים. אם לא קראתם את סדרת "יומנו של חנון" כנראה שתאהבו את הסדרה הזאת, אבל "יומנו של דרק פאלון" לא מספיק מקורית - וחבל. 

קצת על הספר

הסדרה מספרת את סיפורו של דרק פאלון בן השתים-עשרה שאביו מאייר ואימו וטרינרית. הם מגדלים בעל חיים לא סטנדרטי במיוחד, קוף בשם פרנק שמיועד להימסר לאימוץ ויש להם גם כלב ששמו באדי. לדרק יש שלושה חברים טובים: מאט, קרלי ואומברטו, ובניגוד לדרק קרלי אוהבת לקרוא, ולמען האמת דרק לא יודע לקרוא היטב וזה מודגש בסיפור. בספר הרביעי דרק מתחייב בערב ראש השנה החדשה להתנהג באופן בוגר ואחראי ולהפסיק להיות ליצן הכיתה, אולי התחייבותו נעשתה מתוך לחץ חברתי מדומה. בדיוק כשקרלי שאלה אותו מה התוכניות שלו לשנה החדשה, אימו הקשיבה לשיחה והוא היה חייב לרצות אותה. דרק במהרה מגלה שמילוי התחייבותו אינו קל או כיף כל כך. הוא מתנדב לארגון שאוסף תרומות לילדים בסיכון כדי להוכיח שהוא מתנהג באופן בוגר יותר, אולם עליו לאסוף עבור הילדים בובות, שזה דבר מביך בפני עצמו ומביך עוד יותר כשהוא בן כמובן. דרק חווה קושי כשהוא מוצא בובה נדירה שנתרמה ילדים ועולה כסף רב. האם הוא יעמוד בפני הפיתוי וימסור את הבובה לארגון? את התשובה תמצאו בספר.

מה חשבנו על הספר?

דרק מצייר מילים שאינו מכיר בשולי הדפים וכך אנחנו, הקוראים, מגלים את הקושי הגדול שלו בקריאה, אולם אלה האיורים היחידים שיש בספר וזה די משעמם ומעצבן. אם כבר ספר שהוא יומן, למה אין בו איורים? הסיפור כתוב כמובן בכתב יד שזה כבר מעלה נקודת זכות, משום שקל יותר להתחבר לכתיבה כזאת מכתיבה מודפסת. העלילה מאוד נחמדה ויש בה לא מעט משפטים מצחיקים ואמירות שנונות, כמו: "אני מרגיש שהמוח שלי תיכף מתפוצץ כמו תפוח עץ" אך מלבד זאת אין משהו מחדש ומרענן.

כריכת הספר © יחסי ציבור

קשה להשוות את הספר לספרים הקודמים אבל אם היינו צריכים להחליט, הספר האהוב ביותר הוא השני בסדרה, "החיים שלי בסרט". בספר זה דרק מתקבל לסרט אקשן וחושב שהוא הולך לשחק בן, אך מסתבר שהוא נאלץ לשחק כפיל של ילדה, והחבר הכי טוב שלו מעלה ליוטיוב סרטון מביך בכיכובו. אפשר להגיד שזו העלילה הכי מעניינת בכל הספרים והיינו רוצים שהמסורת תישמר ולא תישבר, אבל אין מה לעשות - רצונות זה דבר אחד ומה שקורה בפועל זה דבר אחר. 

ציון בסולם פרוגי: 6 מתוך 10.

​​