כשהחזקתי את הספר "היינו שקרנים" והתבוננתי בכריכתו, ראיתי בסך הכול צלים של נערים שמשתכשכים במי הים וכשסיימתי לקרוא את הספר הבנתי שיש לצלים האלה משמעות כפולה ומעניינת כאחד. הספר נכתב על ידי א' לוקהארט, לא אומר הרבה אולי מפני שהסופר או הסופרת (כרגע קשה מאוד למצוא פרטים על הזהות) לא מוכר בכלל. 

עוד במדור הספרים של פרוגי:

• זמן לקריאה: מה מחכה לנו על המדפים?
• איזה ספרים עשו לנו את השנה?
• להיכנס לתוך הראש: ספרי יומנים מומלצים במיוחד

על הספר

גיבורת העלילה היא קיידנס סינקלר איסטמן, ובקיצור קיידי, שמספרת על החיים שלה בצורה מרתקת ומרגשת בלשון המעטה. היא גרה עם אמה באי ביצ'ווד שהוא של סבה וסבתה, האריס וטיפר. בכל קיץ קיידי הולכת אל ביתם ביחד עם אמה ובני משפחתה (אחיותיה של האם: קרי ובס, בני זוגם וילדיהם) כדי להעביר את הימים החמים בחוף הים ולהתפנק עד כמה שאפשר כיאה לבני מעמדה. משפחתה של קיידי עשירה, והעושר מתואר בצורה קיצונית ואפילו מעט גחמנית וגם בא לידי ביטוי עניין הגזענות בדמותו של גאט, האחיין של אד, בן זוגה של קרי. גאט מתואר כבעל עור שחום, לעומת בני משפחת סינקלר שמתוארים כלבנים, אך אין זה מפריע לקיידי שמתאהבת בו כשהיא פוגשת אותו בקיץ של גיל ארבע עשרה. השניים מפלרטטים אחד עם השנייה, צוחקים ונהנים באי ביחד עם בני הדודים של קיידי, מרין וג'וני.

בקיץ שלאחר מכן קיידי מגלה שיש לגאט חברה והיא כועסת. באותו קיץ היא בת חמש עשרה, אביה עוזב אותה והחיים שלה מתחילים להתפורר. היא מנסה לשכוח מהעניין של החברה וגם גאט כי הם מתנשקים, ולא פעם אחת. יום אחד קיידי הולכת לחוף ונכנסת לים לבדה, היא אפילו לא זכרה איפה גאט, מרין וג'וני היו באותם רגעים. היא שוחה עמוק ורחוק עד שראשה נחבט באחד הסלעים. לאחר בדיקות רבות ומקיפות קיידי מגלה שבעקבות התאונה יש לה כאב ראש שתוקף אותה לעיתים קרובות בגלל פגיעה מוחית חבלתית. היא כותבת מיילים לג'וני ולמרין אך הם לא עונים לה והיא מתחילה לדאוג. גם גאט לא מתעניין בה ולא מתקשר אליה והיא תוהה אם כל מה שקרה ביניהם היה פרי דימיונה.

חייה של קיידי משתנים מן הקצה אל הקצה, היא נאלצת להתמודד עם כאבי ראש רבים וליטול תרופות משככות כאבים. זיכרונה מתחיל לאט לאט להתפוגג והיא שוכחת את מה שאירע בסוף הקיץ של גיל חמש עשרה. בקיץ של גיל שש עשרה היא לא נוסעת לבית של סבה וסבתה שנפטרה לפני הקיץ של גיל חמש עשרה, במקום זאת היא נוסעת עם אביה לטיול באירופה. כשהיא חוזרת שנה לאחר מכן היא מגלה שכל בני משפחתה מתנהגים אליה מוזר, בני דודיה הקטנים שואלים אותה אם היא לוקחת סמים, דודותיה מזהירות אותם לא לדבר על מה שקרה ואף גאט, מרין וג'וני שמביעים את התנצלותם על כך שלא ענו לה למיילים מתנהגים באופן שונה, כשמרין כל הזמן מזכירה לג'וני לא לדבר על מה שקרה. מה קרה? את הטוויסט המעניין והמרגש שלא תישארו אליו אדישים, אלא תבכו ותחשבו על הספר למשך זמן-מה, תקראו בחלק החמישי של הספר, שנקרא "האמת". 

מה חשבנו על הספר?

הספר כתוב בצורה סוחפת ופשוטה אך יש בה תיאורים רבים ומדויקים. בפתיחת הסיפור קיידי מציגה את המשפחה באופן שנראה משעשע: "יש לנו חיוך רחב, סנטר רבוע וחבטות הגשה חזקות במגרש הטניס" ומתארת את המשפחה המיוחדת בפירוט רב. השעשוע מבלבל מפני שמשפחת סינקלר אינה מושלמת אך קיידי, מרין, ג'וני וגאט מתארים אותה כאחת כזאת ולמעשה משקרים ובגלל זה קוראים לארבעתם "שקרנים". יום אחד כשהם מדברים על כל הטובות וההנאות שיש להם גאט מסביר שיש אנשים שאין להם כלום וקיידי מסכימה איתו, ואנחנו נחשפים למציאות שונה ממה שנדמה לנו לפעמים. קיידי מוסרת את חפציה לאנשים שהיו רוצים חפצים אלה ואין באפשרותם לקבל אותם, תוך כדי שהיא מתארת את מה שעובר בכל קיץ עד לגיל שבע עשרה. בני סינקלר העשירים מתמודדים במהלך הסיפור עם ריבים בתוך המשפחה שקשורים לממון ולרכוש, כשברקע קיידי מנסה לפענח את מה שאירע בקיץ של גיל חמש עשרה ואת כל מה שהיא שכחה ושאף אחד לא טורח לספר לה. אמה דובקת בגישה שקיידי צריכה לזכור לבד, ובסיום הסיפור אנחנו מתוודעים לתפנית המפתיעה ולאמת כולה. 

ומה באשר לסיפור האהבה של קיידי וגאט? הסיפור כתוב בצורה נפלאה ורומנטית במיוחד, למשל כשהם התכרבלו בשמיכת פליז שמצאו מתחת לאחד המושבים בסירה שבה שטו, וכפות רגליהם התעררבו, גאט הסביר: "רק בשביל לשמור על חום הגוף. לא בגלל שאני חושב שאת יפה או משהו כזה" ולאחר מכן אמר: "אבל אני באמת חושב שאת יפה, קיידי. לא התכוונתי שזה יצא ככה. בעצם, מתי נהיית כזאת יפה? אי-אפשר להתרכז ככה". אין ספק שאת סיפור האהבה של קיידי וגאט לא נוכל לשכוח, משום שהוא אחד הסיפורים היפהפיים ביותר שנכתבו אי פעם.

עוד דבר שאהבתי ב"היינו שקרנים" הוא שקיידי מציגה סיפורי אגדות בחלק מהפרקים והם משמשים כמטאפורות לחייה ולעולמה. באחד הפרקים היא סיפרה על "היפה והחיה" משום שסבה לא אוהב את גאט בגלל מראהו ומוצאו. היפה זאת היא כמובן והחיה היא גאט. בסיום החלק הרביעי, לפני שהתחיל החלק החמישי והמכריע בסיפור, היא סיפרה עליה ועל מרין, ג'וני וגאט, המשילה את עצמה למכשפה ואמרה שכשהם יגיעו לגיל שש-עשרה יקרה משהו נורא. ספוילר: זה קשור אליה.

לא ארצה להרוס לכם את ההפתעה שבסוף הסיפור אבל רק אציין שאת העמודים האחרונים תקראו בשקיקה ולא תוכלו להניח את הספר מידיכם. כמו שג'ון גרין, מחבר הספר "אשמת הכוכבים" אמר על "היינו שקרנים", מדובר בספר: "מרגש, יפהפה וחכם". לסיכום, אם תרגישו מבולבלים, נסערים ובעיקר כועסים על הסוף המרגיז, אל תאשימו את עצמכם. 

ציון בסולם פרוגי: 10 מתוך 10.