"ערים של נייר" הוא הספר השלישי של ג'ון גרין, הסופר שיצר לנו את הקסם הספרותי "אשמת הכוכבים" וספר נוסף בשם "מחפשים את אלסקה" שגם הוא זכה להצלחה גדולה. לפני שאספר לכם על העלילה, אומר שאת משמעות שם הספר עדיף שלא לספר כדי לא להרוס את ההפתעה, ועכשיו נגיע לעלילה. כמו ב"אשמת הכוכבים" גם כאן סיפור האהבה בין הדמויות הראשיות קצת שונה ומורכב.

קוונטין ג'ייקובסון שמכונה קיו, היה מאוהב כל חייו בשכנתו מרגו רות' ספיגלמן שהייתה מאז ומתמיד הרפתקנית במיוחד. לילה אחד היא מגיעה אליו דרך החלון ומבקשת, או יותר נכון דורשת ממנו לעזור לה בביצוע 11 דברים שכולם מיועדים לצורך נקמות בחבריה. כמובן שקיו בהתחלה מהסס, משום שהוא ילד טוב ירושלים והוא לא מוכן אפילו להיעדר ליום אחד מבית הספר, אבל לבסוף הוא מצטרף להרפתקה הלילית שנמשכת עד הבוקר וביחד שניהם מורידים גבה אחת לאקס שלה, מוחצים דג שפמנון מתחת למושבי המכונית של חברתה לייסי, מבצעים עוד נקמות מרושעות שכולן נרקמו במוחה של מרגו ולבסוף מקנחים את הלילה בסי וורלד, פארק שעשועים ומים שאליו הם פורצים, למורת רוחו של קיו. 

למחרת הלילה הבלתי נשכח הזה קיו מגלה שהחלומות שלו שהם יהיו ביחד כנראה לא יתגשמו, משום שמרגו נעלמה כאילו שבלעה אותה האדמה. לאחר ארבעים ושמונה שעות מגיע חוקר שמיד מוודא עם קיו שהוא היה איתה באותו לילה שנעלמה, והוא מאמת את העניין אבל קיו לא מגלה לו בהתחלה שהם בילו את כל הלילה ביחד, מפני שהוא מפחד. בהמשך הוא מגלה שמרגו השאירה לו רמזים וביחד עם חבריו הטובים בן ורדאר הם מחפשים את מרגו ומצטרפת אל החיפושים גם לייסי, שבה קיו ומרגו נקמו משום שהיא ערערה כל חייה את מרגו ואמרה לה שהיא שמנה, אבל לבסוף קיו מגלה שלייסי דווקא ממש נחמדה והיא אפילו מגלה דאגה ואמפתיה לחברתה הטובה.

הרמזים שהשאירה מרגו עמומים ולא ברורים לקיו ולחבריו, ובכל פעם שהיה נראה שהוא מתקרב למצוא אותה העקבות נעלמות והוא נותר שבור ומרוסק. בינתיים בן ורדאר עסוקים בהכנות לנשף השכבתי, תוך כדי שבן מתגלה כדמות מצחיקה ושנונה במיוחד (למשל, הוא קורא לבנות עוגיות וכשהן שוות הוא אומר שהן עוגיות עם פצפוצים או משהו בסגנון) ולמשוואה הזאת אפשר לצרף גם את הוריו של קיו, שהם פסיכולוגים במקצועם ומצליחים להעביר את ההורות הנהדרת שלהם בצורה הכי טובה ומעניינת שרק אפשר. את לייסי מיד מחבבים, מהרגע הראשון שהיא נרתמת לעזור לקיו, בן ורדאר לחפש את מרגו למרות הנקמה שלה. בנוסף, יש את אנג'לה שהיא החברה החדשה של רדאר אבל היא לא מעניקה לספר חשיבות רבה. 

אחד הדברים המעניינים והבולטים ביותר ב"ערים של נייר" הוא הכנסת הספר "עלי עשב" של המשורר וולט ויטמן, שדרכו קיו, בן, רדאר ולייסי מנסים למצוא את התשובות לרמזים שמרגו השאירה להם. היא מירקרה כל מיני משפטים בספר ולקחה אותם לכיוונים שונים מאלה שהחבורה חשבה. כך למעשה, ג'ון גרין נתן פרספקטיבות שונות לחיים או לכל מיני דברים אחרים שכתובים בספר. כמו ב"אשמת הכוכבים" גם כאן הוא נתן ראייה פילוסופית על החיים במהותם, על האופן שבו אנשים נעלמים ככה סתם וכמובן על כל הדברים שמעולם לא חשבנו עליהם בצורה עמוקה ומורכבת הרבה יותר. 

לסיכום, הספר מצליח לרגש בדרכים השונות של ההסתכלות על החיים ועל הפרטים הקטנים שנמצאים בתוכם ובעיקר ללמד אותנו שאפשר להכיר אנשים בצורה אחרת, כמו במקרה של קיו ומרגו. הוא הכיר אותה רק לאחר שנעלמה ובעצם למד עליה המון מהרמזים שהשאירה אחריה, מההורים שלה שסיפרו שהיא תמיד נעלמת כי ככה נוח לה, שהיא רוצה תשומת לב, שהיא לא כזאת מושלמת כמו שחשב ועוד. מעבר להרפתקה המדהימה שקיו וחבריו עברו, מעבר לצחוקים בין לבין ולמשפטים הפילוסופיים שרק גרין יכול לכתוב, הייתה חסרה רומנטיקה. אומנם קיו לא וויתר על חיפושים אחר מרגו, אבל הוא הרגיש רק תשוקה ולא היה משהו אחר. מרבית העלילה נסובה סביב הספר "עלי עשב" ופחות בעניינים אחרים ואפילו אכזב אותי קצת שקיו לא התאהב תוך כדי בלייסי (והיה נראה דווקא שהם כן עשויים להתאהב זה בזו) כדי שהעלילה תהיה הרבה יותר מותחת ופחות צפויה. עוד משהו שהציק לי היה שהרמזים התפרשו על לא מעט עמודים והקריאה לא הייתה ממש "חלקה".
טיפ: ספר זה אינו מתאים לקוראים שלא מתחברים לשפה עמוקה ופילוסופית שמתפרשת על פני עלילה פשוטה כביכול. 

בשורה התחתונה, הספר היה מעולה, כתוב בכתיבה מיוחדת ונפלאה ששייכת רק לגרין ואני, כמו כולם, כבר מחכה לספריו הבאים שבוודאי יהיו טובים אף יותר.

ציון בסולם פרוגי: 9 מתוך 10.