אי אפשר לכתוב במילה אחת את מה שהספר הזה עשה לי מהרגע שקראתי אותו. אני חושבת שצריך יותר מידי סופרלטיבים. קודם כל, זהו ספר שבעקבותיו עובד סרט שיצא לקולנוע בחו"ל, בעל אותו שם, ולפני שאתם מתכוונים ללכת לחפש את הסרט בצפייה ישירה אתם חייבים ללכת לספרייה הקרובה, לשאול את הספר ולקרוא אותו. כן, כן, לקרוא אותו במיידי. זו קריאת חובה. 

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• תתחדשי: קורין גדעון תחליף את אסי עזר
• שניים שניים: גפן ברקאי ועמית פרקש זוגיים
• מתגבשים: הבילוי הלילי של רוני דלומי, תובל שפיר ושיר מורנו
  

הספר "אני וארל וזאת שעומדת למות" נכתב על ידי ג'סי אנדרוז, סופר אמריקאי לא מוכר שזהו ספרו הראשון. הוא מציג את נקודת מבטו של גרג, נער תיכון שלא משתייך לשום קבוצה מסוימת אבל הוא חבר של כולם. נו, מין טיפוס כזה שאוהב את כולם וכולם אוהבים אותו. מכירים? כל הספר מבוסס פחות או יותר על ההנחות והתיאוריות הלגמרי-שטותיות-אך-שנונות של גרג, אז אם לא התחברתם אליהם – אין טעם שתמשיכו לקרוא.

גרג הוא נער חכם ומבריק בטירוף. הוא מתאר את הספר שהוא כתב כספר מיותר ומטומטם, כשלמעשה הוא ספר גאוני אבל לזה נגיע בסוף. בנוסף, הוא מתאר את חייו הממוצעים כמו כל נער תיכון טיפוסי, וכבר מראשית הספר הוא מספר על ניסיונות ההתחלה הכושלים שלו עם הבנות, ביניהן רייצ'ל שהיא בעצם זאת שכתובה בכותרת הספר כ"זאת שעומדת למות". אכן, טרגי.

רייצ'ל חולה למרבה הצער בלוקמיה ומי שמספרת על כך לגרג היא אמו. גרג מתאר את עצמו כאנוכי משום שהוא לא עצוב יותר מידי, מאחר שיצא עם רייצ'ל רק כדי לגרום למישהי אחרת לקנא וזה היה לפני הרבה שנים. לצערו הרב, אמו מאלצת אותו לבלות קצת עם רייצ'ל כדי שהיא תרגיש יותר טוב, וכך הוא מוצא את עצמו מבלה איתה, מגלה עליה דברים חדשים ובעצם מגלה גם על עצמו.

במהרה, רייצ'ל מגלה שגרג הוא מוכשר לא קטן שיוצר סרטים עם שותפו ארל – כן, ככה הוא קורא לו, שותף – שמתואר בספר כטיפוס מאוד... מיוחד. במה הייחודיות הזאת מתבטאת? קחו דוגמה. בעצם, אל תיקחו. כל מה שארל אומר נאמר מתוך סרקזם ו... כן, ובכן, גם מתבטא באמירות ממש מגעילות שאפילו גרג מתבייש להגיד אותן.

בכל מקרה, ארל מיוחד גם בדרכו המשונה. תתפלאו, אבל גם לציניקנים גסים לפעמים יש אמירות מאוד רציניות וחכמות כאלו. כך גם לארל שלקראת סוף הספר אומר לרייצ'ל באופן נוגע ללב: "אני מעריך הרבה דברים בך. אני מעריך כמה שאת חכמה וחדת תפיסה וחדת אבחנה... את היית כל כך חזקה מהרגע הראשון, וכזאת סבלנית, גם כשדברים לא מסתדרים, וזה מאוד הרשים אותי. וגרמת לי להרגיש, אה, בר מזל. אז, אה, כן" (עמוד 255). מודה, דמעתי.

בנוסף אל גרג, ארל ורייצ'ל שלהפתעתי הגמורה לא מתוארת הרבה, אלא מפעם לפעם ככזו שנהנית מחברתו של גרג במיוחד, מתוארים משפחתו של גרג, משפחתו של ארל, אימא של רייצ'ל, הנערה שגרג אוהב - מדיסון, והדובדבן שבקצפת: מורה בשם מר מקרתי שמלמד את גרג וארל, והוא בלי ספק אחת הדמויות הכי מעניינות בספר. קודם כל, הוא מדבר אל תלמידיו בגובה העיניים. דבר שני, כשחלה התדרדרות במצב הלימודים של גרג בעקבות ביקוריו התכופים אצל רייצ'ל, הוא לקח אותו לשיחה עמוקה שהסתיימה בדיבור מאוד לא מתבקש ממורה בבית ספר: "אני מתכוון לעשות בשבילך כל דבר מזד*** שאני רק יכול, כי אתה בחור טוב. גרג, אתה חתיכת בחור נפלא" (עמוד 206). בנוסף, קורות איתו הפתעות רבות שאותן לא אספר כדי שתישארו במתח.

איכשהו, כל הדיבור הפשוט הזה של כל הדמויות נכתב בצורה נפלאה ומרתקת, כזו שמשאירה את הקוראים מופתעים לטובה. מדיסון שבה גרג מאוהב כבר כל כך הרבה שנים, שבה אל חייו ואף מתחילה לדבר איתו, מה שמעולם לא קרה, והכול בגלל שרייצ'ל חלתה. ארל, שידוע כטיפוס ציני כאמור, מתגלה כטיפוס רגיש ואכפתי ויש סיכוי לא קטן בכלל שאפילו יירדו לכם כמה דמעות מהעיניים. זה בהחלט בסדר לבכות, אל תרגישו אשמים.

המחלה הארורה של רייצ'ל אינה גוזלת את אושרם של גרג וארל, אלא מעצימה את חייהם באופן כזה שהם מגלים על עצמם ועל סביבתה כל מיני דברים חדשים, ובוחנים את עולמם מחדש, שזה דבר יפה כשלעצמו. אם בנקודה הזאת אתם חושבים לעצמכם: "זה ממש מזכיר את אשמת הכוכבים", דעו שזה ממש לא אותו הדבר. אפילו לא מזכיר. כן, גם פה יש סיפור על סרטן ובטח אתם מניחים לעצמכם שמדובר בסיפור אהבה סוחף ומרגש שכזה, אבל זה לא קורה כאן ואפילו גרג מבהיר את זה. את זה תגלו בעצמכם.

מה שכל כך מיוחד בספר הזה, זה שהוא מופנה אל הקוראים בדיבור ישיר. כלומר, גרג מספר את סיפור חייו לקוראים ואנחנו מצידנו נותנים יחס מסוים, מה שנותן לנו קרבה הדדית. סגנון הכתיבה ייחודי וחסר בשוק הספרים, לצערי. 

לסיכום, יש לא מעט הפתעות בספר ועלילתו ארוכה מכדי לתקצר אותה אבל אני בטוחה שתתחברו לכל דמות ודמות, בעיקר לגרג שמציג את עולמו בצורה שנונה ומבריקה. למרות שתראו את החסרונות שלו, יכול להיות שאפילו תתאהבו בו ותבינו סוף סוף על מה רייצ'ל מדברת. האווירה בספר מתוחה, מרגשת, מצחיקה ובעצם, הכול. אל תגידו שלא אמרתי.

ציון בסולם פרוגי: 10/10.