עופר כהן הוא פסיכולוג חינוכי מומחה, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ותואר בלימודי המשך בגישת CBT (טיפול התנהגותי-קוגניטיבי). כהן פרסם השנה את ספרו הראשון - "ציידת המחשבות", ספר הרפתקאות טיפולי ראשון מסוגו לילדים, בני נוער והוריהם, המשלב כלים מעולם הטיפול הפסיכולוגי בתוך סיפור הרפתקאות סוחף, ולכבוד המאורע המרגש – החלטנו לתפוס אותו לראיון מעניין ביותר!

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• דניאל מורשת יככב בסדרה המבוססת על כוכבת רשת
• How are you today: בן זיני הובהל לבית חולים
• דרגו: הכלבים המפורסמים של הסלבס

"זה תהליך ארוך אבל כל כך מהנה שהאמת שקצת הצטערתי כשהוא הסתיים..."

במה הספר עוסק?
"הספר הוא שילוב של סיפור הרפתקאות עלילתי עם תכנים מעולם הפסיכולוגיה. גיבורת הספר היא אליזבת, מדענית המנהלת את מעבדת המחשבות הסודית בטכניון שבחיפה. אליזבת מקבלת מכתבים מילדים שונים בארץ שמבקשים את עזרתה להילחם בטורדנים – מחשבות מציקות שלא עוזבות אותם. בעזרת טכנולוגיה מתקדמת אליזבת צוללת עם כל ילד או ילדה לתוך הראש שלהם ומלמדת אותם כיצד להתמודד עם טורדנים ויצורי מחשבה מעצבנים אחרים."

כהן מספר כי כתב את ספרו במטרה להנגיש לבני נוער נושאים פחות מדוברים, כאלו שאיננו עוסקים בהם באופן יומיומי, כגון: חרדות, דימוי עצמי, הבנת התנהגויות ועולם הרגשות והמחשבות. הספר מוגדר כספר טיפולי המביא בצורה חוויתית את מרבית הכלים של הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי, תוך שילובם בעלילה הרפתקנית, מרתקת ומשעשעת.

"התחלתי לשחק עם הרעיון של ילדים או בני נוער שכותבים מכתבים למטפל, ודי מהר הדמות של אליזבת, גיבורת הספר, הופיעה, ואיתה כל מיני קסמים וטכנולוגיות חדשניות. משם הדרך לכתיבת הפרק הראשון הייתה די קצרה..."

ואיך הייתה העבודה על הספר?
"כתיבה אצלי זה תהליך מתמשך, אני חושב שלקח משהו כמו שנתיים עד שהטקסט הסופי התגבש. הקושי העיקרי היה ביצירת מבנה כללי לספר – להבין שכל פרק יוקדש לילד אחר עם בעיה אחרת, ולחשוב על מה קורה בכל פרק. מהרגע שהפיגומים האלו הונחו, הכתיבה עצמה הייתה יחסית מהירה, אולי בגלל שלקחתי כמודל את הספרים הנפלאים של אירווין יאלום (פסיכיאטר אמריקאי שכתב ספרים על טיפולים שלו מנקודות מבט שונות). חלק נוסף שלקח לי הרבה זמן היה בניית ה"עולם הפנטסטי" – הייתי צריך לחשוב על גאדג'טים חדשניים, על סוגי טורדנים שונים, על איך תיראה המעבדה הסודית וכל מיני דברים כאלה. זה תהליך ארוך אבל כל כך מהנה שהאמת שקצת הצטערתי כשהוא הסתיים."

הספר, אשר מתאים לקטנים וגדולים כאחד, משלב בתוכו את סגנון ספרי הנוער מלאי ההרפתקה יחד עם תכנים מורכבים יותר הקשורים למדע ולמושגים מתחום הנוירולוגיה, וזאת תוך שימוש במושגים עדכניים מעולם המתבגרים ובאופן כתיבתו הפשוט והמובן, אך אם זאת גם שנון ומתוחכם של כהן.

"קורא שבאמת מעוניין ורוצה ללמוד, יכול די בקלות ללמוד הרבה כלים פסיכולוגיים שימושיים ליום יום מול מגוון של בעיות שכולנו מתמודדים איתם כמו חרדות, כעסים ומחשבות מציקות..."

מה הייתה ההשראה שלך לכתיבת הספר?
"אני חוטא בכתיבה כבר הרבה שנים, אבל לרוב אינני מחבר בינה לבין המקצוע שלי כפסיכולוג. אחת הפעמים שכן עשיתי זאת הייתה מול בחורה צעירה שטיפלתי בה והרגשתי תקוע מולה – שנינו השתעממנו בפגישות וקלטתי שאני לא מצליח להיכנס לנעליים שלה ולראות את הדברים מנקודת מבטה. עלה לי רעיון לכתוב אלי מכתב ממנה, מתוך מחשבה שאולי כך אוכל לראות את הדברים מנקודת המבט שלה. כשקראתי את התוצאה די התלהבתי מה"עופר" שאליו כביכול נכתב המכתב. התחלתי לשחק עם הרעיון של ילדים או בני נוער שכותבים מכתבים למטפל, ודי מהר הדמות של אליזבת, גיבורת הספר, הופיעה, ואיתה כל מיני קסמים וטכנולוגיות חדשניות. משם הדרך לכתיבת הפרק הראשון הייתה די קצרה."

וכיצד עיסוקך כפסיכולוג השפיע על הספר ועל עלילתו?
"מכיוון שרציתי לכתוב ספר שיפנה גם לקהל של הורים ואנשי טיפול וחינוך, הקפדתי מאוד לשמור על אמינות מקצועית ולהכניס תכנים אמיתיים מתוך עולם הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי (CBT). כמובן שהתכנים מוסווים בתוך העלילה, אבל קורא שבאמת מעוניין ורוצה ללמוד (בין אם הוא ילד, נער או מבוגר), יכול די בקלות ללמוד הרבה כלים פסיכולוגיים שימושיים ליום יום מול מגוון של בעיות שכולנו מתמודדים איתם כמו חרדות, כעסים ומחשבות מציקות."

אתה חושב שהספר יכול להוות תחליף לטיפול פסיכולוגי?
"בהחלט כן! מאז שהספר יצא אני מקבל פידבקים חיוביים מהורים וילדים שמספרים שהקריאה בספר עזרה להם ללמוד יותר על עצמם ולהתמודד עם בעיות. מצד שני יש מצבים בהם הספר עצמו לא מספיק וכדאי לפנות לאיש מקצוע. אני חושב על הספר כמעין ספר עזרה עצמית לילדים – זה בהחלט יעיל ולפעמים גם מספיק לילדים, בני נוער ומשפחות עם כוחות, מוטיבציה, זמן ובעיות קלות עד בינוניות, אבל כמו שקורה גם עם מבוגרים, אם בעקבות הקריאה והתרגול של הכלים לא הרגשתם שינוי, אולי כדאי לפנות למישהו עם הניסיון המקצועי שיוכל ללוות אתכם."

"העובדה שהצלחתי לעזור לה בלי להכיר אותה בכלל ורק באמצעות המילה הכתובה ממשיכה לרגש אותי..."

ואילו תגובות קיבלת עד כה על הספר?
"התגובות שאני הכי נהנה לקבל הן כשמישהו הגיב רגשית בצורה חזקה, פחות משנה לי אם זה לטובה או לרעה. למעשה, חלק מהביקורות הכי מעניינות שקיבלתי היו מאנשים שלא אהבו את הספר או חלקים ממנו ויכלו להגיד לי מה הפריע להם בקריאה. מה שהכי קשה לי לקבל זה אנשים שהשתעממו או לא התעניינו – זה הרבה יותר גרוע מאנשים שפשוט לא אהבו."

יש תגובה שזכורה לך במיוחד?
"כשאני מקבל פנייה מילד שמספר על משהו שהוא למד ושעזר לו בחיים – זה ממש מרגש! לפני כמה חודשים כתבה לי ילדה עם פחד ללכת לבית הספר. היא קראה חלקים מהספר והשתמשה בכלי שעזר לה מתוך האתר של הספר. העובדה שהצלחתי לעזור לה בלי להכיר אותה בכלל ורק באמצעות המילה הכתובה ממשיכה לרגש אותי."

"חלק מהביקורות הכי מעניינות שקיבלתי היו מאנשים שלא אהבו את הספר או חלקים ממנו..."

במבט ראשון על כריכת הספר- נדמה כי הוא מיועד לילדים. אולם לאחר הקריאה בו, נחשפים להרבה מידע ולידע שמתאים גם לבני נוער ואפילו למבוגרים! מהו קהל היעד אליו ייעדת את הספר שלך מלכתחילה?
"אכן יש משהו קצת מתעתע בציורים ואפילו בשפה המעט ילדית שבו, שנראים במבט ראשון מתאימים יותר לילדים בגילאי 8-10, לעומת התכנים והעלילה המורכבת שמאפיינים יותר ספרים לגיל הנעורים. זה לא היה לגמרי מכוון, אבל זה יצר אפקט מעניין בו ילדים בגילאים שונים מצליחים להתחבר לאלמנטים שונים – אני מקבל משובים מילדים הנעים מגילאי 7-8 ועד לגילאי 13-14 שמספרים שהם אהבו את הקריאה, עם מעט מאוד נקודות השקה בשאלה מה בעצם הם אוהבים. למעשה הרבה מהפידבקים היותר חיוביים הם דווקא מצד הורים, שאוהבים את החלקים הדידקטיים (והיותר מוסווים). באופן אישי, אני שמח שהצלחתי ליצור ספר מרובד כזה, שיכול לפנות לקהל רחב ומגוון."

האם מאז ומתמיד ידעת שאתה רוצה להיות סופר?
"אני לא ממש חושב על עצמי כ"סופר", המעמד הזה מרגיש לי קצת כבד ומרתיע, במקום זאת אני מעדיף את הכותרת של "פסיכולוג שכתב ספר", זה פחות קליט אבל גם קצת פחות מאיים. הכתיבה מלווה אותי הרבה שנים, יש לי במגירה אינספור סיפורים, שירים ואפילו שני ספרים שכתבתי לאורך השנים, וכמעט אף אחד מהם לא קשור לפסיכולוגיה. גם הציידת התחילה באופן דומה, כמעין פרויקט נחמד לשעות הפנאי. בשלב מסוים, אחרי שהיו לי כבר כמה פרקים שלה כתובים, חשבתי שיהיה ממש מגניב לראות אותה בדפוס, כמשהו שיוכל לעזור לילדים להתגבר על הבעיות שלהם. יצרתי קשר עם רתם יראקצ'י (מאיירת הספר) שנורא התלהבה וביחד עם הוצאת "גוונים" הספר התחיל לקרום עור וגידים."

האם אתה מתכוון להמשיך עם "עולם הספרות" אליו נכנסת?
"האתגר של שילוב תכנים פסיכולוגיים בתוך ספר עלילתי ממשיך לסקרן אותי, ועכשיו כשהספר כבר מסתובב לו בין חנויות הספרים, אני מתחיל לעבוד על סיפור ילדים נוסף. הוא יהיה שונה מאוד מהספר הזה – בעל עולם תוכן אחר, עם תיאוריות פסיכולוגיות אחרות, וכנראה אפילו פחות דידקטי מהספר הנוכחי. כפי שהדברים נראים כרגע, ייקח לו עוד לא מעט זמן לצאת לאור."

"בחלום שלי האתר יתפתח לקהילה של ילדים שמתרגלים את הכלים ועוזרים אחד לשני ולאנשים אחרים להילחם בטורדנים מעצבנים..."

האם יהיה ספר המשך ל"ציידת המחשבות"?
"הממ... אני חושב על זה. זה תלוי בהצלחה של הספר הנוכחי, ובכמה אצליח להתפנות מפרויקטים נוספים, אבל אני יכול לראות את אליזבת ממשיכה להרפתקאות נוספות – למשל בלימוד כלים פסיכולוגים חדשים (המכונים "הגל השלישי" בשפת הפסיכולוגיה), או בהתמודדות עם טורדנים חדשים ומפחידים יותר. תחזיקי אצבעות!"

בספר ישנו שימוש בשפה ייחודית שהמצאת כדי להגדיר מושגים שונים מעולם הפסיכולוגיה, כגון "טורדנים" ו"עמקמקים". האם היה קושי בהפיכת מושגים מעולם הפסיכולוגיה למושגים החדשים שהגדרת בספרך, ומה הייתה המטרה בהמצאת השפה הייחודית הזו ובשימוש בה במהלך הספר?

"זאת בהחלט אחת הנקודות המשמעותיות שעבדתי עליהן לא מעט. ככלל, המונחים הפסיכולוגים המקצועיים (כמו למשל "מחשבות אוטומטיות דיספונקציונאליות") הם מסורבלים ולא ברורים, במיוחד לקהל של קוראים צעירים. לכן הניסיון לתווך תכנים מעולם הפסיכולוגיה היה צריך לעבור קודם כל דרך השפה והטרמינולוגיה, להפוך את המושגים לקליטים ומושכים יותר כדי שקורא יתעניין בהם ולא ירגיש שהוא קורא טקסט עיוני. כדי לעשות את זה הבנתי שאני צריך ליצור מילים חדשות, ולקח לי הרבה זמן עד שמצאתי מונחים שהרגישו לי נכון מבחינה לשונית."

"אני בטוח שהבחירה שלי להכניס תכנים 'כבדים' לספר הרתיעה הרבה קוראים פוטנציאליים..."

בספר ישנה האנשה של המחשבות, הרגשות והתחושות שבראשינו, כשאתה נותן להם צורה מוחשית ומתייחס אליהם כאל יצורים חיים. מאיפה הגיע הרעיון להציג את החוויות שלנו כיצורים ממשיים של ממש?
"אגלה לך סוד קטן – זה לא ממש רעיון שלי! הרעיון של האנשה קיים מאז ומעולם, והוא נמצא בשימוש נרחב במיוחד בספרות הילדים, כדרך לאפשר לקוראים צעירים להבין ביתר קלות נושאים מורכבים. במקרה שלי, בזמן הכתיבה הסתמכתי על שתי סדרות אהובות עלי מהילדות – 'מכסחי השדים' ו'זינוק לאתמול'!"

האם במהלך כתיבת הספר היה קיים בך חשש שהנושאים שאתה עוסק בהם אולי "כבדים" מדי? האם חששת ששילוב הידע שלך והמושגים השונים מעולם הפסיכולוגיה בספר יעמיס על הקוראים שלך או יעורר רתיעה, בלבול וחוסר הבנה?
"בהחלט! למעשה החשש הזה ממשיך ללוות אותי גם לאחר שהספר יצא! אני בטוח שהבחירה שלי להכניס תכנים "כבדים" הרתיעה הרבה קוראים פוטנציאליים, אבל לא רציתי לוותר על האפשרות של שילוב תכנים משמעותיים גם במחיר של הפסד חלק מקהל הקוראים. התוצאה היום היא שהספר הוא במידה מסוימת ספר קצת נישתי, ואני בספק אם הוא יהיה רב-מכר. יחד עם זאת, אני מוצא שישנם עדיין לא מעט ילדים, בני נוער ומבוגרים שהוא כן מדבר אליהם, אולי דווקא בגלל שהוא לא פוחד להתעסק בנושאים פסיכולוגיים עמוקים."

"גם כשמרגישים לבד או מיואשים כדאי לזכור שתמיד יש מישהו שיכול לעזור לנו..."

בסוף הספר, בחלק של התודות, אתה מודה לבר, דודו, אריאל, ליאוניד ודביר על "שנתנו לך להכיר אותם, להתקרב ולגעת...".
האם הילדים וסיפוריהם המוזכרים בספר מבוססים על סיפורים של ילדים מהעולם האמיתי שפגשת כחלק מעבודתך הציבורית והפרטית כפסיכולוג חינוכי?
"כמו אליזבת עצמה, הילדים בספר הם שילוב של מציאות ודמיון, כך שקשה מאוד להפריד ולהגיד איפה נגמר הילד האמיתי ומתחיל הילד הספרותי. אני מקווה שכל מי שיקרא את הספר ויתחבר לאחד הילדים בו יוכל לראות את עצמו בתוך אותו הילד. בנקודה הזאת אולי כבר לא יהיה משנה אם מדובר בילדים אמיתיים או בדיוניים."

לספר יש גם אתר אינטרנטי שהקמת. מהי המטרה שלו?
"אני מאוד אוהב את הרעיון של "שבירת הקיר הרביעי", כשהאומנות פונה ישירות לקהל שלה ומתחילה איתו באינטראקציה. האתר הוא הדרך של הציידת לעשות זאת; ילדים ובני נוער שנכנסים לאתר הציידת (ב- thoughthunters.com) יכולים היום לכתוב לאליזבת, לקרוא על קורות החיים שלה וממש בקרוב יוכלו גם להצטרף למעבדה שלה ולעבור קורס ציידי מחשבות מקצועי. בחלום שלי האתר יתפתח לקהילה של ילדים שמתרגלים את הכלים ועוזרים אחד לשני ולאנשים אחרים להילחם בטורדנים מעצבנים."

ולסיום- יש לך מסר לקוראי "פרוגי"?
"אליזבת מבקשת למסור לכולם שגם כשמרגישים לבד או מיואשים כדאי לזכור שתמיד יש מישהו שיכול לעזור לנו, ואם אנחנו לא מצליחים לחשוב על מישהו בסביבה שלנו (הורים, אחים, חברים, מורים ועוד...) אז לא להסס ולכתוב לה למייל, ל- elizabethzayedet@gmail.com, והיא מבטיחה לחזור. כי עם העזרה הנכונה וקצת מאמץ אפשר להתגבר על כל טורדן!"