לקרוא ולזכור: הספרים שכדאי לקרוא ביום השואה
זכר השואה מונצח בדרכים שונות – בין אם כחלק מחומר הלימוד בבית הספר ובין אם באמצעות האזנה לעדויות של ניצולי שואה, צפייה בסרטים או קריאת ספרים. הכנו עבורכם את כמה מהספרים שמספרים על השואה, שירגשו, יצמררו והכי חשוב - יעזרו לכם לזכור ולעולם לא לשכוח
"הביתה מערבות השמש" / אורי אורלב
אליושה בן החמש נאלץ להשאיר מאחוריו צעצוע יקר ללבו ועמו כמעט כל מה שהכיר. התקופה היא מלחמת העולם השנייה ומשפחתו נמלטת ברגע האחרון לברית המועצות מפני הצבא הגרמני. האב מתגייס לצבא האדום. אליושה יוצא עם אמו, שתי אחיותיו ואחיו התינוק למסע מרתק אל חיים חדשים בערבות השמש של קזחסטן. אליושה מתבגר לאורך הסיפור, מוצא חברים בין הילדים המוסלמים בכפר קטן בקזחסטן ודואג לביתו החדש ולמשפחתו. אמו רבת התושייה משתמשת בכל כישרונותיה כדי להתפרנס ולקיים את ילדיה, מנגנת באירועים משפחתיים ומגייסת את כישרונה המסתורי לקריאת הנסתר בקלפי טארוט. עם תום המלחמה הם יוצאים למסע חדש, והפעם הביתה, לארץ ישראל. הספר מבוסס על סיפורו האמיתי של אלי פו-פו'זניאק, שבילדותו נקרא אליושה. זהו סיפור לא שגרתי על חיים מלאי צבע וחיוניות בצל המלחמה ועל החיים החדשים בארץ.
"ילדה שלא מן העולם הזה" / אהרן אפלפלד
הלילה לא היה שקט. תחילה נשמעו צעדיו של איש בורח, אחר כך הידהדו יריות. אדם ותומס שכבו דרוכים בקן וצותתו. אחר חצות לילה היתה דממה, אך אדם ותומס לא הוציאו את ראשיהם מתוך הקן. הם המשיכו לצותת, ואדם אמר, "אנחנו נצטרך למצוא לנו מחבוא בטוח יותר. בפנים היער הצמחייה צפופה יותר." אדם ותומס למדו יחד באותה כיתה אבל לא היו חברים טובים. עכשיו, אחרי שברחו מהגטו ומצאו את עצמם לבדם ביער - כשסביבם מתחוללת מלחמה - הם לומדים אט־אט להכיר זה את עולמו של זה ולהתקיים יחד בקור וברעב. הקן המרופד, שבנו לעצמם גבוה על צמרת של עץ, משַמש להם מסתור; דמויות ובעלי חיים מזדמנים מספרים להם בדרכם על האימה והתקווה שמעבר לעצים; והיער - ובו ילדה שלא מן העולם הזה - מזַמֵן להם הפתעות וגילויים. מיהם המלאכים שעוזרים להם לשרוד? והאם הוריהם יבואו לאסוף אותם כשהמלחמה תסתיים, כפי שהבטיחו?
"חליל בודד בחושך" / רוני גבעתי
הסיפור מתרחש בשנת 1957 בבאר שבע. בשנים ההן רוב תושבי העיר הם עולים חדשים, שהגיעו לארץ לאחר מלחמת העולם השנייה. רובם עדיין מחפשים קרובי משפחה שעקבותיהם נעלמו. מתגעגעים אליהם ומקווים למצוא אותם. העולים החדשים חיים בעוני, ומתקשים להסתגל לארץ ולשפה העברית, לנגב עם השמש הקופחת וסופות האבק. הם מתמודדים עם מחסור, זרות וזיכרונות אישיים כואבים מאוד. אל המציאות הזאת מגיעה נערה צעירה מקיבוץ בגליל שזה עתה סיימה את לימודיה. היא מלאת רצון לעשות כל מה שביכולתה למען בני הנוער שבשכונה, ונוכחת לדעת כמה גדול השוני בין המציאות ממנה היא באה לבין העולם אותו היא מגלה. למרות הקשיים והפערים זהו סיפור אופטימי, כי נרקמים בו קשרים חדשים, עולים בו רגשות הדדיים, וגם אם נעשות טעויות, קיים רצון כנה לתיקון וגלום בו גם יופי וטוב. זהו סיפור על בדידות וחברות יכול להתרחש בכל מקום ובכל זמן. סיפור על רגשות ויחסי אנוש, וגם על הקשר הנוצר בין בני אדם ובין האדם לסביבתו.
"מועדון הניצולים" / מייקל בורנסטין ודבי בורנסטין הולינסטט
"אמא נפרדה ממני בדמעות והבטיחה לחפש אותי אחרי המלחמה. רציתי לבכות, אבל לא אמרתי כלום. רק נישקתי את מאמישוּ על הלחי וזחלתי אל מתחת לערימת הקש שלי... הייתי משותק מכאב".
מיכאל היה הילד הכי קטן במחנה ההשמדה אושוויץ. ביום הראשון שם הוא הבין ברגע נורא אחד שבכי לא יעזור, ומאז לא בכה עוד. השיעור הזה וההתעקשות להסתכל תמיד קדימה עזרו להציל את חייו. אחרי עשרות שנים הוא מספר לבני נוער את סיפור ההישרדות המטלטל שלו שתחילתו בביתו החמים בכפר קטן בפולין וסופו באונייה גדולה המובילה אותו לאמריקה.
סיפור נוגע ללב ובלתי נשכח על אופטימיות נחושה ועל יכולת התאוששות מדהימה שנועד לקוראים צעירים, אך התקווה והקשיים השזורים בו ישבּוּ את לב הקוראים בכל גיל.
"אי השקרים" / מרי הורלוק
משהו נורא קרה באי גרנזי. ניקולט, חברתה היפה והפופולרית של קתרין רוזייר בת החמש־עשרה, נמשתה מהים ללא רוח חיים. קתרין יודעת איך זה קרה; למעשה זה קרה בגללה. לא, היא לא רוצחת, ממש לא. היא סתם ילדה רגילה, לא כל כך מקובלת, שמנסה להתבגר בשקט בשנות ה- 80 המעיקות באי קטנטן ומחניק, שבו כל חבר טוב יכול להפוך בכל רגע לאויב מר. באדמת גרנזי, אחד מאיי התעלה שבין בריטניה לצרפת, שנכבש על ידי הנאצים במלחמת־העולם השנייה, קבורים סודות רבים ואפלים מתקופת הכיבוש. סודות אלה צפים ועולים מתוך סיפור נוסף, היסטורי, שמצטרף לסיפורה של קתרין. אמיל, אביה של קתרין, מנסה לחשוף את האמת על החיים בגרנזי בצל הכיבוש הנאצי, והעדות המרכזית היא של צ'רלי, אחיו, שהיה נער בזמן הכיבוש. צ'רלי, כמו קתרין, בטח בחבר שהכזיב, והסיפור שלו, כמו זו של קתרין, הוביל לאסון.
