"הרבה מהקוראים שלי אמרו שהספר הזה הוא כמעט אמיתי ולא ספר מדע בדיוני, כי הרבה מהדברים שאני מתאר שם הם דברים שאנשים מרגישים היום.."

דמיינו את המציאות הבאה – אתם חיים בעולם פוסט-אפוקליפטי. לאחר מלחמה גדולה, ישראל כמו שאנחנו מכירים אותה נחרבה. במקום המדינה הדמוקרטית שאנחנו מכירים כיום, קמה לה מדינה דיקטטורית המשליטה טרור על המדינה, ומנסה לחסל את כל מי שתנגד לה, שלא לדבר על כך שבמסגרת מדיניותה - מגדלים בני אנוש במטרה לאוכלם לכשיגדלו. המציאות המזעזעת הזו היא בדיוק המציאות המתוארת בספר הדיסטופי - "עולם אחר: טקס האש" של דניאל רימון, ולכבוד צאת הספר החדש בסדרה - "החול זוכר", תפסנו אותו למספר שאלות.

כריכת הספר © הוצאת אופיר ביכורים

רימון מספר על עצמו כי הוא חובב לא קטן של ספרי וסרטי פנטזיה ומדע בדיוני, והכתיבה תמיד הייתה חלק בלתי נפרד מחייו. בסיום התואר הראשון ובתחילת עבודתו כמורה, עלה במוחו הרעיון לסדרת "עולם אחר", בעיקר בשל עבודתו עם בני נוער צעירים, מה שנתן לו השראה לכתיבת הספר הראשון, "עולם אחר: טקס האש".

הראיון עוסק בספר השני בסדרה, שהוא המשך ישיר של קו העלילה איתו הסתיים הספר הראשון, ולכן עלול להוות עבורכם ספוילר.

מה גרם לך לרצות להיות גם סופר, נוסף להיותך מורה?
"האהבה שלי לספרים, סרטים וסיפורים זה משהו שהתחיל עוד הרבה לפני שהתעסקתי בהוראה. זה משהו שאני גדלתי איתו מאז שהייתי צעיר מאוד. תמיד אהבתי ספרים, במיוחד ספרי פנטזיה ומדע בדיוני. אני חושב שהסיבה שבגללה הוצאתי את הספרים שלי עכשיו, היא בעיקר בגלל התלמידים שלי. הם אמרו לי שהם מרגישים שהם לא מספיק מעורים במה שקורה בהווי של המדינה, והם מרגישים בבועה של עצמם. הרגשתי שזה הכי נכון עבורי לספר סיפור על המדינה שלנו רק בעתיד מאוד רחוק, זה רעיון שעלה לי עוד מהסרט הקצר שביימתי בעבר, אבל ההידוק הסופי וההחלטה לספר את זה לבני נוער כשהדמות המרכזית היא נער שמתמודד עם בעיות של בני נוער אבל גם עם כל מיני נושאים שעוסקים במדינה, זה משהו שמצאתי דרך לשלב אותו יחד בזכות העובדה שאני מורה."

דניאל רימון © באדיבות דניאל רמון, מאושר לישמוש

ומאיפה הגיע הרעיון לספר?
"בשנת 2016 ביימתי סרט שכתבתי בלימודים לקולנוע, וכבר בשלב הזה היו שם בהפקה כל מיני אנשים ששאלו אותי אם אני רואה את זה כסרט ארוך. אמרתי להם שכן, כי ראיתי את הסיפור הזה גדל לכדי סיפור גדול יותר. משם התחיל הרעיון, ולאט לאט הוא התחיל לצמוח וכבר ב- 2017 היה לי את כל הסיפור בראש. התחלתי לכתוב אותו, וב- 2018 כבר שלחתי את הספר הראשון להוצאה לאור. סביב הספר היה הרבה מאוד מחקר על דברים ותופעות שחוזים את העתיד, ככה אני דמיינתי את מדינת ישראל בעוד משהו כמו 100-120 שנה מהיום."

ככה אתה באמת מדמיין את ישראל בעוד 100 שנים?
"אני חושב שאולי קצת הקצנתי, אבל אני כן חושב שאנחנו צועדים למקום הזה. אני חושב שהרבה ממה שאני מתאר בספר – אפשר כבר לראות ניצנים של זה כיום. הרבה מאוד מהקוראים שלי אמרו שהספר הזה הוא כמעט ולא ספר מדע בדיוני, כי הרבה מהדברים שאני מתאר שם הם דברים שאנשים מרגישים היום. אי אפשר להתכחש לזה שתופעת האלימות עולה, ואנשים הופכים להיות קצת פחות אנושיים אחד כלפי השני. יש משהו שהוא נורא מרחיק אותנו זה מזה, ולא מקרב בינינו, וזה משהו שמקבל הקצנה בספר. חשוב לציין שאני לא הייתי רוצה שככה העתיד ייראה, ואני מקווה מאוד שהעתיד שלנו יהיה וורוד והרבה יותר אופטימי וטוב. אולי העתיד הזה שאני מתאר בספר, זה עתיד שאני מפחד שיהיה. אני חושב שזו מציאות שהיא מצד אחד מאוד ריאליסטית, אבל מצד שני היא גם מאוד מפחידה. אני חושב שכל מי שקרא את הספר הראשון יצא ממנו בתחושה שזה העתיד שיכול לקרות - וזה מה שמפחיד."

מתוך הספר © הוצאת אופיר ביכורים

ולמה דווקא ספרי נוער?
"הספר מתאים לנוער בוגר וגם למבוגרים. הקהל שקרא את הספר הראשון מתחלק בדיוק לחצי – גם בני נוער וגם מבוגרים. כולם באמת שיתפו אותי וסיפרו שזה ספר שנשאר איתם, והם חוו איזושהי חוויה במהלכו. אבל למה בני נוער, שאלת? אז קודם כל, אני תמיד אהבתי פנטזיה ומדע בדיוני כנער. ידעתי שאני רוצה לכוון אותו גם לבני נוער, כי הנושאים בספר הם גם עתידניים אבל גם יש שם משהו מאוד ריאליסטי, התיאורים וההווי מאוד מציאותיים. יש שם משהו שהוא מאוד ישראלי, וזה משהו שהוא מאוד-מאוד מקרב ולא מרחק, בניגוד לספרי מדע בדיוני אחרים, שלפעמים הם קצת מרחקים לעולמות מאוד שונים ומשונים. אבל העולם הזה, למרות שהוא עולם אחר משלנו, יש בו משהו שהוא גם מאוד קרוב לעולם שלנו. בספר אני מציג בפני בני נוער עולם עתידני שהוא קצת מרתיע וקצת שונה בצורה מפחידה אפילו, וזו מציאות שאני מקווה שכן יתנו ביקורת עליה, זאת אומרת שהם, בני הנוער הכוונה, שהעתיד קרוב וממש לפניהם, לא ישאפו להגיע למקום הזה, אלא להיפך- הם ירצו להתרחק ממציאות כזאת, לעדות הכל כדי שהיא לא תקרה. אפשר לומר שבספר השני זה מקבל ביטוי קצת יותר עמוק לדרך שבה בני נוער והדמות הראשית גם הייתה רוצה לראות את העולם. זה מה שהספר עוסק בו: איך בני נוער ירצו לחוות את העולם שלהם בעתיד? אז אני מאוד מקווה שבני הנוער שיקראו את הספר יוכלו לקבל השראה חיובית, וירצו לקום ולהיות יותר אקטיביסטים ולשנות את העולם לטובה. אם כמה שזה נשמע אופטימי – זו איזושהי שאיפה כמוסה שלי."

מבוגרים רבים טוענים שילדים היום לא קוראים ספרים.
אתה מסכים עם הטענה הזו?
"לא, אני לא מסכים בכלל עם הטענה הזו. כמו שכבר ציינתי, אני מורה. במשך שנה שלמה התלמידים שלי כתבו סיפורים לצד קריאה של ספרים וצפייה בסרטים. אני לא ארחיק לכת ואומר שכולם קוראים הרבה ספרים, אבל אני כן אומר שבני נוער קוראים באופן כללי. אני חושב שדווקא בעידן של היום זה משהו שאפשר וחשוב להשקיע בו. יש המון בני נוער, שאני מכיר באופן אישי, שקוראים ספרים ונהנים מאוד. יש לי המון תלמידים שקוראים ספרים. אני חושב שזה גל שלאט לאט הולך וגדל בשנים האחרונות, יותר ויותר בני נוער חוזרים לקריאה. אני משוכנע שבני הנוער שיקראו את הספר החדש "החול זוכר" רק ירצו להמשיך לקרוא, אני מאוד מקווה שזה מה שיקרה."

הספרים שלך הם בדיוניים ועוסקים בעתיד דיסטופי.
למה בחרת דווקא בנושא לא שגרתי כזה?
"באופן אישי, אני מתחבר לסיפורים שמספרים על המציאות העתידנית שלנו, זאת אומרת מדע בדיוני שהוא לא רחוק שנות אור באיזו פלנטה אחרת. אני מתחבר יותר לסיפורים שמתרחשים בעולם שלנו, אבל לא במציאות שלנו, ואני חושב שבדרך הזו אני מנגיש את זה גם לבני נוער. אני מקרב אותם לכל מיני רעיונות ואני משתמש בדיסטופיה כדי להקצין דברים בהווה. אני לוקח משהו שקורה במציאות שלנו, במציאות של בני נוער הכוונה, ומקצין את זה קצת, מוסיף את הטאץ' של הפנטזיה והמדע הבדיוני, ואז זה נראה אחרת. אבל בסופו של דבר זו מטאפורה למה שבני נוער חווים במציאות."

בעתיד הפוסט-אפוקליפטי המתואר בספר, מתוארת מציאות שבה נהוג לגדל אנשים כדי לשם אכילתם.
רימון מסביר את החלטתו – "הנושא הזה של קניבליזם התחיל כמטאפורה. הכוונה שאנשים אוכלים אנשים אחרים במובן הזה שאנחנו לא רואים אחד את השני, אנחנו לא רואים את האחר בשום צורה, עד שאנחנו לא חושבים אפילו על ההשלכות של לפגוע בו. בספר הם באמת אוכלים אחד את השני, הם באמת ניזונים מבשר כי אין בעלי חיים מהסיבה שהרבה מהם נכחדו ואת המעטים שנותרו הם לא יכולים לאכול. אז הבשר שהם מגדלים זה בשר אנושי, זה הפתרון שהם חשבו עליו. זה מה שמחזק אותם, והם צריכים להיות חזקים. זו אוכלוסיה שניזונה מחוזק אז היא חייבת לאכול את מה שמחזק אותה, והם לא רואים את זה כדבר מוזר אלא כדבר טוב – הרי ידוע שהחזק אוכל את החלש. בני האדם המתוארים בספר שלי לקחו את המקום של בעלי החיים בטבע, הם תפסו את המקום הפראי בטבע, והם הפסיקו להיות אנושיים, התחילו להיות יותר חיות, יותר פראיים. זה שוב פעם מדגיש את כל הנושא הזה של מעגל האלימות והשנאה, שאנחנו פשוט ניזונים מהאלימות הזאת."

© דניאל רימון

ומה המסר שאתה מנסה להעביר לקוראים?
"בספר החדש הנושא המרכזי הוא הנקמה, מעגל האלימות והשנאה שקשה לנו להשתחרר מהם. הדמויות בספר מנסות להתמודד מול ההשלכות של מעגל האלימות הזה, וכל דמות נמצאת במסע של נקמה. למעגל הזה יש השלכות שהדמויות לומדות במהלך הספר, כשהמטרה בסופו של דבר היא להראות את הצד השלילי, את המחירים של מעגל האלימות. התובנה שהקוראים יוצאים איתה בסוף היא שמעגל האלימות חייב להיקטע, שמעגל האלימות והרצון לפגוע באחר זה משהו שמרעיל אותנו כחברה, זה משהו שהורס אותנו כחברה, זה משהו שאנחנו חייבים להתנקות ממנו, לקטוע את המעגל הזה. יש איזשהו קטע אישי שכתבתי בסוף הספר, על מעגל האלימות גם כן, ואני מקווה שהקוראים ישקיעו את הזמן ויקראו אותו למרות שהוא לא באמת חלק מהסיפור העלילתי, אבל זה כן מסר על מעגל האלימות. זו דרך להסתכל על המעגל הזה שאנחנו נמצאים בו, בחיים פה במדינת ישראל, ומעלה את השאלה –  האם אנחנו רוצים לתת לו להמשיך להסתובב ולפגוע בנו? להמשיך להרעיל אותנו? או שאולי אנחנו רוצים למצוא את הדרך לקטוע את המעגל הזה ולנסות להתנקות ממנו? להתנקות מהתחושה של הנקמה והשנאה? בנוסף, הספר גם עוסק בהמון מסרים חיוביים כמו קבלת האחר, סובלנות, משבר האקלים, שמירה על הטבע, קריאה נגד אלימות, וכמובן עוסק בנושאי ממשל ומדינה כמו דמוקרטיה, לאום, סמלי יהדות, וערכים."

"החול זוכר" – מה זה בעצם אומר?
"המשמעות של המונח הזה בספר היא שאנחנו זוכרים את מה שעשו לנו ואנחנו ננקום על זה. אנחנו זוכרים את מי שפגע בנו ובמי שקרוב אלינו, ואנחנו ננקום בו. זה משהו שחוזר על עצמו כמה וכמה פעמים, וזה משהו שמניע את הסיפור, כשהמטרה בסוף היא שהדמויות יגיעו לתובנה ולהבנה שהמעגל הזה חייב להיקטע."

ולסיום – מה אתה מתכנן בהמשך?
"עולם אחר זו סדרה של ארבעה ספרים. אלו ארבעה ספרים שאני בניתי אותם, תכננתי אותם כבר בשנת 2017. כעיקרון, נכון להיום, כל הספרים כבר כתובים למעשה, רק צריך לערוך אותם. אני כבר יודע איך הספר הרביעי הולך להסתיים. זאת אומרת שהיום, בנקודה הזו, אין חורים בעלילה, הכל כבר ידוע ולכל דבר שקורה יש סיבה, וכל דבר מוביל לדבר אחר. אני חושב שהסוף של הספר באמת משאיר את הקורא במקום שהוא יכול להבין לאן שני הספרים הבאים ילכו, מבלי להיכנס למי הדמויות שיובילו את הספרים הבאים. אני כן יכול לומר שכל ספר יהיה ארוך יותר, כל ספר יקרב יותר לפתרון כלשהו שהקוראים נורא מחכים לו. הספר השלישי הולך להיות מאוד מרגש ועוצמתי מבחינת הדמויות, יש שם כמה דמויות שאני חושב שבאמת יעוררו דיון ושיח סביב הבחירות שלהן, ויהיה מאוד קשה לקבוע האם הדמויות האלה פועלות נכון או לא נכון. אני חושב שהספר הבא גם ישאיר את הקוראים במקום של קתרזיס, זאת אומרת מצב שבו הם מאוד מסופקים מהכיוון אליו הספר הולך, אבל עם זאת הם גם יהיו בהלם מכמה תפניות שאני בונה להם, כי התפניות בספר השלישי הולכות להיות מאוד מפתיעות.. במיוחד תפנית אחת שאני מאוד מחכה לראות מה יהיו התגובות אליה. זה כל מה שאני יכול לספר, אני לא יכול לספר יותר מזה."

הספר "החול זוכר" יצא באוגוסט הקרוב.
הקוראים החדשים (המזמינים דרך האתר הרשמי) יוכלו לרכוש את הספר בהזמנה מוקדמת ולקבל את הספר הראשון בסדרה במתנה ("טקס האש").