שלשום הוצג הסרט הישראלי "בן זקן" לראשונה בישראל, לאחר שכבר זכה להקרנה ולהכרה בפסטיבל ברלין. מדובר בסרט הראשון של הבמאית אפרת כורם, בוגרת מכללת ספיר, שם צולם הסרט. מכיוון שהדבר היחידי שמוכר לקהל בשלב שלפני הצפייה הוא המנחה אלירז שדה, שזכור כזוכה העונה השנייה של "האח הגדול", אין ציפיות ברורות מהסרט. בנוסף, אנחנו לא מכירים את צוות השחקנים לכן אי אפשר לדעת טרם הצפייה אם מדובר בסרט חובה.  

הסרט עוקב אחרי משפחת בן זקן, משפחה ענייה שמנסה לשרוד. שלומי, אותו מגלם שדה, הוא אביה של רוחי בת ה-11 (רום שושן) שחיה בלי אמא, כיוון שזו עזבה אותם בנסיבות לא ידועות. הם גרים עם ליאון (רונן עמר), אחיו הגדול וחובש הכיפה של שלומי ועם סבתא של רוחי (חני אלימלך), שהיא אמא של ליאון ושלומי. המשפחה מתמודדת עם קשיים ומחלוקות, כשביניהם נמצאת למשל עבודתו של שלומי בבניין של אחיו. שלומי עובד בינתיים בשמירה, אבל רוצה להגיע הביתה בלילה כדי להיות עם רוחי.

רוחי מקשה על משפחתה כי קשה לה בעצמה ולמרות האהבה שלה כלפי אביה המוצגת על ידי כך שהיא רוצה להישאר קרובה אליו, שירותי הרווחה נמצאים איתו בקשר תמידי ומוקפד במטרה להעביר את רוחי למקום בו יוכלו לטפל בה כמו שצריך. בסרט אנחנו רואים את הקושי ואת הסבל של משפחת בן זקן במיוחד על ידי מעשים גסים וחדים כלפי אנשים וגם על ידי אקטים מיניים. מעשים אלה מדגישים את חומרת המצב שבו המשפחה כולה נמצאת וגם מזעזעים את הצופים על מנת להעביר את המסר כמו שצריך. 

 עוד במדור הבידור של פרוגי:

• לכבוד יום המשפחה: המשפחות של הסלבס
• אמרתם כבר מזל טוב לדנה פרידר?
• שתי בלונדיניות בסרט אחד: "מרדף לוהט"
• סלינה גומז: "היו כמה חודשים שהייתי בדיכאון"

הליהוק של הקאסט מאוד נכון וכל שחקן מתאים לנישה שלו. השחקנים המפתיעים ביותר של הסרט, שיש לציין אותם לחיוב, הם רום שושן ואלירז שדה שבלטו במיוחד. שושן ושדה שמשחקים כאמור את רוחי ואביה שלומי, התגלו כשחקנים מצוינים, שלא הפסקנו להאמין להם אפילו לדקה. שושן הצעירה מחזיקה את כל הסרט על כתפיה, מצליחה לרגש ולהיכנס ממש לתוך הלב. בנוסף, זאת הפעם הראשונה שאנחנו רואים את שדה בתחום המשחק שמתגלם כתחום שמתאים לו במיוחד. שדה עורר חמלה אמיתית באמצעות הדמות שלו שלומי וסחף את הצופים אל תוך העלילה המסובכת.

הסרט עצמו פחות מתמקד בדיבורים ובטקסטים אלא בסיטואציות שעל פיהן הצופים אמורים לקלוט את הרעיון המרכזי, מה שמאט את המתח ואת התקדמות העלילה במיוחד לחסרי הסבלנות, כלומר מי שלא מוכן לפרש ולהבין את עלילת הסרט בעצמו יקבל מעט מאוד עזרה בכך. כך למשל, אנחנו לא רואים את האישה משירותי הרווחה, קמילה, שנמצאת בקשר עם שלומי לגבי רוחי, אלא רק שומעים אותה ומה שעומד מאחורי זה הוא שלא חייבים לראות משהו כדי להבחין בו. מי שיצרה את הסרט העזה להשאיר את הדמות של קמילה פשוטה והמסר הוא שהפשטות היא דווקא זו שמסבכת אותנו.

ישנו קונספט קבוע שחוזר ולא משתנה לאורך כל הסרט. בין חלק מהדמויות קיים ריחוק מסוים שלא נפתר, כמו בין שלומי לליאון וכן בין רוחי לסבתה. כמו כן, מקומות הצילום לא רבים והם כוללים מקומות כמו הבית של משפחת בן זקן, בית הספר של רוחי ועוד מספר אזורים. הדמויות נשארות על המסך כמעט במשך כל הסרט, מי שהכרנו בהתחלה המשיך איתנו עד לסוף הסרט, מלבד אנשים זוטרים מהשכונה כמו ריקי ויאיר השכנים והאנשים במכולת. כל אלה משרתים את עיקרון הקביעות עליו מדבר הסרט. אנשים כמו אמה של רוחי או רוחי עצמה יכולים לעזוב, הכול עדיין נשאר קבוע והדמויות האחרות לא יזוזו ממקומן אלא יישארו באותו המקום.

לסיכום, נהנינו מאוד לצפות בסרט. הוא אומנם לא סרט מגניב וקליל, בנוסף הוא גם ארוך, אבל העלילה המרתקת והקאסט המשובח שווים את הצפייה. מעבר לכך, ההתמקדות שלו במציאות והיותו אמיתי, שכן הסיפור הזה יכול לקרות באמת, הופכים אותו לסרט מצוין ששווה לבזבז עליו 85 דקות, בוודאות. 

"בן זקן" יעלה לאקרנים ב-26 בפברואר.