התוצאה לא מומלצת: "אני לא מאמין, אני רובוט?!"
בשנה האחרונה היו לא מעט דיבורים על הסרט הישראלי "אני לא מאמין, אני רובוט?!" אך נראה שכולם היו לשווא. סרט זה לא עמד בציפיות והתיימר להיות הוליוודי, בקיצור אנחנו לגמרי מאוכזבים
לא פעם נאמר על הקולנוע הישראלי שהוא לא איכותי מספיק עבור צרכני התרבות המקומיים, אך בשנים האחרונות סרטים כמו "אפס ביחסי אנוש ו"בית לחם" קיבלו הערכה ביצירות הישראליות. אחד הסרטים המסקרנים של השנה הוא "אני לא מאמין, אני רובוט?!", שלא מתיימר להיות כמו כל הסרטים הישראליים.
עוד במדור הבידור של פרוגי:
- מפז עד ביונסה: הסלבס שהתחילו כקבוצה ואחד הצליח יותר
- מזהים? סדרות הטלוויזיה הופכות לאימוג'י!
- אינסטוש: איך אליאנה תדהר הגיעה אל תוך המקרר?
- שני חזן: "לחזור להיות מוכרת בתדירות כזאת זה מביך"
לפני שאספר במה הסרט הזה מיוחד ושונה, לטובה או לרעה, אספר על העלילה. היא עוסקת בבחור רגיש בשם דני שחברתו נועה מואסת בו ועוזבת אותו. לא עובר זמן רב ודני שבור הלב מעזיבתה מגלה להפתעתו שהוא רובוט, ובנוסף שחברתו לא עזבה אותו אלא נחטפה. עם תקוות מחודשות וכוחות רובוטיים הוא יוצא להציל את אהבת חייו, כשמצטרפים אליו הבוס הקשוח שלו ורובוט קטן ושומר מצוות. למרות שכבר מקריאת תקציר הסרט הבנתי שעדיף להגיע עם ציפיות נמוכות, החלטתי לתת הזדמנות ליצירה אחרת שעוד לא נראתה בארץ.
מי שכן גרמו לנו לחייך הם ליאור דובדבני ואילן קובץ' שהיו בהופעת אורח מרעננת, ונלי תגר שבדמותה דני מצא עניין לאחר הפרידה מנועה. בנוסף, הדמות של דרור קרן, השרת הרוסי וחברו הטוב בעבודה של דני, שימשה כאתנחתא קומית (בסרט המתויג כקומדיה אך כמעט ולא מצחיק כלל) ואין ספק שהמבטא הרוסי היה אמין ובהחלט עשה את העבודה, עד שכמובן גם דמות זו נגררה לקרבות הרובוטים.
אחד המאפיינים שאהבתי בסרט הוא הצילום שהיה מעולה וגרם לצפייה בסרט להיות קצת יותר נסבלת. דבר שראוי להערצה הוא השאפתנות של הבמאים הצעירים, טל גולדברג וגל זלזניאק, להביא לארץ ז'אנר שליוצרים המקומיים לא היה אומץ לגעת בו מכיוון שהוא "שמור" לאמריקאים שכידוע מתמתחים בסרטים גרנדיוזיים עתירי אפקטים. כיף לדעת שיש לנו בארץ יוצרים שמוכנים לצאת מהקופסה ולא ליפול לנושאים שחוזרים על עצמם ביצירה המקומית כמו משפחה, עדתיות והסכסוך הערבי-ישראלי.
למרות הכוונות הטובות והאומץ שהם גילו, חשוב לשמור על מודעות. הקולנוע הישראלי עוד לא שם והוא עדיין לא יכול לייצר סרטי רובוטים מבלי להיראות חובבני. על אחת כמה וכמה כשהסרט הספציפי הזה התחיל כהפקה עצמאית דלת תקציב ורק לקראת סיומו קרן הקולנוע הישראלי החלה לתמוך ביצירתו.Fame . העלילה לא התקדמה לשום מקום מלבד יריית קרני אור ושימוש בחרבות צעצוע והסוף היה סתמי והאיר את הסרט באור שלילי אף יותר כי הוא גרם לצפייה בו להיראות חסרת פואנטה. בנוסף, הסרט היה די קצר אך נדמה כי הצפייה בו נמשכה נצח.
לסיכום, אני לא יכולה לחשוב על סיבה שהשחקנים ייקחו חלק בפרויקט זה מלבד רצון לפרנסה, יחד עם השילוב של מחסור ביצירה ישראלית המגייסת שחקנים ישראליים לשורותיה. הסרט מתיימר להיות הראשון מסוגו ופורץ דרך, אך התוצאה מביכה ולא מומלצת. אני מקווה שהקולנוע הישראלי ימשיך להתפתח כי הפוטנציאל בהחלט גלום בו.
|
|