צריך הרבה אומץ והרבה רצון כדי להצליח במה שאתה עושה. זה מה שאנחנו לומדים מכוכבי הסרט "אבוללה" שעתיד לצאת לקולנוע בתחילת החודש. בר מיניאלי ויואב סעדיאן מככבים בו בתפקידים הראשיים והם עושים עבודה ממש כמו הגדולים בתעשייה. רגע לפני שכל המדינה תדבר עליהם, תפסנו אותם לשיחה על הפחדים ועל המשמעות של להיות ילד בעולם הבידור. מה שגילינו זה בעצם ילדים רגילים לכל דבר שמאמינים במה שהם עושים, לא מפחדים להיות עצמם, לריב ביניהם או אפילו לדבר על האמונה בפיות.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• סדרת השבוע היא: יומן השומן!
• כוכבי החממה: "גאליס נמשכת כמו מסטיק"
• פרסום ראשון: הסדרה החדשה של דר

"התחלתי בגיל שש, ומבחינתי זה באמת גיל ממש צעיר להתחיל בו". מספרת לנו בר על ההתחלה שלה "זה אומר שבאמת צריך לרצות את זה וללמוד טקסטים, באמת צריך לרצות את זה או שההורים דוחפים, שזה מה שלרוב קורה. אבל ממני זה לגמרי מרצון".

"אני התחלתי בגיל שמונה". מספר יואב "ואצלי זה היה משהו נורא פתאומי שדווקא בא מחברה טובה של אמא שלי. לאט לאט זה התגלגל ואהבתי את זה יותר. בהתחלה יותר התלהבתי ואז התחלתי לקחת את זה יותר ברצינות ועם טקסטים פחות בעיה, הבעיה הייתה יותר להתמודד כילד קטן בסט עם קאסט של שחקנים גדולים שזה קצת מפחיד".

איך באמת לומדים לטקסטים?

בר: "ספציפית אצלי זה בא טבעי כזה אבל בהחלט יש מיליון שיטות ללמוד וצריך להשקיע כמו לימוד למבחן". 
יואב: "אני משנן כמה שיותר תוך כדי חזרות, ב'אבוללה' נגיד היו מלא אלתורים אז היה יותר קל ותוך כדי לומדים ומשננים".

מה מפחיד אתכם?

יואב: "להתפרסם מהר מידי, אבל תשאל את בר היא יותר מבינה בזה". 
בר: "הדבר הכי גדול היה כשהלכתי עם הכיתה להצגה במסגרת בית הספר והייתי רק בכיתה ב', כל השורה שמלפנינו הסתובבה, דיברה איתי וביקשה חתימה בגלל קופיקו. זו הייתה הפעם ראשונה שהבנתי את זה, לא ידעתי מה זה כשהורים מבקשים תמונה לילד". מספרת בתרגשות ומוסיפה "החברים דווקא הגיבו בשוק וחלק גם התעצבנו אבל צריך להיות מוכן לזה אבל מצד שני לא לחשוב שכל אחד עכשיו יתפרסם, אבל אם כן אז שזה לא יעלה לראש כי זה הכי נוראי מבחינתי. צריך להשאר צנוע כדי שיכירו אותך כבן אדם שכיף להיות לידו".

ומה עם כל הגל טרור בארץ, מפחיד?

יואב: "זה ברור שזה מלחיץ ואני חושב שמה שיפה בתזמון של הסרט שזה לא עוסק בסכסוך אלא פנטזיה אז יש בזה משהו מנחם, להתנתק קצת".
בר: "הסרט צולם בירושלים אז זה יוצא שהוא מראה ירושלים קצת אחרת ולא 'בירת הדקירות' יש שם קסם ויש לזה מקום חזק בלב של כולם ומהחיים של כולם. אבל הפחד הכללי מתבטא לא רק בירושלים אלא גם בתל אביב, אני גרה בתל אביב וזה מלחיץ ללכת כי אתה לא יכול לדעת איפה זה יקרה, אבל אני אוזרת אומץ וצריך להאחז במשפחה ובחברים ופחות לחשוב על זה".
יואב: "גם אז בצילומים המצב לא היה טוב" מספר יואב ומוסיף "צלמנו את הסרט בתקופת צוק איתן, אבל המלחמה פחות הגיעה לשם אז פחות הורגש".

איזה תלמידים אתם בבית הספר?

בר: "אני עם מלא מבחנים וזה רק ללמוד כל הזמן ושיעורי בית. אני גם צריכה ציון טוב לקראת התיכון, וזה ממש לקרוע את התחת, אני בבית ספר לאומנויות אז המשחק גם משתלב שם, יש הרבה שעות משחק בתוך המערכת. החלק הזה לפחות מרגיע אבל הכל עדיין בסטרס".

יואב:" אני משתדל כמה שאפשר, אני תלמיד טוב אני חושב" מספר ומתוודה "אבל בתקופה האחרונה כזה לפני שהסרט על המסך אז יוצא שאני חושב עליו הרבה, בכללי אני סבבה של תלמיד".

אתם מדברים על עבודה בהפסקה?

בר: "בבית הספר שלי לא מדברת על העבודה, רק אם יש לי משהו להתכונן, לא רוצה להשוויץ בפני מי שפחות מעניין אותו, מעניין אותם בבית ספר לקבל אותי בתור בר ולא רק הדברים שאני עושה".

יואב: "אני אוהב לשתף אבל גם אוהב לשמוע דברים מחברים, אני רגיל, רב, צוחק ומשחק".

איך החברים מגיבים?

יואב: "אני עוד לא שם אבל הם יודעים שאני משתתף בסרט" מספר "הם מגיבים חיובי ולא יורדים עלי, הם ראו את הטריילר בקולנוע ומחמיאים בוואטצפ גם אחרי נגיד דברים של זה ששודרו בטלוויזיה, גם שואלים כמה כסף קיבלת אבל אני לא אומר להם, לצידם יש את אלו שדווקא לא מדברים איתי על זה ומעטים כאלו שעוקצים בקטנה אבל לא משהו שמפריע".

אז מה הולך בסרט?

יואב: "אני משחק את אדם, בן 11, הוא בן יחיד אחרי שהאח הגדול שלו שנהרג בתאונת דרכים ואדם מרגיש רגשות אשם על מה שקרה והוא בעייתי בבית הספר, מרגיש בודד. יום אחד הוא יורד למקלט הביתי והוא פוגש במפלצת אבוללה".

בר: "אני משחקת את תמר שהיא תלמידה שמשקיעה בלימודים וחורשת את החיים שלה, המצטיינת של השכבה אך יש בה את הספייס,  היא 'חנגיקולית'. היא רואה את אדם בתור המעצבן עד שהם נאלצים לעשות עבודה ביחד מה שמוביל את המפגש שלה עם אבוללה שאחר כך היא תתחבר אליו וזהו אני לא יכולה לגלות יותר!".

איך צלמתם את הסצנות עם אבוללה? כי הוא לא דמות פיזית.

בר: "הסצנה שלי איתו הייתה בלתי נשכחת. מספרת "זה בעצם היה לראות דמות בלי פנים ויש שם חור לראות דמות עם ידיים וגוף אבל בלי פרצוף. אתה צריך לדמיין את ההבעות פנים וצריך לנחש, אני הצלחתי והיה לי בנוח אבל היה צריך להגיב ממש לפרצופים והיה צריך להדגיש הכל".

"אתה צריך להתאים את עצמך אליו, כי אם הוא מביע משהו אז צריך שזה יהיה בהתאמה. אומרים לך איך להגיב אבל אתה לא רואה את זה מולך אז היה קשה ומגניב, עשינו הרבה טייקים והרבה שוטים" אומר יואב ומפרט על אחת הסצנות "נגיד הסצנה של בר הייתה סצנה ארוכה, בערך שני ימי צילום ו"אחר כך גם השלמות" מוסיפה בר לדברי יואב "לפעמים כשפוגשים את אבוללה אז זה לפעמים מצחיק כי צריך להגיב למשהו שלא באמת מולך אז זה מצחיק אותך ולפעמים רואים את הבן אדם שבתוך אבוללה עושה לך פרצופים פתאום אז זה מצחיק".

יואב מציין ישר על העבודה עם הבחור שהפעיל את אבוללה "וואו שיגעתי את עידן, הוא היה מעולה, עשינו שטויות!" "יותר מידי" מציינת בר  "הרסנו מלא סצנות" מספר יואב "הסצנה של בר איתי היא נקרעה מצחוק", "זה כי עשית פרצופים הכי קורעים בעולם!" מציינת "זו הייתה סצנה שהכי נקרענו בה וזה לא שהיה בה מה להקרע מצחוק אבל איכשהו שם היה הכי מצחיק, התעצבנו עלינו קצת, אבל ככה זה ילדים פעם בפוקוס פעם לא".

את אמורה להיות רגילה ללשחק מול דברים הזויים, כמו בקופיקו.

"כן זה היה מה שקל איתו, התחפושת. אני בטוחה שעידן (אבוללה) הכי אמיץ בעולם כי כל כך חם שם ויש גם כפפות וכולם כל פעם צריכים לעזור לו, ובקופיקו תמיד החזקנו לדמות את הראש ופתחנו את התלבושת, כי חם. אז גם פה התחשבנו בעידן כי לא תמיד מתי שאנחנו יכולים לצלם הוא יכול, הוא צריך לפעמים לנוח, להתרענן, כי קשה בפנים".

יואב לך זה תפקיד גדול ראשון!

"נכון וגם התרגשתי כשהתקבלתי, אבל באתי לסט רגוע כאילו אני רגיל לזה, בראד פיט סטייל" צוחק ומפרט "היה מלחיץ, תוך כדי התחברתי לאנשים. ביום הראשון הייתי לחוץ ולא מתווכח וביום האחרון התחברתי ממש לדמות ולמדתי מטעויות תוך כדי, ככל שהסרט מתקדם שחקתי גם יותר טוב" וחותם בהמלצה "זה סרט עם מלא אקשן כמו שאני אוהב ועם עומק ורגש וזה להעביר מלא דברים ממך, כיף".

שניכם עשיתם גם קולנוע וגם טלוויזיה איפה יותר קשה?

בר: "זה תלוי בתפקיד, בקופיקו זה היה קליל כי זה קומדיה וכי זה לילדים. אבל בתפקידים יותר מורכבים אתה צריך ללמוד את העבר של הדמות ואת האופי שלה".

יואב: "בשטיסל נגיד זה סטים עם אנשים ממש מבוגרים, אז היה קצת מלחיץ, אתה לא מבין את השפה ומתלהב יותר מידי, נגיד באבוללה מכר'ם חורי היה מאוד נגיש ובגובה העיניים והתלהב מהמקצוע בכל פעם ולא כמו שחקני טלוויזיה שראיתי שהם באו לעשות את העבודה וללכת הביתה, אני מתלהב והם סוג של הורידו".

בר את בימים אלו גם ב"כפולים".

"אני מקבלת הרבה תגובות על זה". משתפת "בשכבה נגיד תמיד עשו דאחקות על קופיקו ופתאום בכפולים ולמרות שזה לא תפקיד גדול אז כולם דיברו איתי על זה ורק מפרגנים ושואלים על הסדרה. גם בסצנות המעטות ששחקתי בהן הרגשתי ששחקתי ממש טוב ופרגנו על זה" אומרת ומציינת "כל עוד הסדרה שאתה נמצא בה היא ברמה אז תמיד תקבל יותר תגובות".

שואלים על הסוף?
"כל הזמן ואני בקושי יודעת!" ממהרת להכריז "אני יודעת רק את הסוף של האבא שלי, בן רפאל וקצת מאמה ליפמן, לא יודעת איך הגיעו לסוף הזה. מה שבטוח גם למשפחה אני לא מספרת מה שאני יודעת".

 

מה יותר מהנה, לעשות תפקידים שהם לקהל בגיל שלכם או ליותר מבוגר?

בר: "אותו הדבר, כי אני חושבת שבכל דבר כולם צופים, אני משקיעה בהכל כי עדיין נחשפים אלייך".

יואב: "אני גם חושב כמו בר, כל עוד הסדרה והסרט טובים אז אני מתחבר ואוהב, וגם בסרט שלנו המסר הוא שילדים הם מבוגרים וילדים הם מבוגרים אז זה פתוח להכל".

מאמינים במפלצות?

בר: "אני מאמינה בפיות, אני בטוחה שהן קיימות ושום דבר שתגידו לא יעזור!"  אומרת ברצינות רבה "אני חושבת שזה אמיתי לגמרי ויש לי אוסף פיות בבית, אני אדוקה באמונה הזו"
יש לך הוכחות שזה קיים?
"יש, אבל אתה תחשוב שאני משוגעת"
טוב, אבל גם פיית שיניים?
"פיית שיניים זה סיפור בפני עצמו, אני יודעת שיש אחת כזו אבל אמא בחיים לא נתנה לה להגיע! היום שגיליתי שאמא זו הפיית שיניים היה כשהפייה באה רק עבור ארבעת השיניים הראשונות שנפלו לי. בשן הרביעית רמזתי שאני רוצה מתנה גדולה ובבוקר קמתי והשן עוד הייתה, יצאתי מהחדר, אמא נכנסה לנקות ופתאום צצה מתנה, אומנם  אמא שלי מתכחשת עד היום וגם יצא סבתא אמא הביאו לי את אותה המתנה וזה היה פשוט קורע".

את גם מדבבת, מה קשה יותר?

"דיבוב יותר קשה כי במשחק אתה סוג של עצמך כי אתה גם מכניס מעצמך. בדיבוב אתה קול שונה, אישיות שונה ואתה יושב וצריך להשאר קרוב למיקרופון, זה מסובך, לוקח קצת זמן לקלוט את זה וגם המדבבים של 'בובספוג' חורשים עד שמצליחים" ומוסיפה "זה לא כמו יום צילום במשחק שאתה יכול לעשות סצנה אחת כמה ימים, פה אתה חייב ממש לעשות טוב על כל מילה. כל פעם אתה משהו אחר".
פייה כבר היית?
"האמת שכן".

ילדים בגיל שלכם חולמים להיות מפורסמים, אתם גם כאלו?

בר: "אצלנו אני חושבת זה הרצון להיות מוכר לא להיות מפורסם, יש קצת הבדל, מפורסם זה בלי סיבה ומוכר זה על פי דברים שעשית וזה מה שאני שואפת, אני גם רוצה להגיע לזה בחו"ל ובחו"ל  אתה חייב להיות מוכר עבור אודישנים".

יואב: "יש הבדל באמת ואם זה התיאור אני רוצה לגמרי להיות מוכר, האמת אני יותר רוצה להצליח במה שאני עושה".

וריאליטי לילדים - בעד או נגד?

בר: "אני בעד דווקא, כי זה משהו שיכול לחשוף אותך, הכל תלוי בלאן אתה מנתב את זה. אני מכירה כמה ילדים שהיו ב'הבנים והבנות' וקצת חצו את הגבול. הם כאלו שהיו ילדים טובים וחברים לפני, ואחרי התכנית הם הפסיקו לדבר איתי והם מדברים רק עם כאלו שיש להם הרבה עוקבים, אומנם לא כולם אבל בכללי אני לא אוהבת את זה, כולה 'הבנים והבנות',  זה לא מה שישאיר אותך שם בטירוף, אתה צריך לעבוד קשה אחרי זה כדי להוכיח את עצמך".

יואב: "אני לא בעד ולא נגד, אישית  לא אעשה ריאליטי גם כשאגדל, אני חושב שהרבה שם מבויים וזה גם לחשוף את עצמך יותר מידיי ומאבד פרטיות".

את מי אתם מעריצים?

בר: "אניה בוקשטיין, כשאני רואה אותה אני עוצרת נשימה, גם על הסט ב"כפולים". ולא הצטלמתי איתה, התביישתי" מתוודה "ויש גם קרן פלס, אריאנה גרנדה, דילן אובריין, דמי לובאטו שיש בינינו משהו משותף / פרוזן! וישר כשדיבבתי לזה ישר אמרתי לחברה שלי שהלוואי ויהיה כנס עולמי לצוותי פרוזן מכל העולם ושאני אפגוש אותה!"

יואב: "אני את ג'וני דפ, פנלופה קרוז, דודו טסה, היהודים".

בר: "וואי במוניות לצילומי הסרט הוא ממש חרש על היהודים!"

יואב: "אני חושב ששנינו מסכימים על זה שאנחנו מעריצים את הבמאי יוני גבע!"

בר: "לגמרי! אגב יואב מכיר מלא אנשים, במאים, תסריטאים, שחקנים, פשוט את כולם!" מחמיאה וממהרת להזכר "וואי איך שכחתי! יש את אדם סנדלר! אני מכירה הכל עליו, יודעת כל פיפס בסרט שלו, עבדתי עם שחקנים ישראלים ששחקו איתו ואני אכולת קנאה" מציינת ומפרטת על ההערצה "גם כתבתי בראש תסריט לתפקיד ראשי בשבילו. אני אוהבת את העקביות שלו בסרטים, את זה שהוא מזכיר את היהדות בכל הסרטים ושיש לו חבר שתמיד משחק תפקיד קטן בסרטים שלו".

מה השאיפה הסופית שלכם?

יואב: "אם אני ארצה להמשיך במשחק אז שהכל יהיה טוב ורוצה להגיע לרמה של כל הבנאי ואבוטבול אבל בכללי שאני אהיה בן אדם מאוזן".

בר: "כמובן להמשיך במשחק, אני יותר נוטה לקולנוע מאשר תיאטרון אבל גם מחזות זמר, אני גמישה גם אם אני לא אתפרסם מזה, שאני אעבוד ואחיה מזה, גם אם ההצלחה תיהיה רק בארץ - אני פשוט אוהבת את מה שאני עושה".