זה ברור שלבחירות הליהוק יש קשר, גם אם הכי קטן, לפרסום הסרט "עמק". מי שעומדים במרכז העלילה הם לא אחרים מג'וי ריגר, נווה צור, רועי ניק, מאור שוויצר, ודוד שאול. כולם מככבים, או כיכבו בעבר, בסדרת נוער מצליחה והיסטרית. זה לא אומר שהליהוק לא מוצלח, אבל זה מרגיש כמו טריק לצופים שכן באו לראות סרט ולא כוכבים. ובלי קשר, הסרט "עמק" הגיע לקולנוע בחמישי האחרון, ותופס את משבצת הסרט הישראלי של החודש, כי עדיין אין מספיק כאלו בשביל תחרות של ממש.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• אילן רוזנפלד יחליף את אורי לייזרוביץ'
• מאור שוויצר על שי חי: "כל אחד בוחר את מי להעריץ"
• פרסום ראשון: לירז צ'רכי מצטרפת ל"שכונה 2"

אבל לפני הכל, העלילה נפתחת ביום הראשון ללמודים בבית הספר התיכון במגדל העמק. התלמידים מגיעים וכבר ברגע הראשון אפשר לחוש את האלימות שהסרט בא להצביע עליה. ג'וש הבריון, שמשחק אותו נווה צור, לינוי, שמשחקת אותה ג'וי ריגר, ודוד, שמשחק אותו רועי ניק, לומדים כולם באותה הכיתה. תחילה דוד הוא הילד החדש ולאט לאט הוא מתחבר עם ג'וש ולינוי. יותר מזה העלילה לא ממש מתפתחת לשום מקום. בבית של ג'וש יש את אבי, אחיו הבוגר והאלים במיוחד, שמתעלל בג'וש ובמשפחתו יחד עם חבריו. בין כל מעגלי האלימות האלה מנסים ג'וש, לינוי, ודוד לשרוד, עד שהיא כבר חוצה כל גבול. באשר לשם של הסרט, המשמעות נחמדה - הנערים שוקעים ב"עמק" האלימות שבלתי אפשרי לצאת ממנו.

ולמה הוא לא סרט לנוער? פשוט, זהו סוג של סרט אימה. כמעט לאורך כל הסרט ישנה מנגינה קריפית במיוחד שחוזרת, ואי אפשר באמת להבין למה. בכל רגע של המנגינה הזו דוד, שמגלם אותו רועי ניק, מתבונן בציורים משונים, שוב - לא ברור למה. נחסוך לכם, כי החידות האלה לא נפתרות עד סוף הסרט, כולל. בנוסף, תחושת המתח שאפשר להרגיש בכל דקה ודקה, אולי באה להמחיש את המתח של הנערים שלא יודעים מה יקרה להם והיכן יפגשו את האלימות, אבל יוצא שהמתח מפריע לריכוז במסר ובסרט עצמו ורק גורם לרחמים על הדמויות ותו לא.

© רן מנדלסון

עוד דבר שלא נעשה בו שימוש נכון בעניינו הוא שאר הסוגיות שקיימות בישראל שהסרט כן מציג, אך בלי למתוח ביקורת כלל. נושאים כמו התעללות בבעלי חיים, משפחות חד-הוריות, הומופוביה, הבדלים כלכליים ועוד הם נושאים שעולים, אולם לא מיוצגים מספיק כדי שנבין מה הכותבת מנסה להגיד לנו עליהם. אם היא רצתה להגיד שזו המציאות ולא ניתן לשנות אותה, היא הצליחה - אבל אם כך, אם היא לא מנסה להגיד כלום, למה כל הטרחה?

לעומת כל אלו, אם מדברים על השחקנים, זוהי נקודת אור משמעותית שגורמת לכל הסרט להיראות אחרת. למרות שהליהוק הספציפי עשוי להיות תרגיל שיווקי באיזשהו מקום, הוא הצליח ובענק. לא היה אף רגע של פקפוק באף אחד מהשחקנים, כל אחד מהם קולע בול. מה גם, שכל אחד מהם מתאים לאיך שהייתם מדמיינים את הדמות בראש. אפשר לראות בבירור שיש ב"כוכבים" צד אחר, לא רק לסדרות נוער, וזה נחמד לראות את הניגוד.

חשוב לציין שזה אכן סרט ביקורת על החברה והאלימות של בני הנוער. אולי היו דרכים יותר טובות להעביר את המסר, אבל המסר בהחלט עבר. השחקנים עומדים במה שמצופה מהם, אבל כל הדברים שמבדילים בין הוליווד לישראל, חסרים. אולי כי התרגלנו, אולי באמת - אבל איפשהו העריכה המדויקת, התסריט הקולע והאפקטים המציאותיים חסרים מאוד. ויותר מכל: נמאס לנו מסרטים על אלימות. יש כאן עוד אינסוף בעיות שלא ממש צריך משקפיים בשביל לראות.

© רן מנדלסון