34 שנים עברו מאז שסרט המופת של סטיבן ספליברג, אי.טי יצא למסכים. שפליברג החליט, אחרי כשלושה עשורים, לנסות לשחזר את נוסחת ההצלחה - יצור בדיוני, סיפור על חברות אמיצה ואנשים רעים.

עוד במדור הבידור של פרוגי:

• אמאל'ה: הרעים הכי מפחידים מהסדרות
• ההמלצות החמות לאירועי הלילה הלבן בתל אביב
• צפו: עם מי הסתכסכו בנות ה"איטגירלז"?

הסרט על העי"ג מספר על סופי (יש לציין שחצי סרט הצופים לא יודעים את שמה וגם הענק לא) שנחטפת על ידי ענק ידידותי וגדול או בקיצור: הע"יג. הענק חי בעולם הענקים ונחשב להענק הכי קטן בעולם הענקים, הוא גם הענק היחידי שלא אוכל בני אדם ובוחר מרצונו לאכול ירקות. העבודה של הע''יג הוא תופס ויוצר חלומות. יחד עם סופי הם יוצרים תוכנית ללכוד את הענקים הקניבלים שמתאכזרים להעי''ג. התחלה נורא תמוהה, סופי לא שואלת את העי''ג שאלות הגיוניות כמו: למה חטפת אותי? מאיפה הוא יודע אנגלית בכלל? זה נראה כאילו היא כמעט השלימה עם המצב הזה שענק חטף אותה אילולא היא הייתה מראה התנגדות לחטיפה וגם לא ממש, יותר תחנונים של "אל תאכל אותי".

כל החצי הראשון של הסרט נטול כל עלילה ופשוט אקספוציה לחברות הנבנית בין סופי להע''יג. במהלך הסרט אנחנו מגלים שהע''יג היה עוד בן אנוש שנאכל על ידי הענקים הרעים. במהלך הסרט אנחנו לא מגלים מה האינטרס של הענק לחטוף ילדים קטנים.

© צילום מסך מיוטיוב

זוכרים שהזכרנו את אי.טי?  זה אותו תסריט רק הפוך. במקום שיצור אנושי יאמץ יצור על אנושי, היצור העל האנושי מאמץ בן אנוש ונרקמת ביניהם חברות.

בני האדם רוצים להשמיד את אי.טי. החייזר החמוד ואילו פה הענקים רוצים לאכול ילדים חמודים. האנימציה הייתה ממוחשבת מאוד בצורה מאוד בולטת, שממש היה אפשר לראות הבדל הגס בין השחקנים האנושיים ובין הדמוית שנוצרו במחשב. היום, שדמוית ממוחשבות כל כך ריאלסטיות אז דבר כזה בסרט מוריד את חווית הצפייה בו.

גם התלת מימד היה בלתי מורגש בעליל - שום אפקטים מיוחדים, שום עומק, כלום. נקודה האור היחידה בסרט הייתה רובי ברנהיל (סופי) המעולה בתפקיד משחקי ראשון שעשתה עבודה ראויה ומוצלחת.

אם אתם מחפשים סרט לחופש הגדול, אולי כדאי שתשקלו טוב למה ללכת, אם פה נעשה ניסיון לשחזר את החייזר הקודם של שפיבלרג - זה לא צלח את מבחן המסך וחבל.