נקפוץ ישר למים. "טרולים" מספר את הסיפור של / איך לא / היצורים החמודים והקטנים עם השיער למעלה הנקראים טרולים / שחוזרים בקאמבק אחרי שבתור בובות היו הלהיט פה ממש לפני כמה עשורים. הגיבורה הראשית היא פופי, שמגלמת אותה אנה קנדריק, והיא המנהיגה הטרולית שכל הזמן שמחה עד אין קץ.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• בקרוב על המסך הגדול: ההפתעות שמחכות לנו ב/2017
  "ההורים לא מסכימים לי לשמוע סטטיק ובן אל / מה לעשות?"
  צוללים עם סלבס וכפר משפחתי: מצעד הריאליטי הכושל

החיים של הטרולים משתנים כאשר הברגנים, שמאמינים שיוכלו להיות שמחים רק אם יאכלו טרולים, מאיימים על שלוותם, מה שגורם לכך שפופי נאלצת להיאבק על חיי חבריה המתוקים. לצידה יעמוד בראנץ’, שמאחוריו עומד למעשה קולו של ג’סטין טימברלייק, והוא בניגוד לפופי ולשאר חבריה הטרולים - טרול עצוב וממורמר. בסופו של יום הוא ופופי יצאו יחד להרפתקה משגעת וצבעונית על מנת להשיב את הרוגע לחבורה הטרולית המורחבת.  

מכל הבחינות - הסרט פשוט לא מאכזב. הוא נותן בדיוק את מה שצריך ברוב המוחלט של התחומים. אם זה בגרפיקה והאנימציה, שמביאים צבעוניות מתאימה ומדהימה בכל חלקי הסרט, בסיפור הסוחף והייחודי - שכמותו לא ראינו כבר די הרבה זמן וכן גם בדיבוב שמשתלב בצורה מעולה. למי שעוד לא הבין כמה טימברלייק וקנדריק טובים במה שהם עושים - זה לגמרי הזמן. העלילה המחדשת אפילו מרגשת לפרקים, ובכל זאת נשארת קלילה במובן הכי טוב של המילה. אין ספק שבעידן בו יש הרבה סרטי אנימציה, אך אין הרבה סרטי אנימציה טובים - הסרט הזה מהווה סוג של פנינה. 

פשוט טוב © באדיבות פורום פילם

למוזיקה יש חלק חשוב וגאוני בסרט הזה. הפסקול המעולה כולל קאברים לשירים כמו "True Colors", ולצדם כולל שירים מוכרים שנכתבו במיוחד עבור הסרט כמו "Can’t Stop the Feeling" של טימברלייק, והגאוניות היא בשילוב של השירים ברפרנסים שמתאימים כמו כפפה ליד לאנימציה ולסיפור. למשל, אחרי שכל הטרולים מתייאשים, מאבדים את צבעם המגוונים והופכים לאפורים - מגיע השיר "True Colors" המדובר, עם כפל משמעות גאוני למדי. הביצועים מהממים, ואין ספק שלפחות באשר למוזיקה בגרסה האנגלית - שוב, אנה קנדריק וג’סטין טימבלרייק יודעים את העבודה. זה מוסיף המון - לצחוק, לאווירה, ולרובד נוסף של הסרט - שלסרטים אחרים אין. 

הפעם נסלח לאולפני האנימציה ולהפקה על השימוש המגדרי בצבעים - שכולל את היותה של הטרולית פופי ורודה בעוד שחברה הטרול בראנץ' כמובן בצבע כחול. זאת מכיוון שבסרט היו עוד הרבה אלמנטים שחצו את גבולות המגדר המוכרים בחברה, כמו למשל טרול בן שאוהב נצנצים, ואת זה שהגיבורה הראשית היא טרולית בת - מה שלא קורה הרבה. למרות "המחדל" עם הצבעים של הגיבורים הראשיים, דווקא הפעם לא ממש היה מורגש ההבדל והגבול המגדרי כפי שהוא מורגש בדרך כלל בסרטי אנימציה לילדים.  

קצת צורם אבל אפשר הפעם "להחליק" © באדיבות פורום פילם

לסיכום, יש מה ללכת לראות את הסרט הזה. הוא מגניב ומושך כמעט מכל בחינה, בעיקר כשמדברים על הווייב הכיפי שהוא משרה על הצופה. יש כאן גם יכולת להעביר את הסיפור, וגם יכולת לעשות זאת בלי "לדכא את הנשמה" בדרך. אין כאן סיפור קורע לב, רק כיף טהור שמועבר בצורה הכי טובה שיש, ולפעמים גם את זה צריך. בהחלט שווה לצפות.