אתחיל בגילוי נאות: אני לא נמנה מבין המעריצים המובהקים של סדרת "מלחמת הכוכבים". נהניתי בסרטים השונים, בלי הרבה ציפיות, אבל נהניתי. כשהבנתי שהסרט "סולו: סיפור מלחמת הכוכבים" קרוב במיוחד, משהו בי חיכה במיוחד לו.

עוד בערוץ הבידור של פרוגי:

• מסתמן: מופע לייב ראשון לסדרה "כפולה"
• ראשונים בהכל? הסלבס שהם האחים הבכורים במשפחה
• פרסום ראשון: בן זיני יככב בסדרת נוער חדשה

אני מאמין שהסיבה המרכזית שחיכיתי כל כך הרבה לסרט החדש, נובעת מזה שסולו היה דמות מעניינת שחשבתי עליה הרבה וקיוויתי לעוד פרטים. הסרט הגיע, ואני מודה שלמרות שנהניתי, יש נקודות שפוגעות חזק בסרט: נתחיל מהעלילה, תכירו את האן, נער שחי ברחובות הכוכב קורליה, ומתמודד עם חיים מסוכנים מלאי בפשע. להאן יש את החלום הגדול ביותר – הוא רוצה להיות הטייס הטוב ביותר ביקום. זה הזמן להכיר את אהבת חייו, קירה (אמיליה קלארק), ולדעת שהיא מצטרפת אליו ויחד הם נואשים לברוח מהרחובות המדכאים הללו. לא נעשה ספויילרים מיותרים, אך התוכניות משתבשות ועל האן לעשות הערכת מצב חדשה.

בסרט, אתם תכירו את בקט (וודי הרלסון), נוכל מעניין ומיוחד, עם השותפה שלו ואל (ת'אנדי ניוטון). מעבר למערכת יחסים מעניינת בין בקט לואל, האן ובקט חווים חיים של שותפות מורכבת ולא רגילה. האן לומד הרבה מאוד מבקט ועדיין אנחנו מסתכלים בשמונה זוגות עיניים על מערכת היחסים ביניהם. בנוסף, המפגש החשוב ביותר בסרט הוא הפגישה בין סולו ולצ'ואבקה, שלימים יהפוך לשותף שלו ולטייס המשנה שלו בכל היקום. כך שבסופו של דבר, הסרט הוא סיפור קיטשי וקלישאתי במיוחד של חברות וחיבור עמוק בין אנשים. מעבר לעלילה סבירה, קווי העלילה הכללים מרגישים לא הגיוניים לפעמים כשבחלקם הם די צפויים – ובכך החוויה הופכת למעט מבאסת. התחושה היא שהעלילה עושה את העבודה בסופו של דבר, אבל אל תצפו להרבה. לעומת זאת, חשוב לציין שהסרט לא הפיל אותי מהכסא מבחינת ההומור, היו נקודות משעשעות שהעלו חיוך לשפתיים - אבל ממש לא יותר מזה.

© צילום: באדיבות פורום פילם

זה הזמן לדבר על אלדן היינריך (השחקן של האן סולו הצעיר) בהשוואה להריסון פורד (השחקן של האן סולו הבוגר). חייב להודות שתווי הפנים, ההתנהגות והחוויה הכללית ממנו היא נהדרת והוא יודע להידמות במיוחד לגרסה הבוגרת שלו. באופן כללי אלדן היינריך לדעתי עושה עבודה נהדרת ונותן לנו חווית משחק שצריך להתרשם ממנה במיוחד. העובדה שאפשר להשוות בין השחקנים השונים ולראות דמיון הגיוני ביניהם לא רק מוסיף, אלא מראה שהליהוק היה מדויק. דמות נוספת שחשוב לי להתייחס אליה בגלל השחקן שלה, היא לנדאו קלריסיאן (דונלד גלובר). אני חייב לציין לשבח את השחקן שהוא כל כך הרבה יותר מאשר שחקן וגם די-ג'יי, ראפר וכותב שירים. יתרה מזאת, אמיליה קלארק ו-וודי הרלסון עושים עבודה לא פחות מגאונית, ונהניתי מכל דקה של משחק שלהם. לצד כל זה, אי אפשר שבסרט שכזה שיוצא, לא יהיה חיבור אידיאולוגי ברור. מבלי לפרט יותר מדי, חשוב שתכירו את L-3 (פובי וולר-ברידג'), דרואידית בעלת בינה שהולכת עם לנדאו לכל מקום. בעיניי, היא הדמות המעניינת ביותר בסרט, היא הצליחה לגרום לי להתאהב בה ולרצות כמה שיותר סצנות שלה. לא רוצה לעשות ספויילרים, אבל היא מוסיפה נדבך מעניין לכל עלילת הסרט.

מלחמת הכוכבים סולו © צילום: באדיבות פורום פילם

אהיה כן ואומר שלפי דעתי בגלל שמדובר בסרט של מלחמת הכוכבים, לא ציפיתי לעבודת ארט מושלמת. התחושה שלי שהאפקטים, הלוקיישנים וכל מה שמסביב היה ממוצעת והתחושה שלא חידשו שום דבר והרבה היה שם די גנרי. נקודה נוספת שאסור להתעלם ממנה, לתחושתי הסרט היה ארוך מדי. חשוב לי לדייק, אני לא השתעממתי, אבל פעמיים לאורך הסרט הסתכלתי אל השעון והבנתי שיש עוד הרבה זמן לסרט, מה שגרם לייאוש ולתחושת באסה כללית שזה סרט ארוך מדי.

בשורה התחתונה, מדובר בסרט טיפוסי של מלחמת הכוכבים. הסרט בעל עלילה סבירה וקצת צפויה, משעשעת ומאוד גנרית. הליהוק לסרט היה מדויק וגאוני, בעיקר לאחר השוואה בין האן סולו הצעיר להאן סולו הבוגר. עבודת הארט הייתה גם היא ממוצעת, ולטעמי הסרט היה ארוך מדי והיה צריך לקצרו משמעותית.